בית המשפט העליון קבע (יום ג', 20.1.09) כי יש חשיבות לקיים דיון נוסף בפרשת האזרח יוסף אונגרפלד - הנאבק נגד הרשעתו בהעלבת שוטר. אונגרפלד טען כי הרשעתו, משמעה בין היתר - הדממת הביקורת על שחיתות עובדי ציבור. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש תקבע בשאלת ההרכב שיקיים דיון נוסף.
מדובר בפרשה משנת 2002, במהלכה הורשע אונגרפלד בהעלבת שוטר לאחר שישב שבוע ימים מול תחנת משטרה בחדרה עם שלט שעליו נכתב כי חוקר משטרתי שטיפל בעניינו "משתף פעולה עם עבריינים", וכי המשטרה "אינה צריכה תפוחים רקובים בקרבה".
אונגרפלד החל במחאה בהיותו משוכנע כי החוקר נהג בעניינו תוך משוא פנים לטובת אנשים שניצלו את בנו המוגבל וגנבו ממנו כספים. שביתת המחאה של אונגרפלד לוותה בשביתת רעב.
חופש ביטוי נעצר מול ביזוי שוטר עניינו התגלגל לבית המשפט העליון, ובהחלטה לדחות את ערעורו על הרשעתו בהעלבת עובד ציבור, כתבה השופטת אילה פרוקצ'ה כי "הגנות של 'אמת דיברתי' והבעת דעה בתום לב אינן יכולות לעמוד לנאשם בעבירה של העלבת עובד ציבור. מאחר שעבירה זו נועדה להגן על תפקודו ותדמיתו של השירות הציבורי, תכליתה שונה מתכלית האיסורים שבחוק איסור לשון הרע, ולכן ההגנות דשם אינן רלוונטיות לעבירה זו".
עוד נכתב כי "תכלית איסור על העלבת עובד ציבור להגן על עובד ציבור ועל השרות הציבורי, כדי להבטיח את יכולתם המלאה לבצע את משימותיהם למען הציבור...גבולות הנורמה האוסרת על העלבת עובד ציבור נקבעים כפי איזון בין שני כוחות מנוגדים: האחד הגנה על עובד הציבור במילוי תפקידו ודרכו הגנה על השירות הציבורי בכלל, השני, הותרת מרחב מספיק לחופש הביטוי והביקורת של האזרח כנגד מוסדות השלטון, השרות הציבורי ועובדיו".
פרוקצ'ה הדגישה כי חופש הביטוי על הבטיו החוקיים "נעצר מקום בו מוטחים כנגד שוטר דברי השפלה וביזוי המייחסים לו שחיתות מידות ועשיית יד אחת עם עבריינים".
הלכה חדשה וקשה על קביעה זו הגיש אונגרפלד, באמצעות באי-כוחו עוה"ד חיים משגב ויצחק בם, בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב, בטענה כי מדובר בהלכה חדשה וקשה. לטענתם, לראשונה קובע העליון כי "עובדי ציבור זוכים להגנה נרחבת יותר מאשר הגנה על האזרח הפשוט. זאת בשעה שדווקא עובדי ציבור צריכים להיות חשופים יותר לביקורת". החלטת העליון, טענו, "מסיגה את חופש הביטוי בישראל ומציבה את ישראל הרחק מאחורי המדינות הדמוקרטיות המפותחות בתחום חופש הביטוי".
עוד טענו השניים כי ההלכה החדשה הופכת את עבירת עובד ציבור ל"עבירה שגבולותיה עמומים וככזו שעלולה להיות לה השפעה מקפיאה (Chilling effect) על ביקורת כלפי רשויות השלטון."
יתרה מכך, הקביעה לפיה 'אמת אינה הגנה', משמעה כי "גדול כבוד הרשות מכבודו של אדם ומחופש הביטוי של אדם. מכיוון שכך, גם מי שאומר אמת מעליבה על הרשויות עלול להיות מורשע בעבירה", טענו, והוסיפו: "תדמית השירות הציבורי אינה ערך כשלעצמו. אין זה ראוי להגן על שירות ציבורי מושחת".
דיון נוסף בשל חשיבות השאלה כאמור, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, הורה על קיום דיון נוסף בפרשה ועל העברת התיק לנשיאה ביניש לקביעת ההרכב שידון בתיק.
בהחלטה כתב ריבלין: "אף שספק בליבי אם השינוי בהלכה, כפי שהוא מבוקש על-ידי העותר, עשוי, אם בכלל, לשנות את התוצאה מבחינתו, סבור אני כי בשל חשיבות השאלה ראוי להורות על קיום דיון נוסף במקרה זה, בשאלת הנפקות של אמיתות הפרסום במסגרת עבירת 'העלבת עובד ציבור'".