|
|
|
תאריך:
|
28/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
29/01/2009
|
| "הופנמו לקחי מלחמת לבנון השנייה" |
|
|
1 |
|
| |
|
|
|
2 |
|
| |
|
|
|
3 |
|
| |
"תדע לה כל אמא כי הפקידה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך"
ציווה דוד בן-גוריון את צה"ל בראשית דרכו.
ידע לו כל אב וראוי כי ידוֹעַ תֵדַע לה כל אִמָא....
איך 'קָדִימָה'
לִגְלֵגָה, סרבה להכיר ולהודות בשְגָגָה,
באֲרֶשֶת רבת-נצחון שָאֵגה, כלל לא דאָגָה,
זִיגְזְגָה, להֲגָה, הִתְמוֹגְגָה, חַגְגָה,
ראשה כלל וכלל לא הִרְכִּינָה.
על בטחון חיי בנינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
בקשת רחבה-גבוהה-יהירה,
קשת פולחת-מנצחת-ניצחת,
צִפְצְפָה, זִמְזֵמָה והִשְתִּינָה.
איך לחזית, לתופת, למוות, להרג,
שלחה 'קָדִימָה' את לוחמינו כצאן לטבח קָדִימָה !
על חייהם הורידה מסך,
פתיל חייהם גדעה באחת, בְּבּוּם ! בְּהֵבְזֵק ! בְּמַטַח ! ב'טְרַח' !
שמחת-חיים פתע קטעה וניתקה,
פרחים חתכה ושיספה, משפחות קרעה וביתקה,
בעודן בחיים 'קָדִימָה' אותן חיסלה וקברה.
טיפת אחריות בגין כך לא לקחה, לא נשאה, לא נטלה.
בזילזול, שאננות, רשלנות, יהירות, הפקרות,
מרעימת-מערימת-מפקירת-מרקיעת שחקים
הפקרות אשר אין מחילה לה אף לא ביום כיפורים –
חיי אזרחים, חיי לוחמים, לחלוטין הִפְקִירָה 'קָדִימָה' !
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא...
איך 'קָדִימָה',
לאחר מלחמה, התנהגה כבת-יענה,
את ראשה עמוק-עמוק בחוֹל כוֹפְפָה והִטְמִינָה.
איך... ? איך... ? איך... ?
השלימה 'קדימה' כך את משימתה, סיימה כך את מלאכתה,
לעם שלם שיר ערס שרה 'קדימה',
עם שתקן-מדושן-נהנתן-תועלתן-מנוון-מנומנם-שאנן 'קדימה' הרדימה.
עם כסיל, עם אויל,
עם בִּיש, עם מֵבִיש, עם מַחֲרִיש, עם אָדִיש,
עם בִּלְתִּי-רָגִיש
עם אשר קוּרֵי שתיקה טווה סביב עצמו כמו עכביש,
את עצמו טוב והיטב בהם כִּסָה והִיסְוָוה,
לטֶרֶף צִפָּה, מָנָה עֲסִיסִית, בשרית, מְלאָה, דְשֵנָה.
עם אשר משתיקתו נֶהֱנה כמו ממשחק פַּנְטוֹמִימָה.
איך 'קָדִימָה' שעורים לא למדה,
לא ספגה, לא שיננה, לא הכינה.
לקח להפיק לא חפצה,
בשגיאותיה ובאחריותה להכיר מאנה,
תמונת-אמת לחלוטין טישטשה,
מציאות לגמרי לא הפנימה.
את משמעותם העמוקה של החיים
'קָדִימָה' ביְהִירוּתָּה-כְּסִילוּתה-בּוּרוּתָה
הפקירה, זנחה, כלל וכלל לא הבינה.
מאחריות אישית-שילוחית-ממלכתית-לאומית,
כמו חתול מטיפות גשם, התנערה כליל 'קָדִימָה'.
במחדליה-כשלונותיה-אסונותיה-קורבנותיה
אף את עצמה ואת עמה 'קָדִימָה' הפליאה ! התמיהה ! הִדְהִימָה !
בחוסר-אחריות, עזות מצח, התנשאות, התעלמות,
התכחשות, חרשות, טיפשות, אדישות, התגוששות, 'קָדִימָה' הרשימה !
עריצות שלטונית, חוצפת מנגנון שלטון,
בקפדנות, דקדקנות, נחרצות, בנחישות, 'קָדִימָה' הדגימה.
במציאות המזכירה סביבת גטו,
פרסה-מתחה 'קָדִימָה' בהשראת "מנהיגיה"
חוֹמה גבוהה-בצורה בינה לבין עמה,
גדר-תַיִל, מוטות, ברזל, חַיִץ, קונצרטינה.
