מערכות של מציאות מדומה עשויות להחליף פעילויות פנאי בקרב בוגרים צעירים בעלי שיתוק מוחין או מגבלות שכליות חמורות, הסובלים ממגבלות קוגנטיביות ופיזיות. כך עולה (א', 23.11.08) ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה, בשיתוף קרן של"ם ובית נועם.
את המחקר ביצעו פרופ' תמר וייס, מהחוג לריפוי ועיסוק באוניברסיטת חיפה, יחד עם ד"ר שירה ילון-חיימוביץ', מהקריה האקדמית קריית אונו.
המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 33 גברים ונשים צעירים, הסובלים משיתוק מוחין או הפרעות שכליות חמורות, שממעטים לתקשר עם הסביבה ומשתמשים בכיסא גלגלים לניידות.
במסגרת המחקר, חולקו המשתתפים לשתי קבוצות, כאשר הקבוצה הראשונה לקחה חלק בפעילות מציאות מדומה במשך שלושה חודשים ואילו חברי הקבוצה השנייה, שימשו כקבוצת ביקורת.
באוניברסיטת חיפה מסבירים, כי מערכת המציאות המדומה הציגה את דמות המשתתף על-גבי מישור האנימציה הגרפית שעל המסך, כשהדמות מגיבה בזמן אמיתי לתנועות המשתתף. בדיקת ההנאה וההצלחה של המשתתפים, נעשתה על-ידי שאלונים ותצפיות.
מנתוני המחקר עולה, כי המשתתפים נהנו מהפעילות בעולם המציאות המדומה. כמו-כן, מרביתם הצליחו לבצע את הפעולות הנדרשות בעולם המציאות המדומה ותפיסה זו של הנאה והצלחה נשמרה בעקביות בכל משך המחקר.
מממצאי המחקר עוד עולה, כי המשתתפים ביטאו את הנאתם דרך חיוך, צחוק ואפילו ריקוד במהלך הפעילות ובתשובות כמו "זה מה זה כיף" או "התאהבתי במשחק הזה". בנוסף לכך, הביעו המשתתפים תחושות של הישג והצלחה וידעו לציין באיזה מהפעילויות הם טובים יותר ומתי הם מתאמצים יותר על-מנת להצליח. במפגש האחרון במהלך המחקר, הביעו רבים מהמשתתפים אכזבה על-כך שמדובר במפגש האחרון.
פרופ' וייס ציינה, כי הנחקרים דירגו את רמת ההנאה שלהם ברמה גבוהה, אך לא מירבית, מה שמעיד על-כך שלא מדובר בתגובת הסכמה אוטומטית וחסרת משמעות. לדבריה, המשתתפים פיתחו העדפות ברורות למשחקים מסויימים ובחרו בהם יותר, מה שמעיד גם כן על הצלחת עולם המציאות המדומה להעניק להם חוויה מספקת. בנוסף, המחקר מצא, כי עולם המציאות המדומה מאפשר להתאים ולשלב את פעילות הפנאי המהנה כחלק מהפעילות הטיפולית של האנשים.
לדבריה, "עיסוקי הפנאי המתאימים ונגישים לאוכלוסיה זו מצומצמים ביותר. מערכת המציאות המדומה מאפשרת לנו ליצור עיסוק שיהיה פשוט, אך מהנה ומעניין לאורך זמן ובכך לפתוח בפני אנשים אלה עולם חדש של הנאה וחוויה".
