אפתח בווידוי: זו הייתה לי הפעם הראשונה ב'רביבה וסיליה'. נכון, זהו חור בהשכלה לחובבת פחמימות שכמותי, שהרי מדובר במוסד שחוגג השנה יום הולדת 20 וכבר בשנות השמונים היה ידוע בעוגת הקונקורד שלו (שכבר אינה מצויה בתפריט, אך ניתן להזמינה לקנייה הביתה בתיאום מראש), אך אני לא מחמירה עם עצמי - אני מכירה איטלקי משכיל ורחב אופקים שראה את פסל דוויד לראשונה רק בגיל 28...
אני מניחה שלא מיהרתי להגיע לא מפני שלא רציתי (אני תמיד שמחה לבקר במקום שמייצר עוגות, מאפים ושוקולדים תוך שימוש בשוקולד היוקרתי 'ולרונה'), אלא מפני שאחרי 20 שנה, אני מאמינה שהמקום ימשיך לשגשג, לעומת מקומות חדשים שנעלמים כלעומת שבאו. הגעתי למקום בערב יום חמישי עם הפטרונית אמא. גם בגלל שזה נראה לי מקום שאמהות אוהבות, וגם בגלל שיש לה אוטו. המסעדה ממוקמת בלב שכונת המגורים נווה רסקו ברמת השרון. חברה טובה תיארה את המיקום כ:"קופצים לתוך שיח וזה שם". תיאור מדויק.
רביבה וסיליה החל את דרכו כבית קפה והפך עם השנים למסעדה. התפריט משתנה כל שישה חודשים ומייצג שילוב של מנות בסגנון בית קפה עם מנות ראשונות ועיקריות של בשרים, דגים ופירות ים. בנוסף ישנה תצוגה מפתה של מאפי שמרים, טארטים, עוגיות ועוגות בחושות, לצד שוקולדים מתוצרת המקום, מוסים ועוגות אישיות בסגנון פטיסרי צרפתי, מקרונים ו'פאט אה פרויי' (דמיינו את קוביות המרמלדה הצבעונית מהסופר, רק עשויות מפירות טריים כגון פטל או פסיפלורה ומצופות סוכר).
הדגש העיקרי במקום הוא על טריות, כל המנות מוכנות על בסיס יומי, תוך שימוש במרכיבים עונתיים. בעת הביקור עיטר פטל טרי חלק מהעוגות בתצוגה.
התחלנו במיץ גזר סחוט טרי (16 שקל) ובשתי מנות מרק. ניתן להזמין קערת מרק שלמה או חצי מנה (בסביבות ה-20 שקל לחצי מנה). בחרנו בשני מרקים על בסיס ציר ירקות (32 שקל כל אחד): מרק אפונה ותרד שהיה ירוק עז, קרמי ומיוחד בטעמו, ומרק עדשים מתובל היטב. איתם הגיעה סלסלת לחמים מוצלחים תוצרת בית בלוויית חמאה במרקם מתאים למריחה ובכמות נדיבה (אני מתעצבנת למראה חמאה קרה עם סלסלת הלחמניות שלי...).
הפטרונית אמרה שאפסיק לנקר מהלחמניות כדי שיישאר לי מקום לאוכל, התעלמתי ממנה באלגנטיות (בכל זאת אני כבר בת 30). גם היא התעלמה מעצמה באלגנטיות והמשיכה עם הלחמניות. מנה ראשונה של טארט טאטן של בצל סגול עם גבינת סנט מור (38 שקל) השאירה רושם שנוי במחלוקת: מילוי מוצלח, עשיר ונדיב מחד, ובסיס בצק עלים עבה, לא אפוי מספיק וקר במרכז, מאידך. המממ...
למנה עיקרית אכלתי אני ניוקי עם רוטב עגבניות ושמנת (52 שקל). ניוקי היא מנה ערמומית שעלולה לצאת כבדה ובטונית במקום קלילה ועננית, אך זו הייתה מנה מצוינת.
הפטרונית אכלה פילה דניס (אמהות תמיד לוקחות דג) על מצע קוסקוס מלא עם חמאת עגבניות, אפונה, זוקיני וגזר בתוספת סלט עלים. גם כאן נרשמה הצלחה.
קינחנו בשתי עוגות: עוגת גבינה אפויה עם צימוקים (28 שקל) - עוגה קלאסית, ועוגת O.D (מלשון overdose )- עוגה אישית עם שכבת דקואז לוז, עליו פרלין קרנצ'י, שכבה דקיקה של בראוני ספוג באספרסו, ומוס קפה עם ריסוס של שוקולד, שהייתה לא פחות ממושלמת (32 שקל). כמובן שבשם הדיאטה גירדה הפטרונית ביסודיות את כל המילוי של עוגת הגבינה והשאירה את תחתית הבצק הפריך. לכל אחיותיי למין הנשי: אתן באמת חושבות שאם יש בזה גבינה זה לא משמין? אתן יודעות שעוגת גבינה זה לא חצי אחוז עם מקלות מלפפון, כן?... חוץ מזה, חשוב לאכול את בסיס העוגה כי הוא תורם למרקם ולמאזן הטעמים. כשאני אופה עוגת גבינה בבית אני שואגת על מי שמעזה לעשות לי כזה תרגיל, אבל כאן תפקדנו כלקוחות ולכן הפטרונית חמקה מעונש.
עוד דגמנו מבחר פרלינים מצוינים: גנאש שוקולד חלב ומרציפן תפוז, עוגיות מקרון בטעמי קפה, פסיפלורה, פטל ופיסטוק ופאט אה פרויי (5 שקל לפרלין, 3 שקל לקוביית פאט אה פרויי). הורדנו את הנשנוש הקליל והלא מחייב (בכל זאת אנחנו שומרות על הגזרה) בסיידר חם שהוגש עם קוביות תפוחים ומקל קינמון (18 שקל).
העיצוב (אין מה לעשות, תמיד שני בחשיבותו לאוכל) נעים: תאורה בהירה ורכה, לבן בשילוב ריהוט עץ בהיר ורצפת עץ. השירות יעיל ולא מעיק. המוזיקה השתנתה משקטה לקצבית יותר במהלך הערב, אך הווליום נשאר נמוך ולא השתלט. בשירותים פרחים טריים ומגבות בד. במקומות מסוימים עם אוכל איכותי ודאגה לפרטים הקטנים (מפיות בד, שירות מקצועי וכו') יש תחושה של רשמיות: אלו הם מקומות שבאים אליהם עם אמא, סבתא, חברה טובה, יושבים יפה ואוכלים בנימוס (אני תמיד מנסה אבל זה לא מצליח). למרות זאת, האווירה ברביבה וסיליה רגועה - לא מחייבת ולא מתנשאת.
המקום מתאים לקהלים שונים בהתאם לשעות היום. בערבי חמישי ובסופי שבוע, כדאי להזמין מקום. האוכל והחוויה הכוללת באמת נעימים ומוצלחים, ואני בהחלט מתכננת לחזור שוב. במיוחד מושך אותי בופה ארוחת הבוקר. כל שעליי לעשות הוא למצוא בן לוויה עם כלי תחבורה, לסור לנווה רסקו ולקפוץ לתוך השיח.