רשלנות, פזיזות, יהירות,
שררה, זילזוּל, כוח, שרירות,
באכזריות רבה 'קָדִימָה' הפגינה.
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות
משפחות מרוסקות, אובדות, כפופות, שפופות,
חסרות-אונים, נעדרות-חיים,
'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
|
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2009 |
|
|
|
|
|
| |
איך וכיצד העזה ושלחה 'קָדִימָה' לוחמים, כל-כך בלתי-מוכנים, כך קָדִימָה ?
איך ערפה במלחמה 'קָדִימָה' את חיי אזרחינו, חיי בנינו, חיי חיילינו,
בעוצמה ובדיוק כה רב, כמו גִילְיוֹטִינָה ?
אלמנות, יתומים, משפחות קורסות-הרוסות,
ביגונן השאירה 'קָדִימָה'.
בדד בשדה זנחה 'קדימה' אותן דומעות, שוממות, דוממות, מדממות
משפחות מרוסקות, אובדות, כפופות, שפופות,
חסרות-אונים, נעדרות-חיים,
'קדימה' מאחור הוֹתר הוֹתִירָה.
בשלוות שלטון מְנַצֵחַ-פּוֹלֵחַ-זוֹרֵח-קוֹדֵח,
שלטון אשר בשירת הללויה, הידד והַלֵל לעצמו ולפועלו
ללא-הֶרֶף, בלי-הפסק, בחוצות ערים וכפרים שר ופּוֹצֵחַ,
כל זאת שעה שליבנו גוֹעֵש ורוֹתֵחַ.
שלטון בלי מצרים, שלטון ללא רסן, בלי גבול,
שלטון שאחריו יכול לבוא רק המבול
שלטון חרֵב, שלטון סוֹרֵח, שלטון בלי כל טעם או ריח,
שלטון ללא טִיפַּת חֶמְלָה, שלטון כוֹס-תַרְעֵלָה,
שלטון בסימן מוות, אובדן, אבל, סבל, הרס, הרג, יגון וסימן שאלה
שלטון חָלוּל-נָבוּב-רָקוּב, שלטון בְּרוּך-רְווי-קְלָלָה.
מאומה, שוּם דבר לא מנע מ'קָדִימָה'
למלא עיתותיה בניגון הִמְנוֹן-מוֹפֵת-לעצמה.
לחן מתאים לקונצ'רטו התאימה 'קדימה' לכלי-מיתר :
לנבל, כינור, ויולה, צ'לו קונטרבאס, גיטרה ולמנדולינה
'קָדִימָה' את זמנה בצליליה הנעימה, הרנינה.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא....
איך 'קָדִימָה'
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי אזרחינו, חיי חיילינו,
צִפְצְפָה, צחקה, שתקה,
להֲגָה, לגלגה, התמוגגה, חגגה,
'קָדִימָה' כלל לא דאגה.
בקשת גבוהה-יהירה-רחבה,
קשת פולחת-פורחת-משתלחת-מנצחת-ניצחת,
בשלווה עִילָאִית-יְהִירָה-חֲגִיגִית-אוֹלִימְפִּית,
על ביטחון חיי בנינו, חיי בחורינו, חיי חיילינו 'קָדִימָה' המהמה, פִּיזְמָה והִשְתִּינָה.
על חיי לוחמינו הורידה מָסָך,
פְּתִיל חיים גדעה בבת-אחת : בְּבּוּם ! בְּמַטַח ! בהֵבְזֵק ! בִּטְרַח !
בחרב חדה, מתהפכת, חרב מושחזת, חרב שְלוּחָה,
במלחמה כמו במַהֲפֵּכָה
ערפה 'קדימה' את חיי בנינו,
חיי נערינו,
חיי חיילינו,
בדיוק רב ובעוצמה רבה כמו גִילְיוֹטִינָה.
ידע לו כל אב וראוי כי תדע לה כל אמא....
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמא 2006-2009 |
|
|
|
4 |
|
| |
''אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אותן''. מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.
''אל-יתהלל חוגר כמפתח''. מלכים א', כ', י''א
''יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו''. שמואל ב', ב', י''ד.
משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: ''הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון''. על משפט זה מבוסס השיר.
''''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''
הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא ''קְרָב'' או "מִבְצַע")
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע ''פִּתְאוֹם'' הַבַּאלָאגַן ....
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך כְּבָר מִזְמַן לִהְיוֹת אַגָּן.
''באלאגן, באלאגן'' אמר סרן בניה ריין זכרונו לברכה לאמו חגית בשיחת הטלפון האחרונה שלו מלבנון.
מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף
ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: ''לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?''
דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה''ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב''כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי ''אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל''. עמוס גלעד צפה: ''הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם''. גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: ''אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים''. חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה''ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה וסמדר |
|
|
|
5 |
|
| |
"חוּפְשָה מִשְפַּחְתִּית"
הנגבי אישר צווי 8 וטס לחופשה בארה"ב – בעת שחברי ועדת החוץ והביטחון מתכנסים כמעט מדי יום לרגל המצב, בחר יו"ר הועדה, לצאת לחופשה משפחתית בארה"ב. ח"כ ישראל חסון: "צריך לעמוד לצדו של העם ברגעים קשים". הנגבי בתגובה: "הנסיעה לא צפויה לפגוע בעבודת הועדה".
זה הזמן לחופשה ? ? ? מלשכתו של ח"כ הנגבי נמסר בתגובה, כי מאחר שרעייתו היא ילידת ארה"ב מדי שנה נוסעת המשפחה בתקופת פגרת הכנסת לביקור משפחתה. אבל לא כל שנה פורצת בארץ מלחמה ? ? ?
לאחר פרוץ מלחמת לבנון השניה חתם צחי הנגבי על צווי 8 ויצא עם משפחתו לחופשה משפחתית
השהות בארה"ב תמיד היתה עבורו חוויה בלתי-נשכחת, חוויה אשר העניקה לו הרגשה כה ביתית
הכל צריך היה להתנהל במדוקדק, לפרוטרוט, בדיוק ובהתאם לתוכנית שנתית דקדקנית, תכליתית.
כיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון תפקידו לא הטרידו עוד יותר, לא מעשית, וודאי לא מהותית
אחרי ככלות הכל, לאחר מלאכה קשה, טרודה, עבודה מאומצת,
צחי הנגבי זקוק היה, באמת, לשלווה, לפסק זמן, למנוחה אמיתית.
ומי שמכיר ויודע, אין כמו אמריקה, המסוגלת להקנות, להעניק ולתת לך, בצורה כה טבעית
הרגשת חופש, אוויר נחוץ לנשימה, תחושה מנצחת, אולימפית, אוורירית, חגיגית, הרגשה עילאית.
לעובדה שבארץ בינתיים פרצה מלחמה
לא היתה משמעות בשבילו מעבר למה ששמע וראה
הפוליטיקה אשר היוותה עבורו בבחינת בית שני, חֲמָמָה
תדע אף לשמש לו לבטח מקום מִפְלָט ומִקְלָט בעֵת מְצוּקָה וְצָרָה.
אך בינתיים, מה שסברו וחשבו פוליטיקאים, כי מדובר רק ב"קרב" או "מבצע"
לא נשמע, לא נראה כך, בוודאי לא לאחר אותה הפְצָצָה
המערכה הופכת יותר ויותר למה שקרוי ומכונה בעברית : מִלְחָמָה !
בְּשוֹרוֹת אִיוֹב מתחילות לְהַגִיעַ. במשפחות שוֹרֶרֶת אווירת מוּעָקָה. מצוקה. דְמָמָה ושְמָמָה.
המלחמה מתחזקת, הולכת-גוברת, מדי-יום נהרגים בה בנים
למי יש עתה פנאי וזמן לחשוב על חופשה ? מניות ? נשיקות ? הנאות ? שעשועים ? עינוגים ?
הבן יקיר לי יניב ? ....אם אשכחנו תשכח ימיני !
על מה ומדוע בוֹכָה את ?
אָנָא סַפְּרִי לִי, אָנָא אִימְרִי לי, אִמִי.
ביתר שאת הולכת-גוברת, מתעצמת המלחמה
בדיעבד, פוליטיקאים כרפי איתן, אולמרט, פרס, פרץ, חיים רמון, צחי הנגבי, ידעו למצוא בה אף הרבה מאד נֶחָמָה
צחי הנגבי עדיין שוהה באמריקה, רָמוֹן מִזְמַן תָקַע לָשוֹן, חָלוּץ החָרוּץ בתיק מניותיו כבר טִיפֵּל
מי יעמוד עתה לעזרה ? מי יוֹשִיעַ ? מי יחלץ ויציל, בשעת חירום, את עם ישראל ?
