עמוס כהן תבע את שגיב שני, בעליו של מכון לשטיפת מכוניות, בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון-לציון לאחר שרכבו ניזוק במהלך שטיפה. מכתב התביעה עלה שהאירוע התרחש בחודש דצמבר אשתקד, כשמברשת מכונת השטיפה פגעה במכסה המנוע. כהן האשים את המכון ובעליו ברשלנות וכאחראיים לנזק וצירף תמונות להמחשת טענותיו.
בכתב ההגנה הכחיש שני כל אחריות לנזק וטען שכהן אשם משום שלא סגר את מכסה המנוע. "אי סגירת מכסה המנוע גרמה להתרוממותו במהלך השטיפה ולנזק. לא נפל פגם בפעולתה של המכונה שממשיכה לשטוף כלי רכב אחרים ללא בעיה". לטענתו, טכנאי מוסמך בדק את המכונה לאחר התאונה, ומצא אותה תקינה. שני לא צירף דוח להוכחת טענתו והוא ביקש לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת הלית סילש את התביעה וחייבה את שני לשלם לכהן 2,509 שקל בתוספת 300 שקל הוצאות משפט. לדבריה, שני לא היה במקום בעת האירוע ולא העיד את העובדים שנכחו והדבר נזקף לחובתו. "התובע העיד שהגיע בנסיעה למכון השטיפה. אין זה סביר בעיני כי בעת הנסיעה, מכסה המנוע, שנותר פתוח, יישאר במקומו ודווקא בעת ניקוי הרכב הוא יתרומם".
השופטת הוסיפה שהעובדה ששני העלה טענה מהותית, בדבר תקינותה של המכונה, ולא צירף דוח טכנאי ולא העיד את הטכנאי משמשת לחובתו. "עיון בתמונות מלמד שמקור הנזק למכסה המנוע הוא במכה שקיבל המכסה מלמעלה כלפי מטה. אילו היה ממש בטענות הנתבע כי מכסה המנוע התרומם ואז נגרם הנזק, שהרי ניתן היה להניח שהנזק יהיה מלמטה כלפי מעלה. חלק ממכסה המנוע נותר כשהוא צמוד לחלקו הקדמי של הרכב, עובדה זו מלמדת, כי לא מדובר היה כלל בפתיחתו של מכסה המנוע, כי אם בנזק תוצאתי שמקורו במכה אותה קיבל הרכב בעת שהיה במנהרת השטיפה".
השופטת הוסיפה שבמקרה כגון דא, אין לפצות את כהן בגין עוגמת נפש. "שיפוי בגין רכיב זה כפוף מעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט. אין אני מוצאת כי בהליך זה שבפני, ובמקום שבו עסקינן בסכסוך כלכלי נקודתי, יש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש".