אשר ספיר תבע את שכנו יוסף קליין בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 17,200 שקל לאחר שלדבריו, גנב ממנו מרצפות. ספיר לא פירט כיצד חישב את סכום התביעה ולא צירף ראיה שהתייחסה לכמות המרצפות, מועד רכישתן ומחירן.
בכתב התביעה האשים ספיר את קליין שטיפס, ללא רשותו, בחודש ינואר 2007, יחד עם פועל ערבי למרפסת דירתו, שפך על הרצפה בטון וגנב 36 מטר של אבני ריצוף. ספיר צירף לכתב התביעה את הודעתו של קליין במשטרה שניתנה בחודש פברואר 2007, פחות מחודש לאחר האירוע הנטען.
בכתב ההגנה טען קליין שמדובר בסכסוך שכנים קשה על-רקע הסכם שיתוף שנחתם ביניהם בשנת 2001 ו"התפוצץ". לדבריו, הגיש נגד ספיר תביעה לבית משפט השלום בירושלים והלה הגיש נגדו תביעה שכנגד ושתי התביעות תלויות ועומדות בפני השופטת מלכה אביב. כמו-כן שנושא המרצפות נידון בפני השופטת אביב והתביעה שהגיש ספיר היא תביעה לתשלום כפל. "כף רגלי מעולם לא דרכה במרפסת של התובע ובפרט לא במרפסת הלא חוקית שנבנתה על חשבון רכוש בני משפחתי", אמר קליין וביקש לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בדיון בפני השופטת אנה שניידר, טען ספיר שהתייחס לגניבת מרצפות משנת 2007 והשופטת אביב התייחסה למרצפות שהיו בחצר בהקשר לאירוע אחר שאינו קשור לתביעה. קליין הודה שדובר באירוע חדש וחזר על טענתו שהאירוע נחקר במסגרת הדיון בפני השופטת אביב.
בפסק דין שניתן לפני שבוע וחצי בהעדר הצדדים, דחתה השופטת שניידר את התביעה, לאחר שלא הוכחה, ועל-מנת שלא להחריף את היחסים המתוחים בין הצדדים לא ניתן צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. "הגעתי למסקנה שהאירוע נשוא התביעה אינו קשור לתביעות שנידונות בפני כבוד השופטת אביב, והינו חוליה נוספת במסכת ההתדיינויות המשפטיות שבין הצדדים עקב סכסוך השכנים. בניגוד לגרסתו בכתב ההגנה לפיה כף רגלו לא דרכה במרפסת, בהודעת המשטרה טען הנתבע כי עקב חדירת מים לתוך הדירה שלו מהמרפסת של התובע עלה לשם פועל מטעמו ו'סגר את כל החורים בכדי שלא ייכנס מים לדירה. היו אולי 10 אריחים של ריצוף שנשארו על המרפסת ולא נגענו בכלום רק הזזנו אותם מהמקום'".
השופטת שניידר דחתה את טענתו של קליין שעניין המרצפות נידון בבית משפט השלום והוסיפה שספיר לא הוכיח שעל המרפסת היו 36 מטר מרצפות וכי הם נעלמו.