ההמלצות לאנשים בריאים הן לאכול כמות מלח שאינה עולה על 2,500 מיליגרם ביום - בערך הכמות הנמצאת בכפית (6 גרם) של מלח שולחן.
למרות זאת, ישנם אנשים שאוכלים כמות כפולה, גם אם הם לעיתים רחוקות מרימים את המלחייה מהשולחן.
מזונות מעובדים לעיתים קרובות עתירים במלח, אפילו אלו שטעמם אינו מלוח כלל. זוהי הסיבה מדוע חשוב לקרוא את המרכיבים שעל התווית.
במסגרת המחקר החדש, 29 גברים ונשים שסבלו מהשמנה ומעודף משקל אכלו 3.6 גרם של מלח ביום (כמות נמוכה) או 7.5 גרם ביום (כמות נורמלית) למשך שבועיים. לאחר מכן החליפו המשתתפים את כמות המלח שבתזונה למשך שבועיים נוספים.
אף אחד מהמשתתפים לא סבל מלחץ דם גבוה בתחילת המחקר.
במסגרת התזונה המוגבלת במלח - אך לא במסגרת התזונה הנרמלית - נראה שיפור בתפקוד האנדותל בבדיקות המודדות את התרחבות כלי הדם וזרימת הדם.
התזונה הדלה במלח גרמה גם לירידה קטנה בלחץ הדם הסיסטולי (המספר העליון) אך לא בלחץ הדם הדיאסטולי (המספר התחתון).
ממצאי המחקר פורסמו בגיליון האחרון של העיתון האמריקני לתזונה רפואית.
המחקר הנוכחי מראה, למרות שאינו מוכיח, כי למלח בתזונה יש השפעה עצמאית על תפקוד כלי הדם.
למרות זאת, עדיין נדרשים מחקרים מקיפים יותר כדי לאשר את הממצאים.
ייתכן, שהורדת לחץ הדם אינה היתרון היחיד של תזונה דלה במלח.
טיפים להורדת צריכת המלח איגוד הלב האמריקני מציע את הטיפים הבאים:
קיראו את התווית. ה-FDA קבע קווים מנחים למזונות מעובדים שיכולים לעזור גם לנו בישראל לבחור בצורה נבונה. מוצר שעל התווית שלו מצוין "דל מאוד במלח" חייב להכיל פחות מ-35 מיליגרם של מלח למנה, ותווית של "דל במלח" צריכה להצביע על מוצר שמכיל כמות נמוכה ב-25% מהמוצר המקורי.
שימו לב לתיבול. רוטב סויה, רוטב לסטייק, קוביות של מרק צח, רוטב ווסטרשייר ואפילו שרי לבישול כולם עתירים במלח. בחירות טובות ודלות במלח כוללות מיץ לימון, חומץ ועשבי תיבול.
ביחרו בפירות ובירקות טריים או קפואים ולא משומרים. יבשו ושיטפו מזונות משומרים לפני הכנתם או ביחרו במוצרים משומרים דלים במלח או ללא מלח.
הכירו את השמות. בנוסף לכלוריד הנתרן, נתרן במזונות יכול להופיע על התווית כאלגינט סודיום, סודיום סולפיטי, סודיום קזיאין, סודיום בנזואט, סודיום הידרוקסיד, מונוסודיום גלוטמט או NSG, או סודיום ציטרט.