צדוק אלמגור, תבע את חברת הדים מכונים אודיאולוגים בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 4,750 שקל, לאחר שסירבה לקבל מכשיר שמיעה שלא התאים. אלמגור, קנה את המכשיר בחודש יולי אשתקד וכעבור למעלה מחודשיים, בחודש אוקטובר, ביקש להחזירו ולקבל את כספו אך נתקל בסירוב.
לדבריו, הנתבעת נהגה שלא כדין והיה עליה להשיב את כספו לאלתר. אלמגור הדגיש שלא ידע על מה חתם ומכאן שאין תוקף לחוזה והוא בטל.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, שאלמגור חתם על חוזה בו צוין מפורשות שניתן להחזיר את המכשיר בתוך 30 יום מכל סיבה ולקבל החזר כספי.
לדבריה, אלמגור נזכר להחזיר את המכשיר באיחור, כעבור למעלה מחודשיים, ובניגוד לאמור בחוזה ומשכך, אין להיעתר לבקשתו. כמו-כן שנציגה הסביר לאלמגור על מדיניות ההחזר הכספי, כשהיה מלווה בבתו. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק דין שניתן לפני כשבועיים בהעדר הצדדים, דחה השופט אריה אטיאס את התביעה, ובנסיבות העניין לא הטיל על אלמגור תשלום הוצאות משפט לנתבעת. השופט קיבל את טענת הנתבעת, שנציגיה, העובדים מול אוכלוסיה קשישה, מקפידים על ההסברים הנוגעים למדיניות החלפת המוצר.
"הלכה היא כי אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. טענת 'לא נעשה דבר', מתייחסת רק למצב בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר. היא אינה עומדת לחותם, מקום שהחתימה על המסמך הנוגע לעיסקה מאותו סוג שהחותם חפץ בה, כאשר החותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה שאינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה. טענה זו גם אינה עומדת למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאות החתימה".
השופט הוסיף שאלמגור, הגיע למשרדי הנתבעת לכוון את המכשיר מספר פעמים והפעם האחרונה הייתה בחודש אוגוסט אשתקד. "לא ברור מדוע, אם המכשיר לא התאים לתובע הוא חיכה עם העניין למעלה מחודשיים".