מדינת ישראל הגישה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, שהרשיע את יוסרי אלגראדאת (משיב 1), ואת עלי אלגראדאת (משיב 2), על-פי הודאתם, בעבירה של גניבת רכב.
על משיב 1, נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים ומאסר מותנה. על משיב 2, נגזרו שמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה, והופעל במצטבר עונש בן חודש ימים.
מכתב האישום עלה שבחודש ספטמבר 2006, השניים גנבו את רכבו של המתלונן שיצא מהרכב לצורך חלוקת סחורה במרכז ירושלים, ונעצרו לאחר מרדף משטרתי שבמהלכו ניידת חסמה את דרכם.
המדינה ערערה על קולת עונש שהוטל על השניים וטענה שדובר במעשים חמורים ויש להחמיר בעונשם. "השיקום הנו שיקול אחד מבין שיקולי הענישה".
"אני עומד להינשא" משיב 2 ערער על חומרת העונש וטען שביצע את העבירה על-רקע התמכרותו לסמים, והוא נגמל והביע חרטה על מעשיו. כמו-כן עתר לקבל את המלצת שירות מבחן ולגזור עליו מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.
משיב 1 טען שיש לדחות את הערעור של המדינה, ואין מקום להגדיר את עבירת גניבת הרכב כמכת מדינה, והדבר לא הוכח בראיות. כמו-כן שיש לקחת בחשבון את החרטה שהביע. "הפנמתי את טעותי ולמדתי את הלקח ואני עומד להינשא".
גנבים נועזים ומסוכנים בפסק דין שניתן בחודש שעבר, במעמד הצדדים, קיבלו השופטים חנה בן עמי, יעקב צבן ורפי כרמל את ערעור המדינה ודחו את הערעור של משיב 2. "עבירת גניבת רכב אשר בוצעה על-ידי הנאשמים הינה עבירה חמורה בכלל ובנסיבותיה בפרט: מדובר בגניבת רכב בעיצומו של יום ובטבורה של עיר, ביצוע המעיד על תעוזה ומסוכנות. לא רק זאת, המשך התנהלות משיב 2, יש בו משום להוסיף חטא על פשע. לצד זאת, באות העבירות הנוספות אשר בוצעו על-ידי המשיבים. מעשים ממין אלה מחייבים ענישה הולמת וראויה אשר יהא בה להרתיע הן את המשיבים והן אחרים. עונשי המאסר בפועל אשר הוטלו על המשיבים אינם משקפים את הענישה הראויה למעשיהם. לכך יש להוסיף, באשר למשיב 2, את עברו הפלילי המכביד יחסית".
השופטים הדגישו שבית משפט קמא לא מיצה את הדין עם המשיבים, ולאור זאת גזר על משיב 1, עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים. על משיב 2 נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של שישה-עשר חודשים כשהעונש כולל הפעלת מאסר מותנה בן חודש שנגזרו עליו בתיק פלילי אחר.
