רונית ומיכאל פרץ תבעו את בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,800 שקל, לאחר שקיבלו אישור בעל פה לקבלת משכנתא שבוטל בהמשך ונגרם להם נזק.
לטענתם, לאחר שמילאו טפסים אמר להם פקיד הבנק שיקבלו משכנתא והם יכולים לחתום על חוזה לרכישת דירה. "על סמך דברי הפקיד חתמנו על החוזה עם הקבלן והתחייבנו לתשלומים. להפתעתנו, כעבור חודש בקשתנו למשכנתא נדחתה". הזוג פרץ ציין שבעקבות התנהלות הבנק הצטבר לו חוב אצל הקבלן בסך של 19,223 שקל.
בכתב ההגנה טען הבנק שהזוג פרץ חתם על טופס בקשה למשכנתא ללא פירוט חובות ולא ציון העובדה שחשבונו מוגבל. "לאור זאת נמסר לו אישור עקרוני לקבלת הלוואה, ונאמר שבקשתו מועברת לסניף המרכזי לבחינה והמשך טיפול". כמו-כן שבטופס צויינו הדברים הבאים: "ידוע לנו כי הגשת בקשה זו ומסירתה לבנק לא תיחשב, בשום פנים ואופן, כאישור או כהסכמה לאישור ההלוואה". לדברי הבנק, לזוג פרץ היה ברור שמדובר באישור ראשוני ולאחר שהתברר שלא הצהיר אמת בקשתו נדחתה כדין. הבנק ביקש לדחות את התביעה.
השופטת אנה שניידר, ציינה בדיון שקיימת אפשרות שהפקיד, שהפסיק לעבוד בבנק, הטעה את הזוג פרץ ולפיכך ניתנה לזוג אפשרות לזמנו לדיון הבא. הדבר לא נעשה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר בהעדר הצדדים, דחתה השופטת שניידר את התביעה ולפנים משורת הדין לא חייבה את הזוג פרץ בהוצאות.
"היה על התובעים לדעת כי טופס הבקשה אינו 'סוף פסוק' לקבלת ההלוואה אלא תחילת הדרך בלבד, וכך גם האישור העקרוני. אומנם התרשמתי שמדובר באנשים צעירים וחסרי ניסיון, אשר הצהירו שזו להם הפעם הראשונה שהם לוקחים משכנתא, אך אין בידי לקבל טענתם, כי סברו שדי באישור בעל פה של פקיד הבנק על-מנת לקבל את ההלוואה ול'רוץ' לחתום על החוזה. הרי כל אדם בר דעת יודע כי התנהלות בנק הינה בכתב, כמו-כן התנהלות הקבלנים לעניין מכירת דירות. היה על התובעים לפחות, לעיין באמור בטופס הבקשה עליו חתמו וב'תדריך ללווה' שצורף לבקשה. אם לא עשו התובעים כן, ופעלו על סמך דברי הפקיד או על סמך מה שהם עצמם הבינו מה שרצו להבין מדברי הפקיד - אין להם אלא להלין על עצמם", דברי השופטת.