עמכם הסליחה, אם שכחנו לשאול אֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל ?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מירטה וסרג'יו |
|
|
|
|
|
| |
שיר נפלא וקולע. כישרון מתפוצץ!!! ל"ת
משה, ירושלים, 11/11/07 23:34
תודה עבור התזכורת,אני לא שכחתי דבר ל"ת
התן, נהריה, 11/11/07 23:34
תגובה כהלכה. הנגבי OUT אזרח פשוט 11:43 30/05/2008
הנגבי נסע לארה"ב בעת המלחמה למרות היותו בתפקיד בכיר.
בזמן שבני נלחם , הנגבי בחופשה, ונתניהו בחופשה בלונדון
ע"ח הגביר . אני אישית נחרד שנתניהו יהיה ראש ממשלה.
כתוב תגובה ל- אזרח פשוט
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
התן |
|
|
|
6 |
|
| |
"מְכַנֶה מְשוּתָּף"
לצחי הנגבי, לחיים רמון ולדן חלוץ יש וקיים "מְכַנֶה מְשוּתָּף"
כל אחד מהם, בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פרוץ מלחמה ובתוך מלחמה בִּצֵעַ להנאתו מַחֲטָף.
איזה רצון, איזה חשק, איזה יֵצֵר,
איזה דפוס מחשבה עלה במוֹחָם ? מה אוֹתָם סָחַף ?
אֵיזוֹ 'הִילַת-קוֹדֶש' כָּל אֶחָד מהם עָטַף ?
מָה אוֹתָם רָדַף ? מָה, כלל לא לפתע, צָץ וצָף ?
מָה את שלושתם בפְרוץ מלחמה ובתוך מִלְחָמָה הנִיעַ ?
מָה את מחשבתם הוֹגִיעַ ? מָה אותם לחלוטין לא הִרְגִיעַ ?
מָה גָּרַם להם לְהזִיעַ ? מָה הִמְרִיץ אותם ? מָה האִיץ ותָקַף ?
הן בסופו של דבר, איש לא עוֹדדם לעשות מַחֲטָף,
איש בעוֹרְפָּם לא נָשַף.
כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד עשו כֵּן בחֲטָף.
בלי טיפת מחשבה שניה באשר לתוצאות ולהשלכות,
ללא כל הִיסוּס , בלי להניד עַפְעַף.
כל זאת שעה שבחורינו שְלִיחוּת מְמלְאִים,
את עצמם למערכה ולקרב מטִילִים
בעוז ובגבורה למלחמה יוצאים, שמים את נַפְשָם בֹכַּף.
אמנם, לכל אחד מן השלושה תשובה היתה,
מְנוּמֶקֶת, "מוּצְדֶקֶת", סִבָּה ועִלָה למַחֲטָף.
רָמוֹן "תוֹקֵעַ לָשוֹן" בתשוקתו ובתאוותו המינית,
צחי הנגבי יוצא לארה"ב בעֵת מִלְחָמָה
על מנת לבַלוֹת "חוּפְשָה מִשְפַּחְתִית"
ואילו חָלוּץ טָרוּד-עָסוּק וחָרוּץ בתיק מניותיו,
בעייתו הכספית. בעייה, אשר צַחֲנָה, רֵיחַ כל-כך לא טוב,
מאוחר יותר, ממנה התפשט ונָדַף.
זו היתה, עבור שלושתם, בשעת חירום, עת מלחמה,
מטרה אותה לעצמם הציבו, סִיפּוּק בְּלִי פִּיקְפּוּק, גובה רַף.
מצפונו של איש מהם, חָלִילָה וחַס,
לא העִיק, לא הצִיק, טִיפָּה לא נָקַף !
רק לנוכח גַל פְּלִיאָה, גַל תְמִיהה, גַל תַדְהֵמָה,
אם לִנְקוֹט בְּלְשוֹן הַמְעָטָה, גַל אֲשֶר בחֶבְרָה
טִפְטֵף, טִיף-טִיף, דָלַף ורָעַף.
גַל אֲשֶר את הצִי-בּוּר, עם היוודע הידיעה ברבים,
בקרב גברים, נשים וטַף שָטוֹף אף שָטַף
הבינו הללו כי המַחְטָף, לא בְּתוֹם לֵב נעשה,
וכי אי-אפשר לכנות את עושהו סְתָם תָּם או חַף.
דבר-מה חָמוּר, רָעוּעַ, גָרוּעַ, פָּרוּעַ,
קְלוֹקֵל, עקלקל, מְקַלְקֵל ופָּסוּל
ממנו השתמע, בִּעבֵּעַ, חִלְחֵל ונָטַף.
