עם כל הכבוד לקילומטראז' הקולינרי המכובד שצברתי, לארוחה ב'ברונו' התלוותה אליי פיגורה מכובדת פי כמה. כזו שיודעת לא רק להתפעל מאוכל אלא להפיק בעצמה אוכל מעורר התפעלות ושמעה יצא למרחוק בקרב יודעי דבר - אמא שלי.
בעוד אני כבר ביקרתי בברונו מספר פעמים, אמי טרם זכתה לכבוד. כיוון שכך, הקדשנו מספר רגעים להתרשם מהעיצוב של חלל המסעדה, ובעיקר מהחלק בו עוסק הצוות בהכנת כל המנות ממש לנגד עינינו. מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, האורות עמומים, ועל הצלחת כבר ממתין התפריט היומי. התפריט בברונו משתנה מדי יום, בהתאם למצב הרוח של השף וחומרי הגלם הזמינים. מה שנותר קבוע הוא מודל התפריט הסגור: תמורת 180 שקל לסועד תקבלו מנה ראשונה, מנת ביניים, עיקרית וקינוח, כאשר רק שתי האחרונות ניתנות לבחירה.
הזמנו 2 כוסות של יין הבית ומייד הועמס שולחננו במנות הראשונות: פוקצ'ה פריכה ומעולה, צלחת חומוס גרגרים, חציל בלאדי בטחינה, ועוד שלוש טעימות: רבעי לפת אפויים על פרוסות סלק, שומר אפוי במרינדה של תפוז וחרדל לצד חצילונים וסביצ'ה מסלמון, רוקט ושאר ירקות.
הפוקצ'ה בברונו מעמידה באור לא מחמיא את הלחמניות החביבות המוגשות במחוזותינו ומתחזות לפוקצ'ות אמיתיות. מתובלת בשמן זית והרבה מלח, היא תענוג אמיתי. מרקם החומוס קרמי יותר מהמקובל ומכיל מעט טחינה והרבה חומוס, והצלחת המכובדת יכולה לבדה להוות בסיס לארוחת צהריים מצוינת. החציל מגיע בגוון נייטרלי יחסית: מתובל בעדינות רבה ושוחה בשלולית טחינה עדינה עם מעט מאוד שום. מי שמצפה לריגושים מהחציל שלו יוכל ליהנות מהסחוג הירקרק המוגש לצידו.
המנות הנוספות הגיעו בצלחות קטנות יותר, כמתאבנים: אהבתי מאוד את הסביצ'ה, השומר הפתיע לטובה והחצילונים תובלו בעדינות ובמדויק. מהלפת והסלק התרגשתי פחות, אך אמי אישרה כי גם הירקות הללו טופלו ביד בוטחת. הכל היה טעים מאוד, ומעורר ציפייה לבאות.
הצרה העיקרית עם המנות הראשונות היא שכל צלחת ריקה מיד מוחלפת באחת מלאה. מוצלחות המנות ככל שיהיו, לנצל את העובדה הזו כדי למלא את הקיבה תהיה טעות של מתחילים, ולא נפלנו בפח.
גם כוסות המים שלנו לרגע לא נותרו ריקות ומולאו בזריזות על-ידי צוות המלצרים. כצפוי ממסעדה ברמה הזו, השירות הוא מהיר, קשוב ומקצועי.
כעבור מספר רגעים הגיעה מנת הביניים: קוביות קטנות של חזה עוף וגמבה מונחות על מאפה פילו ברוטב פסיפלורה מתקתק. מנה מפתיעה ומוצלחת שסחטה מאיתנו קריאות התפעלות. השילוב בין הטעמים עובד נהדר וגם שעות אחרי הארוחה טעמו לא מש משפתיי. מעדן של ממש.
לכאורה, מכאן אפשר רק לרדת, אך המנות העיקריות היו רחוקות מלאכזב. אמי הזמינה פילה מוסר על תבשיל גרגרי חיטה. הדג היה מוצלח וטעים, אך תבשיל החיטה המתובל היווה את שיאו של הערב. גילינו כי מדובר ביוזמה של טבח צעיר במסעדה המכין אותו בעצמו על בסיס המתכון המשפחתי לחמין. התבשיל היה מתובל מאוד והשילוב שלו יחד עם הדג היה נהדר.
אני הזמנתי את המנה שהוגדרה על-ידי המלצר כטובה ביותר במסעדה: צלע עגל חלב (בתוספת 50 שקל). נתח הבשר היה עסיסי מאוד והוכיח כי מעבר לירקות ודגים, במטבח יודעים להתמודד היטב גם עם בשר. הנתח הוגש לצד עגבניות צלויות, בצלים מקורמלים ופירה נימוח. לצד הבשר הוגשו רוטב צ'ימיצ'ורי ורוטב נוסף על בסיס בלסמי אך לא ראיתי צורך בהם. מנה נהדרת שהצדיקה את המוניטין שנוצר לה.
אלמלא התפריט הסגור, היינו פורשים בשיא. אך כיוון שהקינוחים כבר כלולים בחשבון, אזרנו מותנינו ועל כוס תה נענע מהבילה (בשבילי) וכוס תה אדום (לאמי) בחרנו מבין תפריט הקינוחים המכובד.
אמי זכתה במנת מלבי שהייתה קלילה ומתוקה במידה. אני הזמנתי מדליון שוקולד בלגי שהיה פצצת שוקולד מרוכזת ולצידה הוגש כדור וניל נהדר אשר שווה מספר מילים נוספות. בביקורים קודמים בברונו מצאתי עצמי המום מרמת הגלידה אשר למרות שאינה חלבית (מסעדה כשרה, זוכרים?) עולה על טעמה של הרבה גלידריות גורמה. היום אני נותר עם התמיהה כיצד הטכנולוגיה המופלאה לא התפשטה גם למסעדות נוספות.
ברונו נוסדה לפני 8 שנים על-ידי אייל שני. לא מזמן מונה משה פחצ'רט לשף במסעדה והוא עושה שם עבודה נפלאה. המחיר עבור הסעודה הוא הוגן ומשתלם בהחלט, אולם היעדר אפשרות לשלם פחות ולוותר על מנה או שתיים הוא חיסרון בולט. כיוון שכך, הקינוח האמיתי לארוחה היה בשורה משמחת ששמענו מפי השף, לפיה בשבועות הקרובים לראשונה יציעו בברונו גם תפריט פתוח שיאפשר לבחור מבין כל המנות בתפריט.
ברונו נמצאת בליגת העל של בתי-האוכל בתל אביב ומתמודדת בקביעות על תואר האליפות, ומעכשיו גם אמא שלי יודעת. ללא ספק עוד נבקר כאן שוב.
