רוב הכאבים הנובעים ממחלת הסרטן הם כאבים שניתן לטפל בהם בצורה סבירה, אך קיימת חשיבות גדולה לשלב הראשון של הטיפול בכאב מסרטן, שהוא הערכה נכונה של הכאב.
ברוב המקרים מופיע כאב גופני, שהוא כאב עמוק המופיע כשהסרטן מתפשט באזור מסוים. סוג זה של כאב הוא המוכר ביותר. כאב נוסף נקרא כאב נוירופתי (של עצבים), או כאב עצבי - כאב שורף, דוקר, חד, מגרד - שמורגש לאורך הרגל או היד לדוגמא. כאב זה דורש גישת טיפול שונה. לכן, יש לדווח לרופא על סוגי הכאבים השונים.
בנוסף, יש לדווח לרופא על מקרים בהם התרופה לשיכוך כאבים אינה פועלת. אחת הבעיות של הרופאים היא שחולים מפחדים לספר שהתרופות אינן יעילות, למרות שניתן לשנות את גישת הטיפול במקרים אלו.
השלב השלישי הוא לנסות סוגים שונים של משככי כאבים, במיוחד כשקיים כאב נוירופתי - כאב עצבי. חולה סרטן הסובל מכאב שורף, דוקר, חד ומייסר עלול שלא להגיב למורפיום, לקודאין או לתרופות דומות, ובמקרים אלו יש צורך בטיפול בתרופות הרגעה, תרופות נגד התקפי כפיון, תרופות נגד אפילפסיה, תרופות נגד דלקת פרקים או כל תרופה שתרגיע את הכאב העצבי. זהו שלב חשוב ביותר מאחר שיחד עם המורפיום או האופיום ניתן להרגיע לגמרי את הכאב.
כיום רופאים מאמינים כי חולי סרטן אינם צריכים לסבול מכאבים וכ-90% מהחולים יכולים להפסיק את הכאב בעזרת משככי הכאבים הקיימים בשוק.
לפעמים נדרשים מספר ניסיונות לאורך מספר ימים או שבועות, שילוב של תרופות, החלפה מתרופה אחת לשנייה או הוספה של תרופה שלישית. כ-10% מהחולים אינם זוכים להקלה מהתרופות הסטנדרטיות והם מועמדים טובים להליכים פולשניים, כמו החדרת התרופה לעמוד השדרה, או לגידול עצמו, או לפעמים, טיפול קרינתי או ניתוח של הגידול עצמו, אך רק לעיתים נדירות החולה צריך להמשיך לסבול מכאבים.
חשוב גם לזכור כי לא מדובר בכאב פיסי בלבד. הכאב הפיסי קשור לעיתים קרובות עם כאב פסיכולוגי ועם דיכאון, סבל קיומי וסבל רוחני - כולם קשורים האחד בשני.