הֵן בשעת חֵירוּם היה מְדוּבָּר, לא בסְתָם עוֹד יוֹם שֶל חוֹל,
יום תָכוֹל, יוֹם שֶל כֵּיף, יוֹם נִכְסָף.
אָכֵן, דָן חלוּץ, צחִי הנֶגְבִּי וחיים רָמוֹן
עברו את הגְבוּל במלחמה,
באָדוֹם ושָחוֹר, חָצוּ את הסַף.
בין דן חלוץ, חיים רמון וצחי הנגבי קיים דימיון-רב,
יש אצלם הרבה מן המשותף
איש-איש מהם בדרכו, לשיטתו, כהרגלו, בתורו,
ערב פְּרוֹץ מלחמה ובתוך מלחמה
להנאתו, באנוכיותו, בִּצֵעַ מַחֲטָף.
שלושתם בלי טיפת קורטוב מחשבה,
בלי כל נקיפות מַצְפּוּן, חצוּ את הגְבוּל, עברו את הסַף.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה. |
|
|
|
|
|
| |
אובדן צלם אחריות
לדעת פרופ' גד ברזילי, העובדה כי רמון מצא זמן להתנשק בין דיונים ערב מלחמה מוכיחה שאינו ראוי להנהיג
פרשת חיים רמון היא רק קצה קרחון פוליטי של בעיה חברתית עמוקה וקשה תופעה מקיפה של שחיתות ציבורית. הדוח לשנת 2006 של Transparency International- הבוחן מדדי שחיתות במרבית המשטרים הפוליטיים בעולם - מלמד כי ישראל היא מדינה מושחתת יותר מרוב הדמוקרטיות בעולם, ומקדימים אותה ברשימת המשטרים הפחות מושחתים כמה מדינות עולם שלישי.
השחיתות הציבורית בישראל מתאפיינת בעיקר במינויים פוליטיים; אי סדרים כספיים; חלוקות תקציבים; מימון מפלגות; אי סדרים ברשויות מקומיות; חלוקת טובות הנאה ועבריינות מינית. עוצמתה של מעורבות המדינה בחברה; תחרות פוליטית קשה; הקשר הגורדי בין צבא-פוליטיקה-עסקים; העדר נורמות ברורות של כיבוד פרוצדורה דמוקרטית; דלות כיבוד של זכויות אדם כמו גם היעדר שקיפות של פוליטיקאים לציבור הרחב, הם מהגורמים המרכזיים לשחיתות הגואה.
קריאה מעמיקה בפסק הדין הקשה בעניינו של חיים רמון מגלה פן נוסף, חשוב ביותר, שמסביר את מקורותיה של השחיתות. פסק הדין קובע כי העבירה המינית בוצעה בטווח הזמן שבין התייעצות ביטחונית בלשכת ראש הממשלה לבין ישיבת הממשלה, שענינה דיון בתגובה האפשרית בעקבות חטיפת והרג החיילים בגבול הצפון.
העובדה כי בעת משבר קשה, בין שתי ישיבות ממשלתיות גורליות, ערב מלחמה עקובה מדם, מפלטרטט שר בישראל עם חיילת צעירה בלשכת ראש הממשלה, היא עובדה מצמררת, מבלי להפחית מחומרת מהמעשה המגונה עצמו. התנהגות כזו של שר בכיר, בעודו מעורב בתהליך קבלת החלטות בעת משבר ביטחוני חמור, בעייתית לא פחות מהחלטת הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, לגלות דאגה לתיק המניות הפרטיות שלו כאשר כבר נראה היה בעליל כי עומדת לפרוץ מלחמה.
העובדה כי בכירי השלטון בישראל איבדו צלם של אחריות בשעות משבר מבעיתה במיוחד, בין אם המדובר בעבירת מין (רמון) או במעשה לא אתי של ממון (חלוץ). כוח פוליטי משחית, ותחושת כוח פוליטי מוחלט משחיתה באופן מוחלט. רק כך ניתן להבהיר את העיוורון המוחלט של אישי ציבור בכירים לשמץ של הפגנת סולידריות ואחריות ציבורית.
הזמנה לפלרטוט
בלהט הוויכוח על מידת אשמתו הפלילית של רמון בביצוע מעשה מגונה נשכחה העובדה כי אפילו אם יזוכה רמון בערכאות ערעור, הרי הוא אינו ראוי למנהיגות. אם לשפוט על פי הכרעת הדין, די בגרסתו של רמון בפני בית המשפט כדי להרשיעו אתית, אפילו אם בסופו של הליך משפטי יימצא זכאי.
