היום לפני 40 שנה, ב-2 בינואר 1967, ד"ר כריסטיאן בארנרד, מנתח דרום אפריקני, מבצע את השתלת הלב המוצלחת הראשונה בקייפטאון שבדרום אפריקה. ד"ר ברנרד השתיל לב בחזהו של ד"ר לואי ושקנסקי, ובכך הביא לפריצת דרך רפואית והומניסטית.
למרות שהלב המושתל פעל רק 18 יום, עצם המעשה עורר ויכוח מוסרי נוקב בקהילה המדעית ובציבור הרחב בעולם, שכן התורם היה עדיין מוגדר כחי, וההליך היה בעל סיכון רב למושתל.
למרות זאת, במשך השנה הראשונה מאז ההשתלה בוצעו כ-100 השתלות לב ב-22 ארצות, וביניהן גם בישראל.
בהשתלת לב מחליפים את האיבר הפגום באיבר תקין שנלקח מתורם שמת בדרך כלל מוות מוחי.
במהלך הניתוח החולה מחובר למכונת לב ריאות המחליפה למעשה את הלב, שואבת את הדם מהגוף, ומזרימה אותו אל הרקמות השונות. לאחר מכן מכניסים המנתחים את הלב אל גוף המושתל, מחברים את כלי הדם ומאפשרים זרימת דם אל הלב והריאות.
רוב החולים מתעוררים זמן קצר לאחר סיום הניתוח ותוך מספר ימים יכולים גם להתהלך. במידה וגוף החולה אינו דוחה את הלב המושתל, החולה יישלח לביתו לאחר כשבועיים.
השתלות הלב זוכות כיום להצלחה של כ-90% זאת בשל שימוש בתרופות יעילות יותר למניעת דחייה ולטיפול בזיהומים. המושתלים נהנים מאיכות חיים וכושר גופני טובים.