למעלה משני שליש מהסטודנטים אינם יודעים עובדות בסיסיות אודות בעיית ההתאבדות בחברה בישראל, ובכלל זה עובדות המתייחסות לשיעורי התאבדות, שיטות התאבדות, התאבדות של בני עדות או דתות שונות. כך עולה (א', 14.12.08) ממחקר שנערך במכללה האקדמית גליל מערבי.
המחקר נערך על-ידי ד"ר ברכה כץ שיבאן ויובב עשת, בקרב מדגם מייצג של 450 סטודנטים יהודים וערבים.
מחזיקים בעמדות קדומות מנתוני המחקר עולה, כי כ-60% מהסטודנטים סבורים כי מי שמבצע פעם ניסיון התאבדות יתמיד בכך ו-45% סבורים כי רוב המנסים להתאבד אינם רוצים באמת למות.
עוד נמצא, כי בקרב סטודנטים ערבים נמצא שיעור גבוה יותר שמאמינים בתפיסות שגויות שונות. כ-74% מהסטודנטים הערבים מאמינים כי לאנשים שמתאבדים אין אמונה דתית מוצקה לעומת 23% מהיהודים. עוד נמצא, כי 51% מהסטודנטים הערבים מאמינים כי אנשים שמתאבדים הם לרוב חולי נפש, לעומת 12% מהיהודים.
ממחקרים שונים שנערכו ברחבי העולם מראים, כי המתאבדים, במהלך התהליך האובדני, נותנים אזהרות וסימנים לכוונותיהם, כמו למשל: שינויים כלליים בהתנהגות, היעדר תיאבון, ירידה חדה במשקל הגוף, איבוד העניין במין, הפרעות בשינה, נדודי שינה, אדישות כלפי החברה, הערות מילוליות שונות ופעולות הכנה למוות ועוד.
ד"ר כץ שיבאן ציינה כי "מדיניות חברתית נכונה לטיפול בבעיה של התאבדות צריכה להביא בין יתר השיקולים המרכזיים שלה גם הטמעת ידע אודות התאבדות והפרכת מיתוסים ועמדות קדומות שונות. התמודדות עם בעיית התאבדות בחברה הישראלית בכלל, ובקרב נוער בפרט, צריכה לכלול הגדלת הידע של הסטודנטים בישראל אודות תופעה זו. יש לכך חשיבות מוגברת במקצועות מדעי החברה, בהם חינוך ועבודה סוציאלית, אשר חלק ניכר מהבוגרים שלהם פונים לעבודה עם בני נוער ומבוגרים".
לדבריה, לימוד של תחום ההתאבדות במעגל החיים במכללות ואוניברסיטאות ומתן הכשרה מתאימה לסטודנטים להכרת התהליך האובדני והסימנים המרמזים עליו, כמו גם התמודדות עימם, יכולים לסייע במניעת התאבדות וניסיונות התאבדות של בני נוער אשר נמצאים לרוב במסגרות חינוכיות שונות, כך שאיתורם קל יותר.