לא מזמן סיפרתי לכם על הסרט "לכודים ברשת". הסרט מייצג בעצם את הדור הצעיר ואת הסרטים שהוא אוהב, סרטים חסרי תוכן, עם שחקנים שהמראה שלהם יותר טוב מהמשחק שלהם ועם סצנות אקשן מרובות או בדיחות "פיפי קקי". לעומתו "לקרוא ולשרוף" הוא ההפך המוחלט. הוא קומדיה שלא צריכה להשתמש בהומור רדוד סטייל "מת לצעוק" אלא רק במשחק מעולה של כל הקאסט ובתסריט מצחיק, ציני והזוי.
העלילה, שכידוע בסרטים של האחים כהן היא החלק הפחות חשוב, מספרת על אוסבורן קוקס (ג'ון מלקוביץ'), סוכן בכיר ולא יוצלח כל כך ב-CIA שיום אחד מפוטר מתפקידו. המום מהמצב המוזר של חוסר עבודה הוא מחליט להעלות על כתב את קורות חייו. מכיוון שאין לו בדיוק על מה לספר הוא כותב ספר דמיוני.
עותק של הספר מגיע לידיהם של צמד עובדים זוטרים במכון כושר (בראד פיט ופרננס מקדורמנד). הצמד בטוח שהחומר שבדיסק הוא חומר מסווג ולכן מנסה להתחיל לסחוט את אוסבורן מה שגורם לשרשרת של סיבוכים ואירועים ביזריים. בין היתר יש גם סיפורי אהבה ובגידה ונראה שכולם שוכבים עם כולם ואין לדעת למי להאמין.
הקרדיט להצלחת הסרט כולו ניתן לקאסט השחקנים המצוינים שפשוט אחד אחד עושים את העבודה. מלקוביץ', ג'ורג' קלוני, פיט, מקדורמנד, סווינטון ועוד רבים מעניקים לכל דמות את האופי המיוחד שלה וכל אלה מנוצחים ביד מבריקה ובבימוי מצוין של צמד האחים כהן. העריכה והצילום מעולים והתסריט מצחיק והזוי עד שברגעים מסוימים מצאתי את עצמי צוחק עד דמעות.
כן יהיו אנשים שיגידו "זה לא כמו ארץ קשוחה או רציחות פשוטות, אין פה מסר כבד שמכה בבטן הציבור" וזה באמת נכון. אומנם יש כאן מסר של חוסר אמון ברשויות ובאנשי החוק ובכלל שכל עבודתם נעשית ב"חפיף" ועוד כל מיני מסרים על הפארנואידיות והצביעות של החברה האמריקנית אבל לפי דעתי המסר העיקרי של הסרט מגיע בסוף הסרט ממש בסצנת הסיום.
(זהירות ספוילר!!!) הבוס של אחד הסוכנים שואל אותו "נו אז מה בעצם למדנו מהמקרה" לסוכן אין תשובה ואז הבוס עונה לו "לא למדנו כלום". מה שהאחים כהן אומרים פה רגע לפני שאתם יוצאים מהקולנוע הוא שבעצם הם לא באו לעשות פה סרט עם ביקורת נוקבת על החברה והחיים בסגנון "ארץ קשוחה" הם באו לעשות סרט מצחיק, מהנה ומשוחק היטב שיתן לצופה תחושה של סיפוק ברגע שהוא יצא מהסרט.