פעם, לפני הרבה שנים, ניתן היה להבחין בשכבות סלעי הגיר שבצבצו בנוף הירושלמי כמו היו פנינים עתיקות על צווארה של בתולה תמה. במשך השנים נשמטה מחרוזת הפנינים לא אחת ורסיסים לבנים נפוצו לכל עבר. גם צווארה של הבתולה תפח, והעדי הלבן שקע בבשרה המצולק. הקישוטים החדשים שענדו לה לא הסתירו את חבורות המריבה שפצעו בגוף ובנפש. כלים כבדים העמיקו קמטים ברחובותיה של ירושלים, חפרו בורות, הפכו כבישים, הניחו פסים ומתחו מיתרים. התכשיט הפשוט, הלבן, שהדגיש את יופיה - נבלע בין עבר אדום לעתיד שחור.
ירושלמים ותיקים עוד מספרים על פועלי בניין מקומיים טומנים מקלות דינמיט בסלע הקר ומנופפים בדגלים של אזהרה. לפני הפיצוץ, הם נזכרים, תמיד נשמעה הקריאה שהתגלגלה כהד ברחובות העיר: ב א ר ו ד!
את ארוחת הערב במסעדת 'בארוד' אנו פותחים עם טעימה מוודקה ביתית המבשרת שקדים, אך דניאלה לרר, הבעלים, מסרבת לחשוף את הרכיב הסודי המעניק את האשליה המתוקה. היא מחייכת בחביבות ומתפנה לברך אורחים נוספים. לא הכרנו קודם לכן את דניאלה לרר, אבל קבלת הפנים החמה לה זכינו, בישרה על ערב עם אווירה חמה וביתית. מוזיקת ג'אז עדינה מתנגנת, אור רך. אני מחבק את פרל'ה המתוקה ויודע שיהיה טוב...
בזמן שטיפות האלכוהול הראשונות מטפסות לראש אנו מעיינים בתפריט היינות. החלק שמושך מייד את העין הוא האזור הישראלי, מגוון מצומצם אך איכותי של יינות מייקבי בוטיק כגון: ויתקין, צ'ילאג ואלכסנדר. למרות ההזדמנות להתענג על יין משובח אנו שואבים השראה מ'מסע ישראלי אדום' של יקב ויתקין ובוחרים להשתולל עם שלל סגנונות, טעמים וסיפורים בניצוחה של דניאלה.
בעוד אנו מתלבטים בנוגע לאלכוהול, מתפארת דניאלה במגוון העצום והנדיר שמכיל הבר. מלבד וויסקי מיושן לתקופה דו ספרתית משלל מבשלות מערב-ארופאיות, מוקדש מדף שלם לשנאפסים וליקרים מכל העולם. האיכותיים שבהם מגיעים ממזרח אירופה ולא ניתן להשיגם בשום מקום אחר. עינינו נודדות לברזי הבירה דרך אוסף פותחני הבקבוקים, במטרה להרוות את הצמא במהירות ולא לוותר על ייחודיות.
לשמחתנו דניאלה נחלצת לעזרה ומודיעה כי בבארוד מוגשת הגינס הטובה בעיר. הסוד נעוץ בתחלופה מהירה של החבית, אורך צנרת קצר ככל האפשר וכמובן מזיגה נכונה. המלצרית הזריזה הניחה על השולחן קעריות קטנות עם זיתים כבושים ופרוסות פול מטוגן, ובכך הכריעה סופית את הכף לטובת הבירה. ביקשנו מדניאלה להרכיב ארוחה שתכלול כמה שיותר טעמים ותשלב את מנות הדגל של בארוד. בלב כבד ויתרתי על סטייק אנטריקוט מדמם שהסב הנאה מרובה לשניים מהסועדים בשולחן ממולנו.
