יפה כהן תבעה את בוריס ציקלין ואת חברת הביטוח מנורה בבית המשפט לתביעות קטנות בבית שמש בסכום של 7,809 שקל לאחר שרכבה ניזוק בתאונה.
לדבריה, בחודש ינואר אשתקד, פגע רכבו של ציקלין שיצא מחניית הבניין ברכב בו נהג בנה. "ביקשתי להחתים את הנתבע על הודאה באשמה והוא הסכים אך התחרט ברגע האחרון והזמנתי משטרה. הנתבע הודה בפני השוטרים שהוא אשם".
כהן ביקשה פיצוי שכלל שכר טירחת שמאי, השתתפות עצמית, כינון וירידת ערך.
בכתב ההגנה טען ציקלין שרכבו עצר עצירה מוחלטת בחניה כשלפתע בנה של כהן, נסע לאחור במהירות ו"נכנס" בו ועלות התיקון הסתכמה בסך של 600 שקל.
ציקלין הכחיש את הנזקים להם טענה כהן וכפר בכך שהסכים לחתום על הודאה לפיה פגע ברכבה. לדבריו, התאונה לא אירעה באשמתו אלא באשמת בנה של כהן.
חברת הביטוח מנורה ביקשה מבית המשפט לראות בכתב ההגנה של ציקלון ככזה שמייצג אותה. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בהעדר אחריות ועילה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט שמעון שטיין את התביעה וחייב את כהן לשלם לכל אחד מהנתבעים 300 שקל ובסך-הכל 600 שקל בתוך 30 יום. "נטלי הראיה והשכנוע מוטלים על התובעת בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. לאחר שבחנתי את כתבי בית הדין, את האסמכתאות ואת הגרסאות, סבורני שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל להגיע למידת ההוכחה הדרושה".
לדברי השופט, על-מנת שציקלין יגרום לפגיעה ברכבה של כהן, היה על רכבו להיפגע באזור הפינה האחורית ימנית בעוד שהרכב נפגע בכנף האחורית ימנית ולא בפנס הימני אחורי או בפגוש או בתא המטען.
השופט הוסיף שציקלין ואשתו, שהייתה עדה לתאונה וישבה על ידו, הותירו עליו רושם אמין בעדותם. "עדותה של התובעת אינה רלוונטית מהטעם שלא נכחה במקום בשעת התאונה והעובדה שהגיעה מיד לאחר האירוע למקום והתעקשה להחתים את הנתבע בו במקום, בדבר הודאה באשמה, מחזקת מסקנתי לפיה הנטל להוכיח את אשמת הנתבע לא הורם".