היום לפני 60 שנה, בי"ד בכסלו תש"י (5 בדצמבר 1949), כשנה וחצי אחרי קום המדינה, הכריז ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, על ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל.
בעקבות ההחלטה, הוחלט להעביר את כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים ובסוף אותו חודש, עברה גם הכנסת לירושלים, ל"בית פרומין" שברחוב המלך ג'ורג'.
מתוך דברים שאמר דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, במעמד ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל [מתוך 'ויקיפדיה']: "... בהכרזתנו על מדינת ישראל המחודשת, מיום 14 למאי 1948, הצהרנו והתחייבנו קבל ההיסטוריה והעולם שמדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות... יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל - כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו".
עוד אמר בן-גוריון: "אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל על עצמה שום שלטון זר - לאחר שאלפי בניה ובנותיה שיחררו בפעם השלישית מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה והרס...".
במלחמת העצמאות הייתה ירושלים נצורה ומופגזת. קרבות קשים התחוללו בתוכה, סביבה ובדרך אליה. בתום המלחמה נותר בידי הערבים חציה המזרחי של ירושלים כולל העיר העתיקה על אתריה. ירושלים, שבין שני חלקיה עבר קו הגבול, הוכרזה כאמור כבירת ישראל והתפתחו בה מוסדות שלטון חינוך תרבות ותעשיה.
"ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד, להישקל ולהיספר: כי אם יש לארץ נשמה הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל", אמר דוד בן-גוריון.
אוכלוסיית ירושלים חצתה בשנת 2004 את קו ה-700,000 תושבים. במהלך תשעת החודשים הראושנים של שנת 2004 קיבלה העיר תוספת של 8.3 אלף נפש, בעיקר מריבוי טבעי.