שני אזרחי אירן הוצאו להורג בסקילה, באשמת ניאוף ורצח. אירני שלישי הצליח לחמוק מגורל דומה כאשר הצליח לצאת מהבור החצוב שבו נקבר לקראת הוצאתו להורג.
עונשי המוות הוטלו על השלושה למרות הביקורת החריפה של ארגוני זכויות האדם על אירן בשל כך. דובר מערכת המשפט של אירן עלי רזא ג'משידי מסר (יום ג', 13.1.09) לכתבים על הסקילות, שבוצעו בעיר משהד שבצפון מזרח המדינה, לפני כ-20 יום.
לדברי התובע של משהד, עברו הנידונים עבירות רבות, לרבות ניאוף ורצח, מסר ג'משידי. באופן מעשי, קברו את הנידונים למוות עד חזיהם, והקהל רגם אותם באבנים עד שנפחו את נשמתם. הנידון השלישי היה אף הוא אמור להיסקל, אך הצליח להיחלץ מהבור החצוב באבן. הוא עדיין ממתין לעונשו.
"הוצאה להורג בסקילה היא מעשה נורא, המתוכנן להגדיל את סבלם של המוצאים ולהורג, ואין לו מקום בעולם המודרני", נאמר שהודעה שפרסם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל בשנה שעברה.
ג'משידי אמר כי ראש מערכת המשפט של אירן, האיאטוללה האשמי שאהרודי, המליץ לאסור את הנוהג הזה, והוסיף כי הוגשה לפרלמנט בטהרן הצעת חוק להפסיק את עונש הסקילה. ואולם "עד שהצעת החוק תאושר, השופטים עצמאיים שלא לשעות להמלצות של ראש מערכת המשפט" אמר ג'משידי.
שהאבנים לא יהיו גדולות מדי בדוח שפרסם אמנסטי בשנה שעברה נאמר כי חוק העונשין של אירן מתיר הוצאה להורג בסקילה כעונש על ניאוף. הארגון אומר כי החוק דורש ש"האבנים יהיו גדולות מספיק כדי שיגרמו כאב, אך לא מספיק גדולות כדי שיקטלו את הקורבן מייד".
באוגוסט 2009 פרסם אמנסטי אינטרשיונל הודעה המברכת על הודעת אירן כי הסקילה הושעתה וכי כמה נשים זכו להמתקת עונשיהן. באותה הודעה, מסר הארגון כי לפחות הוצאה להורג אחת בסקילה בוצעה ב-2007 במחוז קזווין, וכי גבר ואשה נרגמו באבנים למוות במשהד במאי 2006.
"רוב הנידונים למוות בסקילה הם נשים. החוק באירן אינו נוהג בנשים בשוויון לעומת הגברים. הנשים גם פגיעות במיוחד למשפטים לא-הוגנים בגלל השיעור הגבוה ביותר של אנאלפביתיות בקרב הנשים, הגורם להן לחתום על הודאות בפשעים שלא ביצעו כלל", אומר אמנסטי.