בית משפט המחוזי בבאר שבע הורה (יום ה', 18.12.08) לרכבת ישראל למסור למשטרה את מסמכי ועדת החקירה לאסון הרכבת ברבדים, גם אם מדובר בהפללת עובדי הרכבת. השופטים יהושע פלפל, ניל הנדל ורויטל יפה-כץ כתבו כי יש להיזהר מהצבת קשיים בפני חקירת המשטרה אשר אמורה למנוע פגיעה חמורה באזרחי המדינה.
מדובר בבקשת 12 עובדי הרכב באמצעות באי-כוחם, עורכי-הדין באום ומורנו, למנוע מסירת מסמכים ועדויות עובדים מדיוני ועדת החקירה הפנימית שהוקמה ברכבת ישראל לחקירת אסון הרכבת ברבדים. כזכור, מדובר בתאונת רכבת מהגדולות שידעה המדינה, בשנת 2005. רכבת התנגשה במשאית שחצתה את המסילה ליד קיבוץ רבדים. בתאונה נהרגו 8 נוסעים ונפצעו 198.
בד בבד עם חקירת המשטרה, הוקמה ברכבת ועדת חקירה פנימית שחייבה בין היתר את העובדים לשתף פעולה. המשטרה, לצורך קידום חקירותיה, ביקשה מסמכי הוועדה ונתקלה בסירוב הרכבת.
בהתנגדות, טענה הרכבת, כי למרות שהיא עצמה ויתרה על חסיון מסמכים מפני הפללה, לא ניתן לחייבה למסור את המסמכים הנוגעים לעדויות העובדים מחשש שהם יופללו. לטענתה "העובדים נאלצו להופיע בפני ועדת החקירה ולמסור גירסתם. אי לכך, לא ייתכן שהמענה לשאלה האם חובה למסור את המסמכים שנערכו במהלך עבודת הוועדה לידי המשטרה יהא חיובי, רק מפני שהחברה מחזיקה אותם אצלה".
עוד נטען כי "גם אם הרכבת ועובדיה מהווים ישויות נפרדות הרי בשל הקשר האמיץ ביניהם לא יהא זה נכון מבחינה מוסרית ומשפטית לחייבה למסור למשטרה מסמכים שנערכו במסגרת ועדת חקירה אשר היא ניהלה. ועדה שהיא הליך פנימי שמטרתו לבדוק את שיטת עבודתה על-מנת למנוע התרחשותה של תאונה נוספת".
חברה ציבורית מחוייבת בחובת נאמנות גם כלפי הציבור כאמור, בית המשפט דחה את טענות הרכבת והורה למסור את המסמכים גם אם יפלילו את העובדים. בהחלטה כתבו השופטים כי מדובר בחברה, וככזו, אין להעצים יתר על המידה את כוחה להגן על אלה שפועלים בשמה. "מקלט של היחיד מחבות אזרחית מסחרית באמצעות חברה עשוי להיות דבר חיובי. לא כן מקלט של היחיד מחבות בפלילים. גם אם עסקינן בעבירה פלילית של רשלנות, עם כל הייחוד שבו, הרי כפי שקיימים שיקולי מדיניות חשובים להילחם נגד רשלנות היחיד, כך קיימים שיקולים מעין אלה נגד רשלנות מטעם חברה באמצעות עובדיה. המטרה המשותפת היא, להילחם נגד התופעה של פגיעה חמורה באזרחי המדינה".
השופטים ציינו כי הצו למסירת המסמכים מופנה אל הרכבת והיא אינה יכולה להעביר את החיסיון, שעליו ויתרה, ל"כתפי עובדיה". השופטים הוסיפו כי לצורך ההגנה על אזרחי המדינה "יש להיזהר מקביעת כללים נוקשים מידי שימנעו מהמשטרה לחקור. בל נשכח כי חקירה יסודית עשויה גם לקבוע חוסר אשמה. מעמדה של הרכבת כחברה ממשלתית-ציבורית מחזקת את הדברים האמורים. ייתכן ורכבת ישראל מינתה ועדת חקירה וויתרה על זכות החיסיון מתוך מניעים טהורים של טובת הציבור, ייתכן גם שמעורבים בהם מניעים של תדמית ורצון למזער נזקים כלכליים. כך או כך, חברה ציבורית מחוייבת בחובת נאמנות לא רק כלפי עובדיה אלא גם כלפי הציבור בצורה מוגברת יותר מחברה פרטית".
בהתייחסם לעובדים, כתבו השופטים, כי אם יוגשו נגדם כתבי אישום, הם יהיו רשאים "להעלות הסתייגותם לקבילות ההודאה באותו שלב. כמו-כן... אף אם יקבע בית המשפט שהודאה זו או אחרת קבילה, זכותם של העובדים לטעון נגד משקלה במהלך המשפט".
בהחלטה נקבע כי "חברה בע"מ אינה רשאית לוותר על טענת חיסיון כלפיה ובד בבד להשתמש בה בתואנה של הגנה על עובדיה. זאת במסגרת חקירה משטרתית אפילו והחומר נוצר במהלך ועדת חקירה שהיא ניהלה. בצומת האמור יש לאפשר למשטרה לחקור. מהצד האחר, עובדי החברה יהיו רשאים להעלות את הסתייגותם בנדון במסגרת המשפט היה ויתנהל נגדם".
