בית משפט השלום בתל אביב הורה (יום ב', 1.12.08) לתביעה לאפשר לאדם המואשם במעשים מגונים לכאורה בקטינות ולבא-כוחו לצפות בקלטות חקירת המתלוננות. השופטת זיוה הדסי הרמן קבעה כי הזכות לעיין בחומר החקירה לצורך הליך משפטי הוגן היא זכות יסוד הגוברת גם על הזכות לפרטיות. היא הוסיפה כי צפייה משותפת של הנאשם עם בא-כוחו בקלטות, חיונית ל"גיבוש קו הגנתו של הנאשם ואין לשלול את זכותו לכך".
מדובר בבקשה של צבי קצב, המואשם בעבירות של מעשים מגונים לכאורה בקטינות מתחת לגיל 14. המתלוננות נחקרו בידי חוקרת ילדים ותועדו בקלטות וידאו. בא-כוחו של קצב ביקש מבית המשפט לאפשר לו ולמרשו לצפות ביחד בקלטות "על-מנת להעניק לנאשם את ההגנה הטובה ביותר". בעיקר ביקש הנאשם לצפות בקטעים בהם "שותק הקול' ו'מדברת' שפת הגוף, האינטונציה, הבעות פנים ותנועות כאלה ואחרות אשר אינם מקבלים 'תרגום' מלא בתמליל, ומונעים את הבנת הנקרא במלואו".
התביעה התנגדה לבקשה וטענה כי למרות שלנאשם יש זכות לצפות במשרדי התביעה, העובדה כי הוא במעצר תטיל "נטל בלתי סביר" על רשויות התביעה והמדינה, ועלולה להוות "פתיחת דלת לבקשות רבות מסוג זה".
כאמור עמדת התביעה נדחתה והשופטת הורתה להתיר לנאשם לצפות בקלטות. בהחלטה מתחה השופטת ביקורת על הנימוקים להתנגדות התביעה - "נוחות", ולא החשש לשלום הקטינות או פגיעה בפרטיותן. היא הוסיפה כי "זכות העיון בחומר החקירה היא אחת מזכויות היסוד של הנאשם, היא נגזרת מזכותו של הנאשם לחירות אישית, והיא עולה בקנה אחד עם עניינו וזכותו של כלל הציבור לקיומו של הליך משפטי הוגן. על-רקע מצע זה בוחרת הפסיקה בגישה פרשנית המצמצמת את הפגיעה בזכות זו, ונותנת לה משקל עודף בנסיבות בהן היא מתנגשת עם זכויות אחרות, כגון הזכות לפרטיות".
שמירה על זכות הנאשם לעיין בכל חומר החקירה מחייבת את הרשויות "להעמיד לרשותו ולרשות סניגורו את כל חומר החקירה, למעט חומר חסוי על-פי דין". השופטת דחתה טענת התביעה כי אם נפגעת זכות העיון של הנאשם הרי שמדובר ב"פגיעה שולית ולא משמעותית". טענה זו, כתבה השופטת, "מוטב ולא הייתה עולה שכן השכל הישר, ההגינות והחיפוש אחר האמת מתקוממים לשמעה. החוק אינו מעניק לתביעה את הזכות לקבוע מה עיקר ומה טפל להגנתו של הנאשם, והמחוקק מעולם לא מסר לידיה את הכוח להחליט אם תתיר לנאשם לצפות בחומר החקירה אם לאו".
התביעה לדבריה הסכימה כי לנאשם יש זכות צפייה אלא ש"מטעמי נוחות היא סבורה כי ניתן למנוע ממנו לממש זכות זו, ולא היא. מעצר הנאשם אינו יכול להיות חריג לחוק המעניק לו את זכות הצפיה בקלטות, ואין ליטול ממנו את האפשרות לממש זכות זו. כל הקשיים הנערמים בדרך למימושה של הזכות אינם פוגעים בזכות עצמה, המעוגנת בחוק ובפסיקה כזכות יסוד עליונה".
השופטת הוסיפה כי הצפייה בקלטת תאפשר לנאשם "למלא את החללים באותן ראיות מוקלטות, אותם חללים שייתכן שלא זכו לביטוי מלא והולם בתמליל. כמו ביאורה של שפת הגוף והשתיקות הנצפות בקלטות, עובדות המצויות בידיעתו של הנאשם ולא בידי בא-כוחו. צפיה משותפת בקלטות היא בעלת ערך מוסף בגיבוש קו הגנתו של הנאשם, ואין לשלול זכותו לכך".
בית המשפט הורה לתביעה לאפשר לנאשם לצפות בקלטות החקירה נוכחות בא-כוחו".
