בית המשפט העליון דחה אחר-הצהריים (יום ד', 26.11.08) את ערעור המדינה ואת ערעור הנאשמים בפרשת אסון ורסאי. וקבע כי הנאשמים בפרשה וממציא שיטת ה'פל קל', המהנדס אלי רון, יישלחו לארבע שנות מאסר.
"לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את ערעור המדינה על קולת העונשים ולא את הערעורים שהגישו המערערים על חומרת העונשים", כתבו השופטים נאור חיות ודנציגר בפסק הדין.
לדבריהם, שיקול מרכזי בענישה בעבירות רשלנות הוא גורם ההרתעה. "במקרים בהם מדובר ברשלנות מקצועית, כמו במקרה שבפנינו, על העונש לבטא את הצורך להעביר מסר חד וברור לאנשי המקצוע העוסקים בענף ולהרתיעם מנטילת סיכונים אסורים העלולים להביא לתוצאות קטלניות. יש לקוות כי העברת המסר האמור תביא להפנמה של שיטות עבודה בטוחות ולשמירה קפדנית על חיי אדם. כן יש להביא בחשבון את תוצאותיו החמורות של האירוע. היותן של העבירות שבהן הורשעו המערערים עבירות תוצאתיות מחייב ליתן משקל לחומרת תוצאות המעשה. על כן יש חשיבות למספר הרב של האנשים שקיפחו את חייהם או נפצעו כתוצאה מן ההתנהגות הרשלנית של המערערים. כך גם מתחייב מההכרה בקדושתם של חיי אדם", כתבו בפסק הדין.
ביחס למהנדס אלי רון קבע בית המשפט העליון כי העונש שהוא אמור לקבל צריך לשקף את העובדה שידע כי פל-קל היא צורת בנייה לא תקנית אשר לא אושרה על-ידי גורם מקצועי מוסמך.
"עובדה זו מעמידה אותו ברף הגבוה של הרשלנות. אחריותו לקרות האסון גדולה. רון הוא אביה מולידה של פל-קל. הוא עשה כל שלאל ידו על-מנת להפיץ את השימוש בה, תוך הצגת מצגי שווא בפני קבלנים ומהנדסים, והכל כדי להפיק רווח כספי. עד היום לא קיבל רון כל אחריות למעשיו. רון עודנו משוכנע כי פל-קל היא צורת בנייה טובה ובטוחה וכי כל מי שסבור אחרת אינו מבין דבר או מונע מתוך רצון להכפיש את שמו", קבעו השופטים. עם זאת ציינו כי השיקול שנלקח בחשבון בערכאות הקודמות בדבר גילו המתקדם של רון וסיועו בבניית הארץ בעיקר בעת שכיהן כמהנדס הראשי של מע"צ כשיקולים להקלה בעונש מקובלים על בית המשפט העליון.
"נדגיש עם זאת כי גם אם היה בית המשפט המחוזי מטיל על רון עונש כבד יותר במידה מסוימת לא היינו רואים מקום להקל בעונש", ציינו.
"התמוטטות אולמי ורסאי הייתה אירוע הנמנה עם האירועים החמורים שידעה מדינת ישראל. תוצאותיו חמורות מתוצאותיהם של רוב האירועים החבלניים שידענו. ההרוגים הרבים והפגיעות ההמוניות בגוף קרעו משפחות שלמות שעולמן חרב עליהן בן רגע. הנזקים שנגרמו בגוף ובנפש קשים מנשוא. נוכח גודל האסון ומספרם הרב של ההרוגים והפצועים מוצדק היה לגזור על רון, שפעולותיו הרשלניות עליהן עמדנו בהרחבה הביאו לקרות האסון, עונש העולה על עונש המקסימום שניתן להטילו בגין עבירה אחת של גרימת מוות ברשלנות. כך מתחייב מן ההכרה בקדושתם של חיי אדם העומדת ביסוד תפיסתנו המוסרית", לשון פסק הדין.
