בית המשפט המחוזי בירושלים גזר (ג', 18.11.08) שש שנות מאסר על האברך ישראל ולס, מי שהורשע לפני כארבעה חודשים בהריגת בנו בן השלושה חודשים. האירוע התרחש לפני כשנתיים בשעת ערב מאוחרת, כשהאב ובנו התינוק נותרו לבדם בבית והתינוק לא חדל מלבכות. האב טלטל את בנו והתינוק הוטח בקיר ואיבד את הכרתו. הוא נפטר כעבור שמונה ימים. האב הועמד לדין והורשע בהריגת תינוקו. בהחלטה על עונשו כתבה השופטת חנה בן עמי כי העבירה המיוחסת לנאשם היא "בין החמורות בספר החוקים. תחת שביתו של יצחק ז"ל [התינוק, ר.א.] יהיה מבצרו, הפך ביתו למקום ההתעללות בו, התעללות שהביאה למותו". היא הדגישה כי לא הביע חרטה. מי ידע הכאב וחוסר האונים של התינוק "מי ידע, מה סבל עבר יצחק ז"ל עד לאיבוד הכרתו", כתבה השופטת. "מי ידע הכאב וחוסר האונים, בעודו מטולטל על-ידי אביו מולידו, שמונה מכוח הטבע והדין להגן עליו, לגדלו ולטפחו. מי ידע סבלו של תינוק שכל שאיווה היה להביע מצוקתו, ובכיו הביא עליו את מותו. בשלבי ההתפתחות הראשונים של התינוק, בכיו הוא אמצעי הקשר כמעט היחיד שלו עם סביבתו. זוהי דרכו להביע את רעבונו, צימאונו, וכל צורך נדרש אחר. אדם סביר ובריא, השומע את בכיו של ילדו, מוּנע על-ידי הבכי לטיפול בו. הורה מן הישוב, נושא בלבו מטען של רחמים וחמלה אל ילדו. זהו משפטו של הטבע. זהו משפטה של כל חברה מתוקנת ובריאה". עם זאת, הוסיפה כי החליטה להקל בעונשו של האב, בהתחשב בעובדה כי "מדובר באדם צעיר בראשית דרכו, שחי במסגרת מגוננת ולא התנסה באחריות או בחובה למטלות אחרות לבד מלימוד תורה. הוא לא ביקש לקפד את חיי בנו ולא רצה במותו, ופעל מתוך פזיזות וקלות דעת משילדו לא חדל מבכיו ולא איפשר לו להמשיך את שנת הלילה בה שקע". היא ציינה עוד כי "משנוכח במצבו של התינוק לא השתהה והזמין מיד מד"א. שיקולים אלה ועוד אחרים שציין הסנגור, הביאוני שלא למצות עם הנאשם את מלוא חומרת הדין". בכיו של התינוק הפריע תינוקו של ולס, יצחק, נולד ביום 9.1.06, ואובחן כסובל ממום מסוג טורטיקולוס בשרירי צווארו. בהרשעה נקבע כי ב-2.4.06 בשעה 22:30 לערך, נשאר האב לבדו עם התינוק בבית. בכיו של התינוק הפריע לאב וזה סטר לו וטלטל אותו בחוזקה. התינוק נשמט מידי אביו וראשו נחבט בקיר. הוא הועבר לבית החולים ואושפז חסר הכרה במשך שמונה ימים עד לפטירתו. ולס הועמד לדין והורשע בהריגה. זאת למרות מאבק קשה שניהלה הקהילה החרדית נגד מיצוי הדין עם ולס, בן למשפחה מיוחסת. בין היתר נטען כי מדובר היה בעלילה שנרקמה על-רקע השתייכות ולס לציבור החרדי. בטיעונים לעונש התייצבה לצד ולס שורה של נכבדים מקרב הציבור החרדי בהם, מי ששימש כמועמד לראשות עיריית ירושלים ח"כ מאיר פרוש, "איש ירושלים", מי שכיהן כסגן שר העבודה והרווחה ושר השיכון, הרב מנחם פרוש בן 93, וראש ישיבת המתמידים הרב בן ציון גוטפרב. עונש שישקף סלידה בא כוח התביעה עו"ד זוהר גיאת, טען כי יש למצות את הדין עם הנאשם ולגזור עליו מאסר בפועל ממושך לשנים רבות. העונש שבית המשפט צריך לגזור עליו צריך "לשקף את הסלידה מעצם המעשה ונסיבותיו, להרתיע ולהעביר מסר חד לציבור". הנאשם, "הסיר מעליו צלם אנוש כשהרג במו ידיו את בנו. הוא צריך לפיכך להיות מורחק מחברת אנוש לשנים רבות". מנגד, בא-כוחו של ולס, עו"ד אביגדור פלדמן, מתח ביקורת על דרישת התביעה להשית עליו עונש מאסר ממושך. "התביעה רוצה את דמו ואי-אפשר לכנות דברים אלו אלא כבאמת לקחת את דמו. להרוס את המשפחה. לפגוע בעוד תינוק שיגדל ללא אב. להשאיר את האירוע כאירוע נורא ואפל שימשיך לרבוץ על המשפחה עד סוף כל הדורות". הוא הוסיף כי ולס ומשפחתו משקמים את עצמם והם ראויים לרחמים. ולס: האשמה רובצת עלי ביקש עליו רחמים, "איש ירושלים" הרב מנחם פרוש בן 93, בעבר סגן שר העבודה והרווחה, סגן שר השיכון ואיש אגודת ישראל, שהדגיש כי ביקש לבוא להעיד לטובת ולס. "ראיתי בפני חובה קדושה לבוא ולהגן על הצדיק הזה שמגדירים אותו כאחד מל"ו צדיקים של הדור... באתי לכאן כחובה נפשית עמוקה. עם כל מי שדיברתי... התפלאו כיצד הדבר הזה הסתבך. בן אדם הוא בן אדם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות... אני מבקש לרחם עליו ועל המשפחה ואשתו האצילה". ישראל ולס עצמו הוסיף בסוף הדיון, "אחרי הכל אני מרגיש שהאשמה רובצת עלי. ואני באמת רוצה לנסות לשקם את החיים שלי ולחיות חיים חדשים".