מתחם נמל תל אביב כבר קבע עצמו כמרכז הבילויים הצפוני של העיר ובערבים הוא הומה אדם באופן כזה שהמיית הגלים אינה נשמעת כלל. בכל אופן, שם - בליבו של מה שהיה מרכז הירידים המיתולוגי של תל אביב - עומד לעיתים קרובות בוקי נאה, מיקרופון מדונה לראשו ומגבר קטן תלוי על מותניו ומלהג כאשר סביבו חבורה של סקרנים, בד"כ פליטי פו"פ בגיל העמידה, ששילמו לו בעבור שעה קלה של סיפורים על חיי הפשע והרשע של העיר תל אביב. עומד ומפליג בסיפוריו על אנשי הפרוטקשן שניסו לגבות דמי חסות מבעלי הפאב 'ארליך' ואז גילו לתדהמתם כי הברמן שעמד מולם ושאותו ניסו לסחוט הוא לא אחר מסגן ניצב ארליך (קרמשניט) בואכה משטרת תל אביב. כך נפוצה השמועה כי ארליך הזה הוא למעשה בעליו של ארליך ההוא ומאז לא מעז אף עז פנים להעיז.
כיוון שכל אלו עמדו איתן בפתחה של 'סושי ריפאבליק' שמצויה ממש ממול הארליך ההוא נאלצנו, אני והיא, לבלות דקות ארוכות ולהקשיב לבוקי נאה, דורש. לבסוף התפזרה החבורה לכל הרוחות ואנחנו צעדנו פנימה.
סושי ריפאבליק הוא מקום לא גדול אך מעוצב בכוונה רבה. את הקירות מעטרים משני הצדדים, מלמטה ועד למעלה, תדפיסי כתב יד ופורטרט גדול בגוונים שחורים, מעליהם מתוחים חוטים אדומים, מעין קואורדינטות של מסע רגשי. אל מול הכניסה, לעומת זאת, קיר שחור וגדול עליו מתנוסס שלט ניאון אדום בצורת להבת דרקון, כזה שגורם לך מיד לחשוב: "מה זה?".
התיישבנו והזמנו קראף סאקה הבית (28 שקל), ומיד שאלנו את נועה המלצרית שלנו: "מה זה?". נועה כיחכחה בגרונה והזעיקה את מיה, מנהלת המשמרת, שהביטה בלהבה ואמרה: "אני חושבת שזוהי מפה של האיים הרפובליקנים." עכשיו, כשאמרה את המילה 'מפה', הבנתי שבאמת מדובר בפרפרזה על מפת איי יפן (הונאשו, הוקאידו ועוד שניים שנשטפו בסאקה) אולם הרעיון כי אי שם יש ארכיפלג הקרוי 'האיים הרפובליקנים' העלה חיוך על פניו של ברק אובאמה לאורך כל הארוחה כולה. כך שהזמנו מיד עוד קראף של סאקה, ונסחפנו בזרם הגולף.
אני פתחתי במרק מיסו עם טופו ואצות היזאקי (25 שקל), שהיה מצוין והיא בפופקורן שרימפס באיולי צ'ילי שום על מצע עלים ירוקים (41 שקל) שהיו קצת פחות.
אז הזמנו שנינו ספיישל ריפאבליק, היא: שרימפס טמפורה, פקאן מסוכר, גזר ומיונז, דבש ולימון, ואני את אותה המנה עם סלמון במקום שרימפס. המנות היו טעימות מאוד ומקוריות בשילוב הטעמים. בשלב הזה כבר לא הטרידה אותי העובדה שאובאמה לא ביקר מעולם באייים הרפובליקנים ושלמקיין אין אמא כושית. הזמנו עוד סאקה והמשכנו.
המלצרית שלנו הציעה לטעום מנה שנקראת סנדוויץ הוט טוסט. אז אני התפתיתי לפטריות שמפניון וגבינה צהובה (35 שקל). אשתי הביטה בי כלא מאמינה, "זאת חייבת להיות המצאה של מישהו שמתגעגע למילואים" אמרה. השילוב בין סושי לגבנ"צ נוטף נראה לה שערורייתי, אולם אחרי שטעמה משלי החליטה להזמין לעצמה הוט טוסט טונה וגבינה צהובה (39 שקל). מסתבר שהשף שירת ביחידת 8200 והיה מאזין קבוע לתוכניות בישול מיפן במקום לתשדורות מסוריה. אולם כשרצה להתאמן בבישול לא היה לו אלה גבינה צהובה ותנור סלילים צה"לי, וכל השאר הוא הסטוריה.
לי ולה היה עדיין מקום לעוד קצת, אז חלקנו עיקרית: טורי בטריאקי, שזה אסקלופ עוף ברוטב טריאקי ביתי בתוספת אורז יסמין (58 שקל) - המנה הייתה מצויינת, העוף עסיסי, פריך וטעים, ואורז היסמין התברר כהברקה. קינחנו בעוד סאקה אחרון והזמנו מונית. בבית גילינו שהרכב נשאר בנמל מה שאומר שהסאקה היה מצוין.
