חוסר תשוקה מינית היא תלונה נפוצה בקרב נשים, אך אין טיפול תרופתי שאושר ספציפית לטיפול בבעיה. כעת, מחקר חדש, שפורסם ב"New England Journal of Medicine", מציע כי העלאת רמות הורמון המין הזכרי טסטוסטרון, יכולה לעזור לנשים לאחר גיל המעבר עם חוסר תשוקה מינית, לעלות על המסלול הנכון.
עדיין נותרו שאלות לגבי בטיחות הטיפול.
מספר הולך וגדל של נשים בארצות הברית משתמשות בטסטוסטרון לטיפול בבעיות של תשוקה מינית ואורגזמה.
המחקר החדש בחן את בטיחותה ויעילותה של מדבקת טסטוסטרון ניסיונית, שפותחה במיוחד לטיפול בחוסר תשוקה מינית בקרב נשים. המחקר מומן על-ידי חברת המזון והתרופות 'פרוקטור אנד גמבל'.
חסרים נתונים ארוכי טווח בשנת 2004 ביקשה החברה אישור במסלול המהיר למדבקה המכילה 300 מיקרוגרם, ונקראת אינטרינסה, במיוחד עבור נשים שסבלו מירידה ברמות הטסטוסטרון לאחר שנכנסו לגיל המעבר בעקבות ניתוח.
אך בחודש דצמבר השנה, ועדה מייעצת של ה-FDA שכללה 14 חברים, דחתה פה אחד את הבקשה בגלל חוסר נתונים על בטיחות השימוש בטווח ארוך שלא על-פי ההתוויה (off-label).
המחקר החדש כלל נשים שעברו ניתוח בעקבותיו החלו את גיל המעבר ונשים שהחלו את גיל המעבר באופן טבעי, כולן אובחנו עם בעיות של חוסר תשוקה מינית.
שלא כמו במחקרים קודמים, הנשים לא השתמשו באסטרוגן או באסטרוגן עם פרוגסטרון בזמן שהשתמשו במדבקת הטסטוסטרון.
המחקר, שארך 52 שבועות, כלל 814 נשים עם הפרעה בתשוקה המינית, שאופיינה בתשוקה מינית נמוכה או בתפקוד מיני לקוי.
כשליש מהנשים השתמשו במדבקה שהחדירה 300 מיקרוגרם טסטוסטרון ביום, שליש נוסף השתמשו במדבקה שהחדירה 150 מיקרוגרם ביום ושאר הנשים במדבקת פלצבו ללא טסטוסטרון (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך מבחינה פסיכולוגית משפיעה כתרופה).
הנאה גדולה יותר מסקס הנשים נתבקשו למלא יומנים בהם תיעדו את המפגשים המיניים שלהן, והחוקרים השתמשו באמצעי מדידה אחרים כדי להעריך את התגובה המינית במהלך שלב הערכה של המחקר, שנמשך שישה חודשים.
הם גילו כי בהשוואה לנשים שהשתמשו בפלצבו, הנשים שהשתמשו במדבקה שהכילה 300 מיקרוגרם דיווחו על שיפורים משמעותיים בתפקוד המיני, כולל ברמת התשוקה, האורגזמות וההנאה הכללית. הנשים שקיבלו את המדבקות עם המינון הנמוך יותר לא דיווחו על שיפור כזה.
נשים שהשתמשו במדבקה עם המינון הגבוה יותר נהנו ממספר כפול של חוויות מיניות לאורך תקופה של ארבעה שבועות לעומת נשים בקבוצת הפלצבו. הנשים בקבוצה עם המדבקות במינון הנמוך נהנו מחוייה אחת יותר.
בתחילת המחקר, כמחצית מכל החוויות המיניות דורגו כמספקות. לאחר השבוע ה-24, 78% מהחוויות בקבוצה שקיבלה את הטסטוסטרון במינון הגבוה דורגו כמספקות, בהשוואה ל-65% בקבוצת הפלצבו.
לדברי החוקרים, הממצאים מראים כי הטסטוסטרון הוא טיפול יעיל לתשוקה מינית מדוכאת אצל נשים ללא הוספת אסטרוגן לטיפול, עובדה חשובה מאחר שטיפול ארוך טווח באסטרוגן נמצא קשור לעליה בסיכון למחלות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם) ולסרטן השד בקרב נשים מבוגרות.
בראיון לאתר WebMd אמרו החוקרים כי שלא כמו גברים, נשים נוטות להמשיך לקיים יחסי מין גם אם הם לא מספקים אותן, ולכן אם הן מקיימות יחסי מין חמש פעמים בחודש בממוצע והן יכולות להנות פי שניים, הרי שמדובר בהבדל גדול.
סיכון לסרטן השד יש לציין כי אצל נשים שהיו בקבוצה עם המינון הגבוה יותר של הטסטוסטרון הייתה עליה קלה בצמיחת שיער הפנים, אך היא לא הטרידה מספיק כדי להפסיק לקחת את ההורמון.
מה שעורר דאגה גדולה יותר היו ארבעה מקרים של סרטן השד שאובחנו אצל אלו שהשתמשו בטסטוסטרון במהלך המחקר. לא דווח על מקרים של סרטן השד בקבוצת הפלצבו.
לטענת החוקרים שני מקרים של סרטן שד היו קיימים אך לא אובחנו לפני תחילת הניסוי. מקרה שלישי הופיע באישה שהשתמשה בטיפול באסטרוגן במשך 27 שנה. אך בהתחשב בעובדה שרוב הנשים ישתמשו בטסטוסטרון רק מספר שנים, המדבקה כפי הנראה בטוחה.
מומחים בתחום הדגישו כי עדיין נותרה שאלה חשובה והיא בטיחות הטיפול, זאת למרות שקיים צורך ברור בדרכים טובות יותר לטיפול בנושאים של תשוקה מינית בקרב נשים, במיוחד לאור העובדה שנשים רבות משתמשות כיום בתרופות נוגדות דיכאון ובתרופות אחרות שעלולות לגרום לבעיות מיניות.
במאמר נלווה למחקר מומחים הזהירו מפני השימוש בטסטוסטרון כטיפול בבעיות של תשוקה מינית עד שניתן יהיה לדעת יותר על הקשר האפשרי של הטיפול לסרטן השד, ולנבא טוב יותר אלו נשים עלולות לסבול גם מתופעות לוואי שליליות.