כבוד השופטת אנה שניידר, גורמת לציבור להאמין במערכת המשפט. פסק הדין הבא, פרי קולמוסה, הנו דוגמא לעשיית צדק גם כשתביעה נדחית עקב רשלנותם של בעלי הדין.
עפרה ואיתי כרמל, תבעו את חברת רון טכניקה בע"מ בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 5,000 שקל לאחר שמדיח הכלים שלהם לא תוקן. מכתב התביעה עלה שהזוג רכש את המדיח בחודש ספטמבר 2004, וקיבל אחריות למשך שש שנים. בחודש אפריל 2008 המדיח התקלקל ושלושה טכנאים לא הצליחו לתקנו. הוחלט להעבירו למעבדה על חשבון הנתבעת, ובסופו של דבר הדבר לא יצא לפועל. "הנתבעת אינה מסוגלת או אינה מתכוונת לתקן את המדיח ולכן יש להעניק לנו מדיח חדש. כמו-כן, פיצוי בגין הפסד ימי עבודה, מניעת שימוש במדיח למשך כחודשיים, הפסד שעות שהוקדשו לשטיפת כלים ביד, עלות גבוהה של שימוש במים, עלות התייעצות עם עו"ד ועוגמת נפש".
הנתבעת טענה בכתב ההגנה שטכנאי הגיע לביתו של הזוג כרמל יומיים לאחר פנייתו ומצא שהכרטיס האלקטרוני של המדיח נשרף. "מדובר בתקלה שנובעת מהפרעות ברשת החשמל ואינה נכללת בתעודת האחריות". לדבריה, לפנים משורת הדין הסכימה להחליף את הכרטיס ללא תשלום, אך הזוג כרמל סירב ולא איפשר לה לקחת את המדיח למעבדה. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בהעדר אחריות.
בדיון בפני השופטת אנה שניידר, טענה עפרה כרמל, שהאחריות המלאה למדיח ניתנה לתקופה של שש שנים והיה על הנתבעת לתקנו ללא תשלום ולא לחייבה בעלות טכנאי. נציגת הנתבעת השיבה שאחריות מלאה ניתנה לשנה אחת ואחריות לחלפים תפקודיים למשך 5 שנים עם אפשרות לרכוש מדי שנה אחריות לעבודת טכנאי - וזאת לא עשה הזוג כרמל. מכאן שהיה עליו לשלם בתום שנת האחריות סך של 255 שקל בתוספת מע"מ עבור כל קריאה של טכנאי והדברים נכתבו במפורש בתעודת האחריות. הנציגה הציעה לתקן את המדיח תוך חמישה ימים ולהאריך את האחריות הכוללת בשנה. עפרה כרמל סירבה: "לא שווה לי האחריות הזו. אני רוצה פיצוי כספי".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת שניידר את התביעה, לאחר שקבעה שהזוג כרמל אמור היה לדעת את התנאים הרשומים בתעודת האחריות. "משלא קראו או לא הבינו את תנאי האחריות - אין לתובעים אלא להלין על עצמם".
השופטת שניידר הדגישה שמאחר והזוג כרמל לא רכש אחריות לעבודת טכנאי הוא אמור היה לשלם עבור שירותיו של הטכנאי. "לא שוכנעתי מטענות הנתבעת כי שריפת הכרטיס האלקטרוני, אינה כלולה באחריות. הרי לא מדובר בחלק 'קוסמטי' אלא בחלק מהותי הדרוש לפעולתו התקינה של המכשיר. אם החלפת הכרטיס האלקטרוני דרשה העברת המדיח למעבדה - היה על הנתבעת להוביל את המכשיר על חשבונה ולא לחייב את התובעים בעלות ההובלה, להבדיל מעלות עצם הגעתו של הטכנאי על-פי קריאת התובעים".
בקטע המסיים את פסק הדין באה לידי ביטוי גדולתה של השופטת שניידר: "לפנים משורת הדין, ועל-מנת להקטין את נזקם של התובעים, ניתנת בזאת לתובעים האפשרות להיענות בכל זאת להצעת הנתבעת כפי שפורטה לעיל, ולאפשר לנתבעת לתקן את המדיח. התובעים יוכלו לממש אפשרות זו תוך 30 יום בלבד מהיום שבו יגיע לידיהם פסק הדין, באמצעות פנייה בכתב לנתבעת לתיאום המועד שבו יבוצע התיקון על-ידי הנתבעת". יודגש כי במקרים דומים בעלי הדין יצאו קירחים מכאן ומכאן.