בחברה הישראלית הקטנה והדחוסה, עמוסת הלחצים, בה מטשטשים במהירות קווי הגבול בין פוליטיקה, כספים, תקשורת וצבא, קל לפוליטיקאים לצבור תחושות כוח מדומיינות. העובדה שאין בישראל כל יסודות של שיטת בחירות איזוריות משחררת פוליטיקאים מהצורך להפגין אחריות אישית כלפי בוחריהם.
ההתחככות המתמדת עם הצבא, התקשורת ועולם הכספים, מעניקה לפוליטיקאים תחושת עוצמה, חסינות וחוסר פגיעות. לא מעטים בקרב האליטות הפוליטיות בישראל שרויים בתחושות של שכרון גבהים וחיסיון מפני בקרה ציבורית אפקטיבית.
באווירה כזו של עוצמה מדומיינת עלולים גברים לפרש ביטויי חיבה או שיחה קלה עם נשים כהסכמה לביצוע אקטים מיניים. בעולם הכוח הפוליטי, שנשלט בעיקר על ידי גברים, עלולה נשיות להתפרש בטעות כהזמנה לפלטרוט, ומכאן ועד לביצוע עבירות מין נגד נשים במוקדי כוח פוליטיים-גבריים, הדרך פעמים קצרה ביותר.
פרופ' ברזילי הוא מומחה בינלאומי למשפט ופוליטיקה, המתמחה בחקר של משטרים פוליטיים. מכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת ווש |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
פרופ' גד ברזילי |
|
|
|
7 |
|
| |
|
|
|
|
|
| |
השיר נכתב בשעתו בהשראתו, פיקחותו, שנינותו, תבונתו, חסותו, אדיבותו וּבִּפְקוּדָתוֹ ! - של קצין חִיוּך ראשי תא"ל אלעזר שטרן
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
זהו צו השעה ! רבותי, נקודה.
במזרח ...ניבטים הרי יהודה
על-חוף-הים בתל-אביב - עַדלָיָיַדע.
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
למי שפִּקְפֵּק או הטיל שמץ ספק בכך – זהו לבטח מדע.
אהבת המולדת: תעודד עליה, תגרע הגירה, תמנע ירידה
תעקור מן השורש תופעה מדאיגה, מחרידה, מטרידה.
אהבת המולדת: פְּקוּדָה !
אם תרצו, חֶבְרָיָה, אין זו כלל אגדה.
...ואם לא תרצו, זה מופיע, כמו כֶּתֶם לֵידָה
רק לא, חָלִילָה (בִּפְקוּדָה!), בגדר חִידָה...
ככה סתם, אולי אפילו מן ההגדה ?
ואהבת את ארצך כמוך !
זו היא (על רגל אחת) כל התורה כולה –
כדאי שתבין ומוּטב שתדע !
(זו אכן, לא טעיתם, פְּקוּדָה !)
תודה שקראתם.
תודה שהקשבתם.
תודה שנִשְמעתם.
תודה שצִיַיתֶם.
תודה !
הוי ארצי, הורתי, מדוע
כה שדוף נופך ועצב ?
זיכרונה של ארץ חורגת
בלי משים עולה על הלב;
על גבעה - פרחחי אשוח
במישור - ישישי אלון.
במורד, על חופי הפלג,
בנות ליבנה בכסות שבתון;
יד השמש תקצר מתקוע
בלב היער רומח אדום,
יום תמים במשכן בני אורן
אפלה ריחנית וחלום.
הוי, אמי! הן נחלה עליך,
הן נתבע עלבונך מאל -
על מוכה צהרייך כקדם
עוד תרעיפי ניחוח וצל.
רחל
שלהי קיץ, תרפ"ט
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מיכאלה. |
|
|
|
|
|
| |
שִיר אֶרֶץ
אֶרֶץ שֶיוֹשְבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת
וְזָבַת חָלָב וּדְבָש וּתְכֵלֶת
לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָה גוֹזֶלֶת
אֶת כִּבְשַת הָרָש.
אֶרֶץ שֶמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ
וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ
שֶנָּתְנוּ לָה אוֹהֲבֶיהָ כָּל אֲשֶר
יָכְלוּ לָתֵת.
שָב הֶחָצָב לָבָן לִפְרוֹחַ
שָם בַּדֶרֶך יְחִידִי.
וְהַיַסְמִין יָשִיב נִיחוֹחְַ
שְדוֹת הַזְמַן שֶלָה הָאֲבוּדִים.
אֶרֶץ שֶיוֹשְבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת
וְזָבַת חָלָב וּדְבָש וּתְכֵלֶת,
לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָה גוֹזֶלֶת
אֶת כִּבְשַת הָרָש.
