ידוע הוא כי ביני לבין המסורת היהודית פעורה תהום. תהום שבתחתיתה נהר. נהר שמלא בשרימפס ושאר פירות ים טעימים. לא שיש לי בעיה עקרונית עם הדת שלנו. למעשה, ייתכן שבלי עניין הכשרות ושמירת השבת אפילו הייתי די מתחבר אליה.
באופן פרדוקסלי מעט, דווקא אחד המטבחים האהובים עליי הוא היהודי האשכנזי האותנטי. כן כן, זה עם הקרעפלעך, והרגל הקרושה עם החרדל והלימון, והקלופס עם הכרוב החמוץ. ניחנתי ביכולת לקבל באהבה גם את שרצי הגורמה המשוקצים וגם כל קרפיון חסוד בגלגול הגפילטע שלו עם מעט חזרת. הכל הולך. לפיכך, גדולה הייתה השמחה כשהתבקשתי לכתוב לכם על 'ברוסקטה' הכשרה ברחובות. למרבה טיפשותי חשבתי שמדובר במסעדה כשרה מהסוג המזרח-אירופי וגייסתי למשימה את הג'ינג'ית שלי.
את מה שלא הצליח לעשות השם האיטלקי הצליח לעשות לנו התפריט המרשים של ברוסקטה. עוד לפני שאגיע אליו אספר לכם שהכשרה האיטלקית הזו ממוקמת ברחוב אפשטיין ברחובות. היא מעוצבת בחמימות נעימה ומשרה אווירה מזמינה. מהקהל הרב שבה למדנו כי תכליתה לתת מענה לדתיי האזור בחפשם אחר פיתרון קולינרי כשר ומגוון, ולא רק להם. ברוסקטה מציעה מגוון ראשונות עיקריות וקינוחים שיצליחו להשכיח גם מגדול האפיקורסים כי הוא נמצא במקום כשר.
פתחנו, הג'ינג'ית שלי ואני במנת ריזוטו - אורז עגול עם פטריות וגזר בשמנת צמחית וחלב קוקוס (38 שקלים) ובמנת ברוסקטה, איך לא (24 שקלים). בנקודת הזמן הזו נשארנו פעורי פה. גם בגלל שקיווינו שמישהו בצוות יבחין וידחוף לנו עוד איזו ברוסקטה לפה הפעור, אבל יותר מכך כי פשוט לא ציפינו. לא ציפינו ממסעדה כשרה וצנועה ברחובות להצליח להמציא מחדש את הריזוטו, אבל זה מה שקרה. עם הביס הראשון כמעט הזלתי דמעת התרגשות. פשוט ענק. אני עדיין לא בדיוק מבין מה התרחש שם אבל באמת שזה לא מאד חשוב. ריזוטוטאלי.
לא שהברוסקטה הייתה רעה - פרוסות טוסט טבולות בשמן זית עם שום, בזיליקום ועגבניות קצוצות בחומץ בלסמי מתקתק. גם היא חוסלה עד תום למקרה שחששתם, פשוט הריזוטו הגיע מליגה לגמרי אחרת.
לעיקרית התלבטנו בין לזניה (42 שקלים) לקנלוני (34 שקלים). החלטנו לא להעמיס על עצמנו יותר מדי קלוריות עודפות ובחרנו להסתפק רק באחת משתי אלו ביחד. הייתה זו הלזניה. גדושה בבולונז ובפטריות ומעלה אדים. מנה טובה מאד שהצליחה להפתיע שוב. עוד אנחנו בולסים וברוסקטה ממשיכה להתמלא, בעיקר בזוגות המתיישבים לאור הנרות המרצדים על כל שולחן. חווית הריזוטו והלזניה עוד לפניהם. כיף להם.
ברוסקטה עושה רושם של בעלת פוטנציאל להישאר לאורך זמן ולהצליח. כל עוד זה תלוי בשף איל קורנבליט - שעושה שם ניסים קטנים - זה בהחלט עשוי לקרות. קצת ליטוש בנושא תודעת שירות, וסיכויי המקום להפוך למוסד יגדלו משמעותית.
