בית הדין הארצי לעבודה אישר (א', 30.11.08) את פסיקת בית הדין האזורי לעבודה ולפיו גם במגזר הפרטי מוטלת על מעבידים חובה לקיים שימוע לעובד טרם פיטוריו, וזאת גם בנסיבות של פיטורין על-רקע צמצומים והתייעלות.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כממצא עובדתי, כי למערער לא נערך שימוע "כהלכתו" לפני שהתקבלה ההחלטה על פיטוריו. הפיטורים נעשו לאחר שיחת פיטורים שבסיומה ניתן לו מכתב הפיטורים ובו נכתבה סיבת הפיטורים. אולם, קבע בית הדין לעבודה, בנסיבות העניין, אין בפגם שנפל כדי להצדיק פסיקת פיצוי כספי למערער. פיטוריו בוצעו משיקולים ענייניים וסבירים, ובמסגרת צמצומים. העובדה כי החברה נתונה בקשיים כלכליים הייתה ידועה למערער עוד טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו. החברה נהגה בתום לב ובהגינות כלפי המערער, ולכן אין לחייבה בפיצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש.
בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי הפגם שבאי עריכת השימוע לעובד המפוטר יקבל ביטוי בהוצאות המשפט שתפסקנה לטובתו. בית הדין הארצי לעבודה, כאמור, אישר פסיקה זו ונמנע מלהתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה דלמטה.
רקע: זכות השימוע במשפט הפרטי זכות השימוע והטיעון הינה יסוד מוסד במשפט המנהלי, והדברים נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון באופן חוזר ונשנה החל מראשית שנות ה-60 ואילך. הפסיקה הראשונה בישראל, כגון הלכת ברמן, אשר העלתה על נס את זכות השימוע והטיעון, קבעה כי גם האדם הראשון קיבל זכות שמיעה מאלוהים, טרם גורש מגן עדן, וגם אברהם קיבל זכות שמיעה מאלוהים, טרם השמיד את סדום, על חוטאיה.
דוגמאות אלו נועדו להמחיש עד כמה קיום הליך שימוע מסודר מהווה חלק אינטגרלי מחברה מסודרת, אשר רשויות השלטון שבה אינן מתנהלות בשרירות לב. זכות השמיעה נועדה בין היתר למנוע 'ארומה' של שרירותיות מהחלטת הרשות השלטונית. לזכות השמיעה של האזרח נלוות חובות של הרשות, ביניהן החובה לנמק את החלטותיה, בכדי למנוע מראית עין של שרירותיות.
אך בעוד שבעבר זכות השמיעה נחשבה כ'טריטוריה' של המשפט הציבורי, לאט לאט חילחלה זכות זו אל המגזר הפרטי, מקום בו דובר בגופים פרטיים בעלי אופי ציבורי, קרי גופים אשר למרות שנוצרו מכוח המשפט הפרטי ובמסגרתו, ממלאים תפקיד בעל אופי ציבורי, או שמקבלים מנדט מן הציבור, או חולשים על ושולטים במשאבי ציבור, כאילו היו גוף ציבורי.
עם זאת, מתן זכות שמיעה לעובד טרם פיטוריו בגוף פרטי לחלוטין הינה חידוש של העת האחרונה במשפט, חידוש המסמל את טשטוש הגבולות בין ה'פרטי' ל'ציבורי' במשפט שלנו. עם זאת, לאור היות ההלכה ולפיה על מעביד חובה לשמע את עובדו גם במגזר הפרטי הלכה חדשה (ע"ע 415/06 דני מלכה נגד שופרסל ([פורסם בנבו], 15.7.2007), אשר טרם הייתה מושרשת במשפט במועד הפיטורין, הקל לעניין זה בית הדין הארצי לעבודה עם העובד לעניין פיצויי הפיטורין.
הרציונלים לזכות השמיעה במשפט הפרטי זכות הטיעון והשימוע נולדה באופן מסורתי במשפט הציבורי וזאת לאור יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין המדינה לבין האזרח. עם זאת, בעידן התאגידים, כאשר חייו הפרטיים של אדם מושפעים יותר ממקום עבודתו מאשר ממדיניות הממשלה, קם רציונל לאפשר זכות שימוע לעובד גם במגזר הפרטי.
יש לזכור, כי מקום עבודתו של אדם מספק לו פרנסה, והחלטה על פיטוריו תחבל קשות באיכות חייו. שורת ההיגיון מחייבת לאפשר לעובד הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו בפני המעביד ולנסות להניאו מהחלטתו.