דוד רוט, 60, תבע בבית משפט השלום בתל אביב את האחים אביב (28) ואמיר (32) דבוש, תושבי נתניה, בבית משפט השלום בתל אביב לאחר שתקפו אותו והורשעו בבית משפט פלילי.
בכתב האישום נטען שבחודש פברואר 1999, ביקשו השניים להיכנס לחניון של אגד בתחנה המרכזית בראשון לציון ולאחר שרוט לא איפשר זאת, הם תקפו אותו וניסו לדרוס אותו.
כתב אישום מתוקן, ייחס לאביב דבוש, שני מעשי תקיפה ולאחיו אמיר מעשה פזיזות ורשלנות. האחים הודו בעובדות כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, ונגזר עליהם מאסר על תנאי וקנס כספי.
רוט טען בכתב התביעה האזרחית הנגררת להרשעה בפלילים, שנפצע באופן בינוני וסבל מחבלות בראש ובכל חלקי גופו ונזקק לטיפולים רפואיים כולל פסיכיאטריים ונקבעה לו נכות צמיתה.
את השיהוי בהגשת התביעה, ארבעה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות, הסביר רוט בכך שהמתין לסיום ההליך הפלילי, לא עודכן מתי ההליך הפלילי הסתיים, החליף עורכי דין, המתין להתגבשות מצבו הרפואי והתעסוקתי, והיה טרוד בגיוס כספים על-מנת לממן חוות דעת מומחים.
בכתב ההגנה טענו האחים שרוט היה שתוי ואלים כלפיהם בעת האירוע והם לא תקפו אותו אלא התגוננו בתום לב וללא כוונת זדון. כמו-כן שרצו להיכנס לחניון כדי להסתובב ולהסתלק מהמקום ורוט קיבל מכה קלה כשסגרו את דלת הרכב. לטענתם, רוט הגיש את התביעה האזרחית תוך שיהוי רב, וגזר הדין בעניינם ניתן בחודש דצמבר 2001 ולא הייתה מניעה שיגיש את התביעה מייד לאחר מכן. "אם היינו יודעים שיהיה "חלק ב'" לפרשה, לא היינו ממהרים להודות ומנסים להוכיח את חפותנו". האחים דבוש ביקשו לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת ארנה לוי את האחים דבוש לשלם לרוט, 141,000 שקל.
לדבריה, האחים דבוש לא הציגו ראיות ולא הוכיחו את הטענה בדבר הגנה העצמית ואשם תורם של רוט. "להשערת הנתבעים בדבר שכרותו של התובע לא רק שלא נמצאו כל תימוכין אובייקטיביים, אלא שהיא נשללה מפורשות על-ידי חוקרי המשטרה". השופטת לוי, קיבלה את גרסתו של רוט בדבר השיהוי וקבעה שלא התקיימו אותן נסיבות נדירות המצדיקות דחיית התביעה בשל שיהוי.
