חיים שרון, תבע את משרד התחבורה בבית משפט השלום בבאר-שבע לאחר שקנה רכב מסוג שברולט קורסיקה בסכום של 70 אלף שקל וגילה שהוא מזויף. "זהותו האמיתית של הרכב אינה ידועה והוצמדה לו זהות של רכב אחר. קניתי רכב שאינו מורשה לנוע בכבישים והוא הפך לאבן שאין לה הופכין".
שרון ביקש מבית המשפט להורות למשרד התחבורה לרשום את הרכב תוך סימון השלדה והמנוע ולהנפיק לו רישיון או לחילופין, לחייב את משרד התחבורה לפצות אותו בשווי הרכב. בסיכומיו זנח שרון את העתירה לצו עשה.
שרון האשים שנוהלי משרד התחבורה להעברת רישום בעלות ברכב רשלניים ומוטעים והיה על המשרד "לעלות" על הזיוף מבעוד מועד. שרון הדגיש שבדק את מספר השלדה ולא ידע על פיו וגם לא יכול היה לדעת שהרכב מזויף. התברר ששרון קנה את הרכב מערבי בעל תעודת זהות גנובה ומזויפת שהתחזה לאדם בשם מוסא בטרון, והיה מצויד בייפוי כוח מזויף של עו"ד. גם כשהרכב עבר מבחן שנתי כעבור מספר חודשים, הבוחן מטעם מכון הרישוי לא עלה על זיוף הנתונים שהוטבעו ברכב.
בכתב ההגנה טען משרד התחבורה שהמדינה אינה מבטחת על, ואין להטיל עליה אחריות למקרה. "לתובע אשם מכריע בקניית רכב מזויף לאחר שלא בדק את הרכב במכון רישוי למרות האזהרה בשטר המכר, שהאחריות לבדיקת זיהוי הרכב מוטלת על הצדדים לעיסקה".
לדבריה, אין לשרון אלא להלין על עצמו, מה גם שרישומי הבעלות ברכב הם הצהרתיים ולא קונסטיטוטיביים. המדינה הוסיפה שאין בעיה עם הנהלים להעברת רישום בעלות ברכב וכי שרון לא בדק את מספר השלדה ו/או את מספר המנוע לפני שקנה את הרכב וביקש להעביר את הבעלות על שמו. משרד התחבורה ביקש לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן לפני כשבוע וחצי, בהעדר הצדדים, דחה השופט גדליה טהר לב את התביעה, וחייב את שרון לשלם 2,000 שקל הוצאות משפט בתוספת 10,600 שקל שכר טירחת עו"ד.
לדברי השופט, שרון לא הוכיח שעל משרד התחבורה לפצותו בגין רשלנות בנהלים ועדותו בבית המשפט פגעה קשות באמינותו. שרון העיד שקנה במרוצת השנים ארבעה רכבים ולפי נתוני משרד הרישוי קנה 19 רכבים. "על התובע היה לטעון במפורש ובמפורט מה אינו סביר בנהלי העברת רישום הבעלות של הנתבעת ולהוכיח זאת בראיות. היה עליו להוכיח מה השינוי המתבקש בנהלי העברת רישום הבעלות ברכבים, אשר היה בו כדי למנוע את העברת רישום הבעלות ברכב המזויף על שמו".