היום לפני 54 שנה, ב-1 בדצמבר, שנת 1954, נוסד בנק ישראל.
עם קום המדינה עלה גם הצורך בהקמתו של בנק מרכזי, או כפי שכונה אז - הבנק הממלכתי. תחילה, טרם הקמתו ולאור הצורך בהנפקת המטבע של מדינת ישראל הצעירה, הונפקו השטרות על-ידי "בנק אנגלו-פלשתינה", שלימים הפך ל"בנק לאומי לישראל".
לצורך כך הוקמה ב"בנק אנגלו-פלשתינה" מחלקה מיוחדת שתפקידה היה להנפיק שטרות כסף.
הנושאים האחרים שעליהם מופקד בדרך כלל בנק מרכזי, שהם המדיניות המוניטרית, פיקוח על הבנקים ועוד, היו באותה תקופה באחריותו של משרד האוצר.
בחודש מרס 1951 הוקמה ועדה לענייני הקמת בנק ממלכתי, שבראשה עמד שר האוצר דאז, אליעזר קפלן, והיא הגישה את המלצותיה בספטמבר 1952. המלצות אלו שימשו בסיס לעבודת ההכנה של חוק בנק ישראל.
חוק בנק ישראל התשי"ד-1954 אושר בכנסת ב-24 באוגוסט 1954 ונכנס לתוקפו ב-2 בדצמבר של אותה שנה. ביום זה נוסד בנק ישראל רשמית, כאמור.
עם הקמת בנק ישראל הועברו אליו מחלקת ההוצאה מ"בנק לאומי לישראל" ויחידת המפקח על הבנקים ממשרד האוצר. הפיקוח על מטבע חוץ הועבר לבנק ישראל מאוחר יותר, בשנת 1978.
מושבו של בנק ישראל בירושלים, בקריית בן-גוריון, וסניף נוסף שלו פועל בתל אביב. הבנק מעסיק כ-800 עובדים.
