"תוכנית לעקרת הבית במקום יומן חוץ - מעליב"

רמז הגיב על הסרת התוכנית ביום ראשון לטובת המשדר "דין ודברים" של משה נגבי, ואמר: "בתוכנית של משה נגבי מעולה וחיונית, והוא נלחם עליה לא מעט. אף פעם לא חסר חומר מהעולם לשדר, ובימי ראשון העולם לא נעצר. אומנם אין ארועים רשמיים ומתוכננים, אבל צריך לזכור שאל"ף - דווקא ארועים אלו הם הדבר הפחות מעניין ביומן, ובי"ת – רוב המדינות, חוץ מארה"ב, מקיימות בחירות בימי ראשון, האפיפיור דורש ביום הזה, מפגינים בעיקר ביום הזה, ולמרבה הצער גם המלחמות אינן נעצרות. זהו נימוק לא מקובל, שהניסיון הוכיח שאינו נכון. אומנם קשה לתפוס בימי ראשון את האנשים במשרד, אך צברנו ספר טלפונים שממשיך להיות מתוחזק, וניתן לתפוס אנשים גם מחוץ למשרד. אני לא קונה את זה! אם זה מה שהיה מציל את תוכניתו של משה נגבי, הייתי נותן לו שעה על-חשבוני, אבל לא זה המצב. לנגבי יש קהל מוגדר של עורכי דין ומשפטנים שיאזינו לו אפילו אם התוכנית תשודר בחצות, וזה לשבחו. רמז הסביר כי שידור יומן החוץ בשעת ערב הוא קשירת יד מאחורי הגב, משום שבמתכונת הנוכחית הדבר מהווה אלטרנטיבה ל"חולי החדשות", שזו להם תוכנית החדשות היחידה בכל הרדיו בשעה שלוש. הוא אמר כי שידור התוכנית בשעת ערב יגזול ממנה מאזינים רבים, משום שבשעה זו אנשים נוהרים לצפות בטלוויזיה. "אני מקווה שמאחורי ההחלה אין שיקול זר, ושמישהו לא חומד את שעת השידור של התוכנית, אבל אם זה כך – זו תחילת הסוף של היומן".

על הטענה ולפיה בדיקה מצאה כי מדובר בשעת האזנה בה יש נשים רבות ליד מקלטי הרדיו, הגיב גדעון רמז: לעשות במקום יומן החוץ מין תוכנית לעקרת הבית זה דבר מעליב. כאשר התחלנו לשדר את היומן קיבלנו הרבה מכתבים יחסית לתוכנית רדיו, והם לא היו מגברים בלבד, ולפחות מחצית מהשולחים היו שולחות. זו התנכלות, שמצריכה התגייסות של המאזינים והגרופיס של התוכנית. עם כל הכבוד לנשים, לתת תוכנית שמדברת במונחים סקסיסטיים, זה דבר שמזכיר את התוכניות של רבקה מיכאלי לעקרת הבית בשנות החמישים והשישים. יש עדיין נשים שזקוקות לכך, אבל אין לאפשר זאת בשעה מרכזית של השידור הציבורי. יומן החוץ של קול ישראל לא שידר רק חדשות מחו"ל שנקשרו בישראל או חדשות מהעולם היהודי. היומן, שנועד במקורו להביא לארץ את החדשות מהעולם הגדול, הפך גם לספק חדשות אמין שצוטט בעיתונות העולם. אחריו באו גם "רואים עולם" וסדר עולמי" הטלוויזיוניות. מתחום קוריוזי הפך דסק החוץ לגורם משפיע ומעצב סדר-יום שהקרין על ישראל ועל שותפותה בעולם הרחב. רמז: "השגנו רייטינג סביר, שעלה עם השנים, והבאנו שידורים חיים מדברים שקורים בעולם. אני מאחל ליורשיי נטליה קנבסקי, נאוה ננר-כהן, וערן סיקורל שימשיכו לשדר בשעה הזו וימשיכו את הקו שהתחלתי ביומן, כפי שהם עושים עכשיו".