שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, דחה בקשה של נוסע, משה ציפרוט, לאשר תביעה ייצוגית נגד חברת אל על להחזיר לציבור הנוסעים הקונים ממנה כרטיסים במישרין בכרטיסי אשראי, את עמלות ההמרה שגובות מהם חברות האשראי בעת התשלום בעד כרטיסי הטיסה שמחיריהם נקובים במטבע חוץ.
ציפרוט טען בתביעתו כי רכש במישרין מאל על שני כרטיסי טיסה הלוך ושוב למילאנו ושילם בעדם במטבע ישראלי, בכרטיס האשראי. תשלום זה הומר לדולרים, ועל כך שילם לבנק עמלת המרה בשיעור 2% משווי העסקה.
לדבריו, חיובו לשלם בעבור כרטיסי הטיסה במטבע חוץ, על אף היותו אזרח ותושב ישראלי, ואף שביצע את התשלום בכרטיס אשראי ישראלי, סותר את הוראות חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981. חיוב כזה יוצר חיוב נוסף של עמלת המרת מטבע החוץ למטבע ישראלי, שגובה חברת האשראי.
הוא טען כי אל על צריכה להחזיר לו את העמלה בסך 43.54 שקל. כמו-כן ביקש לאפשר לו לתבוע מאל על להחזיר את עמלת ההמרה לכל רוכשי הכרטיסים שקנו כרטיסי טיסה ישר ממנה, בכרטיס אשראי.
אל על טענה כי אם בכלל קיימת אחריות כלפי התובע, יש להטילה על חברת האשראי, שבאמצעותה שילם את תמורת הכרטיסים.
גם התשלום היה בדולרים בפסק הדין שדחה את התביעה קבע השופט ישעיה, כי אל על רשאית כמוליכת נוסעים לגבות את התמורה בעד הכרטיסים שהיא מוכרת ללקוחותיה גם במטבע חוץ. מהכרטיסים עולה כי ציפרוט שילם בעד כל אחד מהם 249.20 דולר, בכרטיס אשראי. המשמעות היא שהוא שילם בדולרים וקיבל קבלה הנקובה אף היא באותו מטבע. רק החיוב של חשבונו נעשה, לפי בחירתו, בכרטיס אשראי ישראלי.
לו היה משלם בעד כרטיסי הטיסה בשיק לפקודת אל על, או במזומן במטבע ישראלי, לא היה מחויב בעמלת המרה, אלא רק במחיר הדולרי של הכרטיס, כשוויו בשקלים. את עמלת ההמרה גובה חברת האשראי על המרת החיוב הדולרי לחיוב שקלי שהיא זוקפת לחובת המבקש בחשבונו.
השופט הוסיף כי גם את תביעתו האישית של ציפרוט יש לדחות משום שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בתביעות בסך כ-43 שקל.
ציפרוט חויב לשלם לאל על הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 30,000 שקל.