כָּל אָבִיב שָבִים לָה סַבְיוֹנֶיהָ
לְכַסּוֹת אֶת כָּל קִמְטֵי פָּנֶיהָ,
רוּחַ קַיִץ עֶצֶב אֲבָנֶיהָ
יְלַטֵּף בְּאוֹר.
שָב הַסְּתָו עִם כּוֹבֶד עֲנָנֶיהָ
לַעֲטוֹף אָפוֹר אֶת כָּל גַּנֶּיהָ,
וְהַחוֹרֶף אֶת שְמוּרוֹת עֵינֶיהָ
הַבוֹכוֹת יִסְגוֹר.
שָב הֶחָצָב לָבָן לִפְרוֹחַ
שָם בַּדֶרֶך יְחִידִי.
וְהַיַסְמִין יָשִיב נִיחוֹחְַ
שְדוֹת הַזְמַן שֶלָה הָאֲבוּדִים.
שָב הַסְּתָו עִם כּוֹבֶד עֲנָנֶיהָ
לַעֲטוֹף אָפוֹר אֶת כָּל גַּנֶּיהָ,
וְהַחוֹרֶף אֶת שְמוּרוֹת עֵינֶיהָ
הַבוֹכוֹת יִסְגוֹר.
מילים: נתן יונתן
לחן: אלכסנדר ארגוב
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן ואלכסנדר |
|
|
|
8 |
|
| |
"שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים"
שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).
סליחה שאתם לבד יוני, 08/03/07 23:47 אני מתבייש בי ובכולנו שמי שמפגין לבד אלו המשפחות השכולות.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶפְּקַדָם הַשְכוֹל וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן הכּוּשִי יָכוֹל וְצָרִיך לָלֶכֶת
כִּי הַכּוּשִי עָשָה אֶת שֶלוֹ !
18. וינוגרד אתה מצפה שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת צח, 09/03/07 00:18
העמידו אותך כראשות וועדה פקידותית ללא כל אחריות אין למדינה זמן לחכות ,אם השמועה שלא תפרסמו אזהרות ואחריות נכונה ,עבודתכם לא תיהייה שווה אפילו לנייר בשירותים, למדינה אין זמן ואל תחכו שמשהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת תוציאו את האמת ועכשיו למדינה אין את הלוקסוס הזה לחכת הזמן יקר והמלאכה מרובה.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם חֵרְפוּ נַפְשָם, לַקְרָב יָצְאוּ, ואֵלֶּה שֶלא
יַעַן מִי שֶשְלָחוּם לַמִלְחָמָה בְּשֵם מְדִינָתָם וְהַמוֹלֶדֶת
בְּשוּם טִיפַּת-אַחֲרָיוּת לא נָשְאוּ, לא לָקְחוּ, לאֹ נָטְלוּ :
אִיש-אִיש וְסִיבּוֹת חֲשוּבוֹת-לוֹ מְאד-מְאד מִשֶלוֹ.
כל עוד לא תצא האמת..לא שולח את הילד לצבא .. ל"ת לא מאמין לכלום, 09/03/07 09:09
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶנָחֲתָה עֲלֵיהֶם הַמַכָּה וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן כְּמוֹ בַּשוֹאָה, כָּאן הֲרֵי כּוּלָם מַאֲמִינִים וסְבוּרִים
כִּי הַמַכָּה תִפְסַח-תְדָלֵג עֲלֵיהֶם,
תִיפּוֹל (כַּנִרְאֶה?) רַק עַל אֲחֵרִים.
על הועדה להצביע לאלתר על האחראים לכשלים. ללא מסקנות ברורות הופכת עצמה הועדה לשותפה למחדל. שוש, 09/03/07 08:00.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
הוֹרִים שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם מֵתוּ כָּכָה סְתָם, לַשָוְוא ולְחִינָם, וְאֵלֶּה שֶלא
כִּי כַּאֲשֶר קוֹבְרִים אָנוּ כִּמְעַט בַּחֲשַאי, בְּהֶסְתֵּר, אֶת בָּנֵינוּ-בְּנוֹתֵינוּ
אִיש בַּמְדִינָה אֵיננוֹ חוֹשֵב
כִּי מוֹתָם נִגְרָם אוֹ הִתְרַחֵש (שוֹמּוּ שָמַיִים ! חָלִילָה וְחַס !) בִּגְלָלוֹ.
