בית המשפט העליון דחה (יום ב', 10.11.08) את הערעור של הגננת מאשקלון, אהובה כחלון, שהורשעה בהתעללות בילדים בגן בבעלותה. השופטים קבעו כי לא זו בלבד שהעונש שהוטל עליה, 18 חודשי מאסר בפועל ופיצוי על-סך 3,000 שקלים לכל ילד, אינו חמור, אלא הוא אמור לעמוד לנגד עיני העוסקים בחינוך "כדי שמעשים מסוג זה לא יישנו".
בערעור טענה כחלון באמצעות בא-כוחה עו"ד דוד גולן כי היא חפה מפשע וכי מדובר היה בעלילה שרקמה עובדת בגן אשר פוטרה לאחר שנמצא כי תפקודה אינו תקין.
השופטים אדמונד לוי, אסתר חיות ויורם דנציגר דחו כאמור, את הערעור. השופט לוי כתב כי להחלטת בית משפט המחוזי לתת אמון בגירסתה של העדה המרכזית, הסייעת רינה ימין, "היה לה על מה שתסמוך". הוא הוסיף, "שוכנעתי כי לימין לא הייתה סיבה כלשהי להפליל את כחלון במה שלא עשתה, ולו מן הטעם שהיה ברור לה שבכך היא עלולה לאבד את מקום עבודתה. יתר על כן, גם לאחר שהתפטרה לא מיהרה רינה לפנות למשטרת ישראל, ועשתה זאת רק לאחר שפנתה אליה כתבת של עיתון מקומי (סיגלית פרץ) שהחלה לחקור את הפרשה בעקבות תלונה שהגיש הורה של אחד מילדי הגן".
עוד הוסיף לוי כי אם גם בכך לא די, "אפנה לעובדה כי ימין הביעה את מחאתה על התנהגות הגננת כחלון בפניה, וגם תינתה את מצוקתה בפני עובדת אחרת בגן (לילך) עוד לפני שגמלה בליבה ההחלטה להתפטר".
מעשיה של כחלון "בגדר התעללות הם", כתב לוי. מדובר היה "בשיטה ותפיסת עולם שגויה ומעוותת, היא נהגה בפעוטות של בית רבן שלא חטאו באלימות חמורה, שנראה כי רק מעט מהשלכותיה נחשפו בתיק זה... הגננת נטלה על עצמה תפקיד שספק אם יש אחראי ממנו - לחנך עוללים וילדים שאין רכים מהם בראשית דרכם. זהו תפקיד המחייב את העוסק בו למיומנות, נשמה-יתרה, ובעיקר אהבה וסבלנות שאין להם קץ, כי הרי מדובר בילדים שחלקם אף טרם למדו לבטא את עצמם".
"למרבה הדאבה", כתב לוי, "נדמה כי הגננת נעדרת כל אותם הכישורים, ובמקום להעניק לפעוטות אכסניה חמה ואוהבת, היא הפכה את חייהם של אחדים מהם לסיוט מתמשך. בנסיבות אלה אין בעונש שהושת עליה חומרה כלשהי, אדרבה, יהא עונש זה לנגד עיניהם של כל מי שמבקש לעסוק בחינוך ובמיוחד בגיל הרך כדי שמעשים מסוג זה לא יישנו".
