הרב שלמה דיכובסקי [ערוץ 1]
|
|
|
|
|
בית הדין הרבני הגדול הוציא פסק דין תקדימי הקובע, בניגוד לעמדת בג"צ, כי בסמכותו של בית דין רבני בישראל לדון בתביעת מזונות של אישה יהודיה, שאיננה אזרחית או תושבת ישראל. בראש הרכב בית הדין שנתן את הפסק עמד הרב שלמה דיכובסקי. ההחלטה נהפכה על-פיה אישה בעלת אזרחות בריטית תבעה את בעלה, אף הוא בעל אזרחות בריטית, לגירושין בבית הדין הרבני בארצם. למרות שבני הזוג התגרשו אזרחית, מסרב הבעל לתת לאשתו גט כהלכה, והצהיר כי לא יעשה זאת עד יום מותו. האישה, שנוכחה כי תקוותה אינה באנגליה, הגישה תביעת מזונות לבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע. התביעה נדחתה בטענה כי לבית הדין אין סמכות לדון בה. בעקבות הדחייה, הגישה האישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר הפך את החלטת בית הדין האזורי על-פיה. בא כוח האישה טען בערעור כי סעיף בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), הינו מקור איתן לסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות של אישה יהודיה אף במקרים בהם אין לבית הדין סמכות לדון בגירושי בני הזוג. מנגד, טען בא-כוח הבעל כי בפסק דין בג"צ 6751/04 סבג נגד בית הדין הרבני הגדול, נקבע כי אין לבית הדין סמכות לדון במזונות אישה יהודיה שאיננה אזרחית או תושבת ישראל. עוד טען הבעל כי התביעה הוגשה בחוסר תום-לב, שכן אין מטרת האישה למזונות אלא לגט, ומטרת התביעה נועדה ליצור לחץ על הבעל לצורך הגט. |
|
בית הדין הרבני הגדול דחה את טענות בא-כוחו של הבעל, כי הפורום הנאות לדון בענייני המזונות הוא בית המשפט בלונדון, שם הוגשה בעבר תביעת הגירושין האזרחיים של בני הזוג, בנימוק שדיני המזונות האזרחיים שונים מדיני המזונות כדת משה וישראל. כמו כן, עילת חיוב מזונות על-פי הדין העברי איננה מוכרת כעילת תביעה באנגליה, כאשר הצדדים גרושים אזרחית. בנוסף, עילת חיוב המזונות בדין העברי איננה תלויה בשאלה האם המזונות הם "אגב גירושין" או "לא אגב גירושין". הדיינים ציינו בפסיקתם כי אין ספק שהתובעת מעוניינת בגירושין וכי הינה זכאית למזונות ואף מזונות מדין מעוכבת-גט, אך אין בכך בהכרח אמצעי לכפיית גט, שכן בעלים רבים מוכנים להפסיד ממון, ובלבד שלא יתנו לנשותיהם גט. לפיכך, זכאית האישה לתבוע את מזונותיה עד הגט. במקרה דנן, ציינו הדיינים, בני הזוג חיים בנפרד זמן רב, ובית הדין הרבני בלונדון חייב את הבעל בגט בשל אלימות ממושכת כלפי האישה, תוך שהוא מדגיש כי הבעל לא שילם מזונות אשתו וילדיו, ולא ציית לפסק דינם.
|
|
בית הדין הרבני הגדול קבע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת האישה למזונות אף שבית המשפט בלונדון חייב את הבעל בתשלומים תקופתיים לאישה, שאינם מזונות. כמו כן, העובדה שהאישה מטופלת על-ידי שירותי הרווחה באנגליה, אין בה לפטור את הבעל מתשלום מזונות, שכן לפי ההלכה החובה למזונות האישה מוטלת על הבעל. מאחר שבינתיים התובעת קבלה אזרחות ישראלית והגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני בירושלים, נקבע כי גם עניין המזונות יידון בבית הדין הרבני האזורי בירושלים בהתאם לסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, במקביל לתביעת הגירושין. בנוסף הוארך תוקפו של צו עיכוב היציאה נגד הבעל הסרבן לשנה.
|
|
בבית הדין נטען, כי פסק הדין האמור של השופטת פרוקצ'יה בפרשת סבג עורר בעבר התנגדות ציבורית רבה, שכן הוא גרם לכך שעגונות המתגוררות בחו"ל לא יכולות להסתייע בבית הדין הרבני בישראל להתרת עגינותן, לכל הפחות באמצעות חיוב הבעל במזונות. מדיונים, שהתקיימו בוועדת חוק ומשפט של הכנסת, לקראת חקיקת חוק שיפוט בתי דין רבניים, עולה כי כוונת המחוקק הייתה כי תחולת החוק בנושא סמכות בית הדין בענייני תביעת מזונות אישה, היא על אישה יהודיה ואיש יהודי. בשונה מענייני גירושין, שם נדרש שבעלי הדין יהיו אזרחי ישראל או תושבים בה, הושמט בכוונה הצורך לכך שבעלי הדין יהיו אזרחי ישראל, כאשר מדובר בתביעת מזונות. מבדיקת הנוסח המקורי של חוק שיפוט בתי דין רבניים, שהועבר לאישור הכנסת, עולה כי בטעות נשמטה ממנוסח החוק המודפס ברשומות המילה "אף". בנוסח החוק המקורי, שאושר על-ידי ועדת החוקה של הכנסת, נכתב: "הגישה אישה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות נגד בעל, אף אם לא אגב עניין הגירושין, לא תישמע טענת הבעל כי אין לבית הדין הרבני שיפוט בעניין". במילים אחרות, מטרת החוק במקור נועדה לאפשר לכל אישה יהודיה, לפי בחירתה, לתבוע מזונות בבית דין רבני, גם שלא אגב גירושין, וכי בחירת האישה בבית הדין הרבני לדון במזונותיה מהווה "שיקול-על" הגובר על כל שאלת סמכות שהיא.
|
|
