בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור שהגישו נענע 10 ונטוויז'ן על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב נסים ישעיה לפצל דיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, שהוגשה נגדם ונגד 4 אתרי מכירות פומביות אחרים, וכן נגד 70 חברות המוכרות בהם סחורות, על הפעלת קונים פיקטיביים.
התביעה הייצוגית הוגשה ב-2.9.06. התובעים טוענים למעשי הטעיה ותרמית בהיקף נרחב שנעשו במכירות פומביות באתרים באינטרנט. לטענתם, הפעילו הנתבעות "משתתפים פיקטיביים" שבאופן שיטתי השתתפו במכירות הפומביות. משתתפים אלה "זכו" פעמים רבות במכירה הפומבית ובכך מנעו את הזכייה מהמשתתף האמיתי שהציע את המחיר הגבוה ביותר בין המשתתפים האמיתיים. במקרים שבהם זכה משתתף אמיתי, מעורבותם של המשתתפים הפיקטיביים הביאה, לפי הטענה, לעלייה מלאכותית במחיר.
התובעים טענו כי כמחצית מהנתבעות לא הכחישו שמציעים פיקטיביים מטעמם השתתפו במכירות הפומביות.
בהחלטה שנתן ב-14.9.08 אימץ השופט ישעיה את הצעת התובעים לפצל את הנתבעות לשתי קבוצות, ולדון תחילה בבקשת אישור התביעה הייצוגית נגד הנתבעות שלא הכחישו כי הפעילו משתתפים פיקטיביים.
על החלטה זו הגישו עורכי הדין צבי אגמון, אילת גולומב-פלנר והילה פלג ממשרד אגמון ושות', בקשת רשות ערעור בשם נענע 10 ונטוויז'ן.
בהחלטתו לקבל את הערעור ולבטל את החלטת השופט המחוזי לפצל את הנתבעים, הורה לו בית המשפט העליון לקבוע סדרי דיון חדשים.
חלק מהדיון משותף בפסק הדין כתב השופט אשר גרוניס: "מקרה זה הינו אחד מן המקרים יוצאי הדופן בהם מוצדקת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה בעלת אופי דיוני-ניהולי. איש לא יחלוק על כך שהתובענה הייצוגית בה עסקינן הינה אתגר דיוני של ממש. מדובר במספר גדול באופן חריג של נתבעות, וכנגזרת מכך כמובן גם מספר רב של עורכי דין המשתתפים בהליך. תמים דעים אני עם בית משפט קמא, כי נדרשת חשיבה יצירתית כיצד לקדם את הדיון ולהימנע מכניסה לסבך של הליכים מקדמיים או כפולים. עם זאת, חוששני כי הדרך בה בחר בית המשפט לילך אינה מגשימה את היעד האמור. נכון אני להניח, כי הסיווג אותו הציגו התובעים בין נתבעות המודות בהפעלת משתתפים פיקטיביים לבין אלו המכחישות זאת הינו מדויק. תחת הנחה זו, ניתן בהחלט להסכים כי ישנו נתון מהותי המבחין בין שתי הקבוצות. עם זאת, חלק נכבד, אם לא עיקרי, של הדיון הינו ביסודו משותף לשתי הקבוצות".