בשנת 1994 נפתח הסניף הראשון והמופלא של קפה גרג במרכז הכרמל וגרם לבאזז די רציני בחיפה של אז. מי שהכירה לי את המקום הייתה לא אחרת מאחותי הגדולה מיכל ומיותר לציין שהיא הייתה הבחירה המתבקשת ללוותני בביקורי הנוכחי. הרבה השתנה מאז בכל הנוגע לגרג. המקום עבר הרחבה רצינית, עבר ידיים, התחיל להגיש אוכל והתרחב לכדי רשת אימתנית שמונה היום כ-30 סניפים ברחבי הארץ.
אפתח בגילוי נאות: למרות הרומן הממושך שניהלתי עם גרג החיפאי - שהחל בימיי כתלמיד בויצ"ו שמה שהוא הכי אהב בבית הספר התיכון שלו זה לשבת בגרג, דרך ימיי כחייל שאוהב למשוך את סוף השבוע עד לשש בבוקר ביום ראשון על אינסוף הפוכים קטנים בלי קצף, ועד לתל אביבי שחורש את עיר הגודש אבל רק מפנטז על קפה וסיגריה בגרג החיפאי - יחסינו בשנים האחרונות עלו על שרטון.
אין מה לעשות. ברגע שהאספרסו בר הפך למיני-מסעדה, כשהתקשורת הבלתי אמצעית עם הברמן שהכיר אותך בשם הפכה לפלירטוטים כלליים עם מלצריות, איפשהו שם נפרדנו דרכינו.
עדיין אני חב למקום הזה שעות וימים של ישיבות בלתי נגמרות, זיוני שכל אינסופיים וחברים טובים שעם היקר בהם אני עדיין נוהג לשבת שם כל אימת שאנחנו מגיעים לבקר את ההורים בחיפה (כן יותי, זה אתה, נו). אבל זה כבר לא אותו דבר.
אז הגענו לסניף בקריית חיים, הממוקם על ציר מקומות הבילוי של קריית חיים - רחוב אח"י אילת. עוד לפני שהתיישבנו שמנו לב לדבר מה חשוד ביותר. המלצרים הרבים שהסתובבו בין השולחנות דיברו למיקרופונים זעירים וכולם היו מצוידים באוזניות תחובות אוזן. בירור קצר הבהיר שכל ציוד הקשר הזה מחובר ברשת אחת עם המטבח ומנהלי המשמרת ונועד כדי לגרום לשירות להיות מהיר ויעיל יותר. ת'כלס, כמה שזה נשמע מוזר ועוד יותר נראה מוזר לראות מלצרית לוחשת לדש חולצתה: "אספרסו כפול ג'מייקני לשולחן 24", השירות באמת היה מדהים.
התיישבנו באקווריום עץ הממוקם ממש צמוד לכביש הראשי (ניתן גם לשבת בגינה הנעימה בחוץ - שם גם מותר לעשן) ושניה לפני שהפלגנו על גלי הנוסטלגיה לחיפה של אמצע שנות התשעים, הזמנו מסקציית ה'מקסיקני מאוד' בתפריט, טורטיית עוף פיקנטי (39 שקל) ומסקציית ה'סלטים מאוד' הזמנו סלט חלומי (45/ שקל). הטורטייה הייתה טעימה, הדוקה וחרוכה בעדינות והגיעה עם סלט צבעוני ועשיר. סלט החלומי היה מרגש כמו, ובכן כמו סלט חלומי. קוביות החלומי פוזרו בנדיבות, נרשמה נוכחות גבוהה לאגוזי המלך הקלויים, הקרוטונים היו נגיסים במידה ווינגרט החרדל עוד אף פעם לא הכזיב בעבר ולא התחיל איתנו. רציתי להניח את הסלט בצד מקץ מספר ביסים ראשונים ולהמשיך (שכן חבל סתם לתפוס מקום של אוכל עם סלט), אבל גופי - שלא זוכה למפגש יומי או אף שבועי עם ירקות טריים - אותת לי שכדאי שאסיים את המנה ואכן חיסלתי אותה עד הנבט האחרון.
בשלב הזה הזמנו צ'אי קטן (17 שקל) וסיידר חם ומחמם (21 שקל). לולא היו קוראים לצ'אי בשם צ'אי, כנראה היינו נהנים ממנו הרבה יותר. בתור תה עשיר בחלב ותבלינים הוא היה מוצלח ביותר. אבל צ'אי זה לא היה. הסיידר הכיל מקל קינמון כמיטב המסורת, ברנדי ביד נדיבה וטבעות תפוחים מיובשים. עוד חודש חודשיים בלוח השנה וזה היה מושלם מבחינת הטמפרטורות, אבל אפילו הפעם זה בא לא רע בכלל. המשכנו בקיש פטריות (45 שקל) שהגיע עם גבעות שמנת חמוצה והיה עייף במקצת אבל גם הוא זכה לחיסול ממוקד כמו קודמיו בארוחה. מיכל הזמינה כריך לחם שחור וגבינת עיזים עם ירקות קלויים (39 שקל). המנה התגלתה כנדיבה בצורה יוצאת דופן. מתאימה לזוג. הכריך שנמרח בפסטו כמעט והתפקע מעושר מרכיביו. מילוי שמתאים לשני כריכים, אם לומר את האמת, אבל לא תשמעו אותנו מתלוננים על זה. שתי המנות הגיעו עם סלט קטן שנזנח מראש (יש גבול לכמה בריאות אני מסוגל לדחוס לעצמי ביום אחד). במהלך הארוחה מיכל שיתפה אותי בסיפורים מימיה כסטודנטית באוניברסיטת חיפה, עת נפתח גרג הראשון והביא עימו בשורות שהשאירו אותה ואת חבריה ללימודים פעורי פה וחדורי עונג: חלב מוקצף עם סירופ אגוז וניל, חליטות תה במגוון אינסופי, בית קפה שניתן לשבת בו על הבר ועוד מיני חידושים שהעיפו לכולם את הראש. אכן, קל היה לרגש בשנת 94' את תושבי הכרמל הירוק.
גל הנוסטלגיה גרם לנו להזמין קקאו קטיפתי לבן (16 שקל) בתוספת סירופ אגוז לוז במידת 'בין לבין' (ניתן גם להזמין סמיך או דליל). מתוק ומחזיר נשכחות. אני הזמנתי הפוך שהוכן מתערובת העונה לשם גוואטמלה (12 שקל), שכן אחרי הכל ולמרות השנים, אין על הקפה של גרג - קפה נפלא, קצף מושלם ותערובת מתוקה מרירה שגרמו לי לרצות לטעום את כל התערובות המשובחות שמוכרים במקום, אבל במקום זאת, עברנו לסקציית הקינוחים.
עם כל אדם אחר הייתי מתחרע מן הסתם על מבחר עוגות או על ופל בלגי עם גלידה, אולי סתם על כמה טראפלס איכותיים, אבל מאחר ואחותי הפצצה ששרויה במצב תמידי של דיאטה חריפה ישבה מולי, הסתפקתי בטריקולד (28 שקל) שכשמה כן היא - שלוש שכבות שוקולד, לבן מריר וחלב שהייתה טעימה ומהירה להיעלם ועוגיית אלפחורס ביתית (9 שקל). סיום מתוק ומדויק לביקור שלנו.
אסכם את הביקור בקפה הנעים הזה בכך שכנראה אני הפסדתי קפה שכונתי אינטימי וקטן, אבל הארץ הרוויחה רשת בתי קפה חיפאית שמראה לכולם מאיפה משתינה מכונת האספרסו.
