איתי פלס תבע את מדינת ישראל בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 385 שקל לאחר שמעטפה עם חלקי טיסנים בשווי של פחות מ-50 דולר, שנשלחה אליו, עוכבה במכס.
לדבריו, המעטפה הגיעה מהונג קונג בדואר מהיר והייתה אמורה להגיע עד הבית. "המעטפה עוכבה על-ידי המכס, שלא בצדק, ונאלצתי לנסוע לתל אביב על-מנת לשחררה". פלס ביקש 300 שקל בגין הפסד חצי יום עבודה בתוספת החזר אגרת בית משפט.
בכתב ההגנה טענה המדינה שדובר במעטפה חשודה והעיכוב נעשה כדין. "התיאור המילולי של הטובין, כפי שהוצהר על גבי החבילה, היה 'חלקי צעצועים' והיא לא לוותה בחשבונית. משכך הוגדרה כחשודה ולשחרורה נדרשה הצגת מסמכים ובירור החשד". המדינה הדגישה שפעלה כדין וביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.
בפסק דין שניתן אתמול, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה ולא חייבה את פלס, לפנים משורת הדין, בהוצאות משפט למרות שלדבריה, מן הראוי היה לעשות כן.
השופטת שניידר ציינה שלפלס תחביב מעניין מאוד וזאת לאחר שהציג בפניה דוגמא של טיסן. "אף כי המעטפה הכילה חלקים 'תמימים' לטיסנים שהוצגו בפני בית משפט הרי שהנתבעת לא יכלה לדעת מהי מהותם האמיתית של הטובין בעת הגעת המעטפה, מאחר ועל גבי המעטפה הוצהר כאמור כי מדובר ב'חלקי צעצועים'".
השופטת שניידר הדגישה שעל-פי פקודת המכס, טובין שיובאו ארצה נתונים לפיקוחה של רשות המכס מרגע הייבוא ועד למסירה, וזכותה של רשות המכס לבדוק כל טובין ולעכבו לשם הגנה על ביטחון ובריאות הציבור. "שיקול הדעת בדבר הפעלת הסמכויות החוקיות האמורות לגבי טובין מסוימים נתון באופן בלעדי בידי המכס, וסמכות זו הופעלה כדין לגבי הטובין נשוא התביעה. בהקשר זה יצוין כי על-פי סעיף 38 לפקודה משתרעת הסמכות האמורה גם על טובין שיובאו בדואר, כמו במקרה דנן. לאור האמור, פעלה הנתבעת כדין ואין לתובע כל עילת תביעה נגדה. זאת ועוד, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת הנזק הנטען על ידו, וגם זו סיבה נוספת לדחיית התביעה".