משהו כל כך בסיסי בגבר שאוכל סטייק - הצבע האדמדם, ריח הדם, קריעת הבשר עם השיניים והעסיסיות שממלאה את הפה. יש משהו כל כך סקסי בבחורה שיודעת לאכול סטייק - העבודה העדינה אך אסרטיבית עם הסכין והמזלג, שבחתיכות קטנות קטנות הופכת נתח נאה לקטן יותר ויותר, ההבנה שגם המין היפה הוא בן אנוש והיצר הקדמון שתוקף אותך כשאתה רואה אותה מטפלת בבשר.
כל אלה גרמו לי לקחת את בחירת לבי למסעדת NG בנווה צדק. כיאה למסעדת בשר שמכבדת את עצמה ואת גודל המנות שהיא מגישה, השולחנות והכיסאות במקום עשויים מעץ כבד בחום כהה. אלמנטים עיצוביים בודדים מוסיפים למקום אלגנטיות נעימה. מספר לא גדול של שולחנות חולקים אזור ישיבה אינטימי, גם בין יושבי השולחן וגם בין השולחנות עצמם, אינטימיות שנובעת מהידיעה שכולם שם לחלוק את אותו הכבוד לבשר.
ואיזה כבוד עושים לו ב-NG, לבשר. אבל בשביל כבוד צריך לעבוד, לכן דחינו את הרגעים האחרונים של שני נתחים מאושרים והתחלנו בשתי מנות ראשונות. אני חייב להודות שאחת מהן לא קשורה כהוא זה לסיבה שבעטיה הגעתי וגם לא למסעדה עצמה בכלל. מדובר במנה שנקראת גבעה ירוקה - סלט מעשבי תיבול קצוצים עם אגוזים וכמה שרימפסים (38 שקל), בוינגרט תפוז וצ'ילי מתקתק.
מה עושים שרימפסים במקום כזה ולמה יש לי ירוק בצלחת? היו השאלות הראשונות שעלו כשקיבלנו את המנה, שמצידה הייתה נהדרת. כנראה שהיינו צריכים משהו כזה כדי לרפד את הקיבה לקראת הבאות. הראשונה שבאה אחריה כבר עלתה בדרגה לקראת העיקריות - IPA פאי (42 שקל). קערה נכבדה הונחה על השולחן סגורה בבצק עלים. כששברנו את הבצק עלו אדים ריחניים וחשפו מנה מדהימה, מלאת גרייבי, עם נתחי אנטרקוט טעימים, ירקות שורש שבושלו במדויק וערמונים מעושנים שהוסיפו ארומה מיוחדת. כל אלה בושלו בבירה שעל שמה המנה - India Pale Ale.
הזמנו יין עדין שהתאים יותר לפילה שיגיע מאשר לטלה שכבר החל להתחמם על האש - ריוחה של סיירה קונטביירה (34 שקל). למרות שבתפריט רק שש מנות עיקריות, הבחירה לא קלה. צד שני של השולחן הייתה מוכוונת-פילה ולכן הזמינה 220 גרם של פילה עגל (110 שקל). שני הדברים היחידים שאפשר לומר על נתח פילה הם אם הוא טוב ואם הוא נעשה טוב. הנתח היה טוב מאוד ונעשה היטב, כלומר רך ואדום עם תיבול מינימלי של מלח ופלפל שחור. אני איש של אנטרקוט, אבל מנה מיוחדת שנקראת דאבל טי-בון טלה (140 שקל) כבשה את ליבי.
600 גרם הגיעו בצלחת בשני נתחים שווים (ולכן דאבל) עם עצם באמצע (ולכן טי-בון), כשהחלק הגדול הוא סינטה והקטן אך משובח הוא הפילה. הסינטה התפוצצה מטעמים בשריים, חרוכים, מומלחים ומפולפלים, פס השומן החיצוני קריספי ורך, וביחד כל אלה התעצמו והעצימו את טעמו הייחודי של הטלה. רציתי לבכות. בכיתי. מבפנים. טעם הפילה, שלרוב מעט אנמי לחכי, שודרג פלאים מעצם היותו טלה. שתי המנות הוגשו על ירקות ירוקים מוקפצים עם הרבה שום ועם קערית פירה וקריספי בטטה מעל. אני התחברתי מאוד לפירה, יקירתי אהבה יותר את הירוקים.
בשלב הזה יכולתם לראות אצל שנינו מבטים המומים. לכיווני הופנה מבט המום מכך שסיימתי את כל הסטייק. לכיוון אלוהי-הבשר הופנה מצדי מבט המום ומלא תודה כששמעתי על נתח הפלאים של NG- 5 ק"ג של פורטרהאוס (סינטה ופילה עם עצם). נתח כזה יוצא מהמטבח לעיתים רחוקות, ומטרתו אחת - להפוך בין ארבעה לשישה אנשים למאושרים. אם תרצו, בסילבסטר תהיה זו מנת הספיישל והפעם האחרונה בה תוכלו להתקרנבר על האושר הבשרי הזה. לפי תמונות סודיות שהוגנבו אלי, לא כדאי לכם לפספס את המאורע.
למרות שלא רציתי להשכיח את התחושה הבשרית שאפפה אותי, ידעתי עם מי אני חוזר בלילה הביתה ולכן הזמנו שני קינוחים. טירמיסו שטרוייזל (38 שקל) היה שמנתי, מתוק וקצת חלש בקפה לטעמי אך פירורי העוגיות (להלן שטרוייזל) ממעל היו טוויסט נחמד לקלאסיקה.
פאי הערמונים (32 שקל) התגלה כמשולש ענק של בצק פריך עם מחית ערמונים מדהימה. אם מוכרחים לסיים בקינוח, שיהיה כזה.
ארוחה כזו יכולה להסתיים רק בשלוש מילים - אני אוהב בשר. אני אוהב ליהנות מבשר ואני יותר אוהב ליהנות ממנו במקום טוב. NG מספקת אווירה, סביבה קסומה וארוחה שלמה שכולה בשר.
