מסתבר שאחד הברים ההומים והשמחים ביותר שיצא לי להיות בהם לאחרונה, נמצא באזור התעשיה הישן של ראשון לציון. מה כבר לא נאמר על מסעדות לילה מחוץ לת"א ועל ההבדל בינן לבין אווירת הבר התל אביבית העירונית? לצד כל הדיבור המעייף הזה, החלטתי הפעם להימנע מההקבלות ולהתרכז בחוויה עצמה. אזור התעשיה הישן של ראשון מאגד בתוכו לא מעט מסעדות, ברים ופאבים, אשר שמם של חלק מהם יצא למרחוק. למרות הקירבה הגדולה שלה לת"א, זו הייתה הפעם השנייה שלי בראשון, שלא לומר באזור התעשיה שלה, כשבערך כל מה שאני יודע עליה זה שיש שם סופרלנד ומדרחוב, הרבה מאד בנייני מגורים בורגניים וחדשים, ושהיא מאיימת לעקוף את ת"א במניין התושבים שלה. ושוב, נניח את כל זה בצד, כי דווקא אי הבהירות הזו בקשר למקום הזה גרר סוג של התחלה נקייה עת כניסתי ל'ניהו' - דיינר-בר אלגנטי במיוחד.
המקום החל כסוג של בראסרי, ומעידים על כך העיצוב השחור הקלאסי ופרזנטציית המשקאות המדורגת שמאחוריה מראה, סימני עיצוב מובהקים מהגלגול הקודם של המקום. לפני זמן לא רב החליטו הבעלים לשנות קונספט (וגם לשפץ - מתוכנן לחודשים הקרובים) ולהסב את המקום לדיינר-בר לילי - מסעדה שמתרכזת במנות דיינר אמריקניות אך לא רק, ומציעה גם מנות בראסרי מגוונות. הכל איכותי, עשוי מחומרי גלם משובחים ונרקח על-ידי השף חיים ברוך, בוגר 'דיקסי', שמביא למקום היכרות משמעותית עם הז'אנר וגם הרבה ניסיון מטבחי (כמו במקרה של השפעצלה, סוג של בצקניות שוויצריות שנעשות במקום עם מכונה מיובאת משוויץ ומוגשות עם בשר ורטבים שונים), כל זאת לצד בר מרשים במיוחד הניצב כאי שוקק חיים בכניסה למסעדה. המקום גדול ומאפשר תנועה כיפית בין חלל השולחנות לחלל הבר, עמדת הדי ג'יי והשירותים (המדליקים!).
בימי שני בערב יש כאן ערב היפ הופ, והשף ברוך מספר לנו שעד חצות המקום כבר מפוצץ. אנחנו הגענו בחמישי בערב ולא התאכזבנו, כי הדי ג'יי הכין בשבילנו מוזיקה לא פחות מהנה. שלושה ברמנים מאכלסים את מלבן הבר הענק, המאובזר כראוי ועוטה על מסגרתו שרשרת מנורות קטנות ונוצצות.
אנחנו יושבים על כסאות עור שחורים ונוחים, הבר מלא כולו, מסתכלים על תזוזת הכוסות המהירה ומזיזים את הראש לצלילי פופ-טראש אקראי אך מהנה.
הברמנים וגם המלצרים בקיאים בתפריט באופן מרשים ומספרים לנו את חדשות הערב. אחרי הקשבה אנחנו מחליטים על שני קוקטיילי פתיחה: 'עוקץ הדבורה' - קוקטייל של ערק, חתיכות לימון ונענע כתושות, דבש, לימונדה וסאוור, ו-'תפונענע' - נענע ותפוח כתושים עם bad apple ו-וודקה סיטרון במינון שווה, סיידר תפוחים צלול וסאוור (41 שקל הקוקטייל).
הערק בקוקטייל הראשון עקץ את לשוננו כמו שציפינו והדבש שאיתו עינג את החיך גם כן והשתלב טוב עם הטעמים האחרים. מרקחת התפוחים האלכוהולית היא קוקטייל בנות, אם להיות עדינים, אבל אחד מחוזק שבכל זאת עושה את העבודה. אהבתי לתפוחים גרמה לי עוד יותר לחבב אותו. בעודנו משחקים ביד עם הקשים כמו שני ילדים בגן, מגיעות המנות הראשונות.
טרין כבד עוף עם ריבת בצל וקונפי שום טעים ועשוי כהלכה (35 שקל), נאכל עם בגט שום (13 שקל) טעים אף הוא, אך עם מעט יותר מדי שמן זית.
מנה ראשונה מפתיעה ומענגת אחרת (אחת ממנות הדגל של ניהו) היא הונצ'ו אנטרקוט (46 שקל) - מעין רול של בשר אנטרקוט דק, ממולא באורז שחור, אספרגוס ופרמזן ברוטב שמנת. הונצ'ו היא קבוצת איים ביפן, והנה לכם ההקשר האסייתי. מנה משובחה.
עד המנה העיקרית החלטנו לטעום לף ברון מהחבית (26 שקל) קרה וטובה, וקוקטייל נוסף - 'בננה בנג'י' שמכיל קקאו בהיר, ליקר בננה ושמנת - או הקוקטייל הלא מחייב האולטימטיבי, מעין קינוח אלכוהולי מתוק. בעוד אווירת הדיינר הלילי, המוזיקה הפופית וצחקוקי האלכוהול של האנשים מסביב שלכו וגברו, הזמנו המבורגר קממבר (64 שקל) - המבורגר עליו גבינת קממבר מותכת, לצד סלט עגבניות ואספרגוס בשמן זית ובלסמי. בחרנו בתפוחי אדמה אפויים כתוספת שלנו. ההמבורגר העסיסי והקממבר נאכלו בתאווה, וסלט העגבניות היה צימוד מוצלח לטעמי הגבינה.
שבעים קצת יותר, פנינו לטעום את גזרת היין והיין המבעבע. כוס קאווה ברוט של קריסטלינו (34 שקל) וכוס מרלו גמלא של יקבי רמת הגולן (30 שקל), נבחרו מתוך תפריט יין גדול ובו גם דברים פחות סטנדרטיים ממרלו גמלא.
כשאנחנו מסתכלים הלומי קאווה במשטח האלומיניום הבוהק של הבר, אחד הברמנים מפתה אותנו לקחת עוד קוקטייל אחד אחרון, כאילו שלא די, ומבטיח לרקוח הפעם שיקוי סודי. לא נוכל לחשוף את כל המרכיבים, אבל היה זה קוקטייל פסיפלורה על בסיס וודקה, חזק וטעים, סיום ראוי למשתה.
בשעת לילה די מאוחרת, הדי ג'יי רק מתחמם, המקום מפוצץ, והשאיפות של הבעלים בהחלט מתיישבות עם המציאות. דאנס בר מחד, דיינר-איכותי מאידך. good-vibes.
