מאיר ברמן שב מטיול בתאילנד עם זיהום באוזנו הימנית שנגרם מחיידק, הוא תבע את שירותי בריאות כללית בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בגין טיפול רשלני.
לדבריו, לאחר שטופל אצל חמישה רופאים, בפרק זמן של פחות מחודש, הזיהום באוזן נותר על כנו ורק לאחר שפנה, בצר לו, לרופא פרטי, ונדרש להוצאות מרובות, מצבו השתפר. ברמן ביקש את עלות הטיפול של הרופא הפרטי והאשים את רופאי שירותי בריאות כללית ברשלנות ובגרימת סבל.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שרופאיה לא התרשלו והעניקו לברמן טיפול מקצועי ואיכותי. לדבריה, שלושה מהרופאים שהעניקו לברמן טיפול הינם מומחים ובכירים, ואחד מהם מנהל מחלקה בבית חולים. "התובע קיבל טיפול תרופתי אנטיביוטי וטיפות לאוזניים ונלקחה תרבית על-מנת לזהות את החיידק שתקף אותו".
הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה, והדגישה שברמן לא הוכיח שרופאיה התרשלו וטענותיו אינן מבוססות ונטענו בעלמא.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת מרים ליפשיץ-פריבס את התביעה, וחייבה את ברמן לשלם לנתבעת 250 שקל הוצאות משפט בתוך 7 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
לדבריה, ברמן לא הוכיח שקיבל טיפול רשלני מרופאי הנתבעת וכי הטיפול שקיבל מהרופא הפרטי, אליו פנה כעבור מספר שבועות במהלכם טופל על-ידי רופאי הנתבעת באנטיביוטיקה, הוא שריפא את הזיהום. כמו-כן שאף הרופא הפרטי ציווה עליו להמשיך עם הטיפול האנטיביוטי, והאבקה שנתן לו היא אותה תרופה כמו הטיפות. "לא הובאה כל ראיה באמצעות מסמכים, חוות דעת או עדות של מי מהרופאים המטפלים על כך שהאבחון שניתן על-ידי רופא הנתבעת לא היה נכון ומתאים. בנסיבות בהן ניתנה לתובע על-ידי הנתבעת האפשרות לפנות למספר רופאים מומחים מטעמה, ולא הוכח טיפול רשלני של רופא הנתבעת אני דוחה את התביעה".