השאם עליואת, הגיש ערעור לבית המחוזי בירושלים על גזר דינו של בית משפט השלום בעיר שהטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר על תנאי למשך 5 חודשים במצטבר ומאסר על תנאי.
המערער הורשע על-פי הודאתו בשורה ארוכה של עבירות במסגרת צירוף תיקים: שתי עבירות של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים וגניבה, עבירות איומים והסגת גבול, עבירה נוספת של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים מבלי לבצע גניבה, ועבירה של גניבת צ'ק.
בכתב הערעור טען המערער שהעונש שהוטל עליו חרג לחומרה מהמקובל, והעבירות שביצע אינן חמורות. באחת מעבירות הפריצה והגניבה החזיר את הטלפונים שגנב וכמו-כן ביצע את העבירות בהיותו מכור לסמים. "בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה שצירפתי את התיקים וגזר עלי עונש על כל תיק בנפרד. גם לא ניתן משקל מספיק לנסיבות האישיות הקשות שלי ותסקיר שירות המבחן לא היה יסודי דיו".
המערער הוסיף שהדגש צריך להינתן על שיקומו ולא על השלכתו לכלא.
המדינה ביקשה לדחות את הערעור ולא להתערב בשיקוליו של בית משפט קמא.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, במעמד הצדדים, נדחה הערעור. השופטים יעקב צבן, חנה בן עמי ורפי כרמל הסכימו שתקופת המאסר שהוטלה על המערער אינה קצרה, אך קבעו שהיא מוצדקת לאור המעשים בהם הורשע המערער.
"מדובר במערער שבעברו הרשעות קודמות רבות, לרבות בענייני רכוש וסמים, בגינם ריצה תקופות מאסר ארוכות יחסית. כפי שציין בית משפט קמא, המערער שב ומבצע אותן עבירות ואין בעונשי המאסר בפועל שהוטלו עליו בעבר, בגין מעשים דומים, כמו המאסר המותנה שהונח מעל ראשו, כדי להרתיעו מלשוב ולבצע מעשים אלה. הנאשם ניצל את אורך הרוח שהופגן כלפיו בעבר ופירשו שלא כהלכה, ועל כן, על הענישה בעניינו להרתיעו ככל הניתן מלשוב ולבצע את מעשיו", אמרו השופטים.
עוד הוסיפו השופטים כי "בנסיבות אלה, נסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם התמכרותו לסמים, נדחקות לשוליים מפני האינטרס הציבורי. יצוין כי ניסיונות הגמילה של המערער בעבר לא צלחו ומתסקיר שירות המבחן עולה כי שירות המבחן אינו מצפה לגדולות משילובו של הנאשם בהליך הגמילה. מכל מקום, יש להדגיש כי העובדה שעבירות אלה ואחרות בוצעו עקב התמכרותו לסמים, אינה יכולה לשמש הגנה מפני ענישה ראויה".