ההמתנה הקצרה למנות הראשונות פינתה זמן לסקור את הקירות שכוסו בכרזות ישנות, תמונות בשחור לבן וציורים של צבעי מים עם הקדשות אישיות. בין המסגרות הגדולות נחבאים פריטים קטנטנים ומרתקים מהמאה שעברה כמו כרטיס עבור כיסא נוח בים, ברכת העדה הספרדית למזל טוב ועוד פיסות נייר רבות שהתבוננות מעמיקה בהן חושפת צוהר לעבר.
המלצרית הזריזה שוב חמקה מבלי משים והניחה מולנו תבשיל עדשים עם שרימפס (55 שקל) שהתגלו בו רמזים הודיים מובהקים. המנה קצת חרגה מהקו הכללי של בארוד - המתאפיין באוכל ספרדי ירושלמי המדגיש את טעמם של חומרי הגלם - אך הייתה משובחת ומאוזנת. עוד הגיעו כדורי פלאפל חמים במילוי לבנה ובליווי ירקות כבושים (32 שקל). השילוב בין המרקמים פתר את הצורך בחיפוש אחר בקבוק טחינה לחיץ ואיפשר מעבר זריז לסלט ירוק (39 שקל) שהסתתרו בו שיני שום שנקצצו בגסות נועזת וגרגירי רימון חמצמץ. המפגש עם שלוש המנות יצר את הרושם שבארוד לא קיימת כדי לרצות, אלא כדי להגיש מטבח עשיר בטעמים חזקים, מנות שלא חוששות מחיך עדין ועוקצות במקומות הנכונים. כל מנה פגעה באזור אחר לכדי שילוב מנצח. לסגירת הפרק הראשון התענגנו על-מנת הדגל - פסטליקוס עם חמינדוס (49 שקל) - מאפה מבצק עשיר הממולא בבשר כבש וצנוברים. כל נגיסה - תענוג צרוף הנאמן למקורות הספרדים.
המפגש עם הפסטליקס גרר את פרל'ה להתרפקות על המאכלים הטורקיים שמחכים לה בשפלה כל סוף שבוע שני, ואת דניאלה לניסיון לסחוט סודות מהמטבח הטורקי.
לעיקריות הגיעו מוסקה בקר (49 שקל) שנספגה בטעמים של ציר עשיר ועוטרה בשכבת בשמל נדיבה, ותבשיל בקר עם פול (62 שקל) שבושל באיטיות בתנור. הבשר נמס בפה והירקות שמרו על ייחודם, הפול הוסיף גיוון ומקוריות.
כאשר נוקו הצלחות והונחו הסכינים התפנינו לעוד לגימה קטנה מהוודקה המסתורית. שלפנו את דניאלה משיחה עם אחד הלקוחות כדי לדרוש בעוד סיפורים ולפשפש בעברה. מבין שלל הפרטים התברר כי היא נצר למשפחה המתגוררת בירושלים ארבעה עשר דורות, את הפסטליקס היא עדיין מכינה בעצמה והאחראי למגע ההודי הוא לא אחר מאשר בנה שמפליא בכישוריו מאחורי הסירים. גם גילינו את מקור השם בארוד שבהשפעת האלכוהול הפך למשל על פנינה שהשתמרה מפגעי הזמן.
את הסיפורים קטעו המנות האחרונות ואיפשרו לדניאלה לשוב לחבריה הפזורים במסעדה. גלידת גבינה עם קינמון, אספרסו ופקאנים מסוכרים (33 שקל) וקרם ערמונים עם קצפת (33 שקל) היוו את הסיומת המושלמת לחוויה עם יחס אישי ודגש מיוחד לפרטים הקטנים שמרכיבים תחושה של בית ושייכות למקום.
מסעדת בארוד היא אחת הפנינות האחרונות שנותרו בעיר המתחרדת, מושג מיתולוגי שפירושו המילולי אולי מסמל הרס וחורבן אבל עצם קיומו עומד כשריד לתקופה אחרת. בארוד בניצוחה של דניאלה לרר הוא מוסד ירושלמי שמשרת כבר 14 שנים קהל לקוחות נאמן ומתרפק על נוסטלגיה אקלקטית של טעמים, צלילים וצבעים.