"אין מסקנות אישיות? נחריף את המאבק" הורים ששכלו את ילדיהם במלחמת לבנון ה-2 תקפו בחריפות את הדיווח לפיו בדוח הביניים של ועדת וינוגרד לא יהיו מסקנות אישיות.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם, הִתעַמֵּר בַּהֶם גוֹרָל החַיִים וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן הֵם שֶאִיבְּדוּ בָּשָר מִבְּשָרָם ובְּעַצְמָם הָפְכוּ קוֹרְבְּנוֹת-מִלְחֶמֶת-שָוְוא-חִינָם וְשוֹלָל
רַק הֵם אָכֵן אֵלוּ הַיוֹדְעִים לְהַעֲרִיך אֶל נָכוֹן, מַהוּ עֶרְכָּם-מַשְמָעוּתָם האמיתית שֶל חַיִים,
חַיָּיו שֶל אָדָם, אִשָה, אִיש, אָבָּא, אֵם, בֵּן, בַּת, חַיֶּילֶת, חַיָּיל, עוֹלָל וְחָלָל.
גם אם יעברו 6 חודשים הם בשבילי לא קיימים יותר ל"ת לא נשכח לא נסלח, 08/03/07 23:45
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְנַסוּ וְחָווּ מַהוּ שְכוֹל ואֵלֶּה שֶלא
יַעַן הַכּוּשִי-הַכּוּשִית יָכוֹל-יְכוֹלָה לָלֶכֶת....
כִּי הַכּוּשִית-הַכּוּשִי, בֶּאֱמֶת וּבְּתָּמִים, כְּבָר מִזְמַן עָשְתָה-עָשָה אֶת שֶלָה-וְשֶלו ֹ!
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צח. |
|
|
|
|
|
| |
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים
הַחוֹל יִזְכּוֹר אֶת הַגַּלִּים, אֲבָל לַקֶצֶּף אֵין זוֹכֵר
זוּלַת הַהֵם, אֲשֶר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר
מזִיכְרוֹנָם הוֹא לְעוֹלָם לא יִימָחֶה,
לא יִימָחֶה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
כָּמוֹהוּ גַּם, עַל חוֹף לִבָּם, רַטָט אָז מַשֶהוּ חִיוֵּור,
וְהֵם רָשְמוּ בְּתוֹך הַחוֹל, כְּשֶהַיָרֵחַ העוֹבֵר
הֵאִיר פִתְאוֹם, פָּנִים זָרוֹת וּשְחוֹק רָפֶה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
היו שָם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת, שֶנַהֲמוּ קִינָה שֶל יָם,
ובֵּית עָלְמִין עַל הַגְבָעוֹת
וְשְנַיִים שֶחָלְפוּ דוּמָם
בֵּין החָצָב וְהַקְבָרִים וְהַשִקְמָה.
הַכּל יָשוּב אֶל הַמְצוּלוֹת, זוּלַת הַקֶצֶּף הַלָבָן
נֵרוֹת הַלַיְלָה דָּעֲכוּ, הַיְדִידוּת, הַאַהֲבָה
הַנְעוּרִים, שֶבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם.
מילים: נתן יונתן
לחן: נחום היימן
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן ונחצ'ה |
|
|
|
9 |
|
| |
היה היו אי פעם בחורים
ביצוע: שושנה דמארי
מילים: יעקב אורלנד
לחן: משה וילנסקי
הלילה בא, ענן על הצמרת.
וקר לך ורוחך נרגז.
נדמה לך שכל אשה עוברת
איננה זאת מי שהיתה אי אז.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
גם לבבי כמוך נאנח,
היו לילות שנמשכו עד שחר
וכל בחור היה אחר כל כך.
היה היו אי פעם בחורים,
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.
אחד אשר חבקני,
את כל חייו חיבק,
אחד שנשקני,
את כוכבו נישק.
אחד אמר, זכריני,
ארור מפר הברית!
אחד אמר, המתיני,
כי לי את לתמיד.
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים,
אבל היו כאלה בחורים.
היה היו. הלכו ולא ישובו.
היה היו. טובים ואהובים.
כן, ככה זה. על כן השיר עצוב הוא,
כי את הטוב לוקח אלוהים.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
בחור וטוב , בחור הוא וגם טוב.
אז למה זה כל המתים עם שחר
יודעים תמיד אחרת לאהוב?Ɣ
היה היו אי פעם בחוריםƔ
היום בונים פה ארץ לתפארת.
ושיר חדש. ופרח. ונעורים.
והבנות לובשות שמלה אחרת.
כן כן, אבלƔאיפה הבחורים?
איפה הם? שר הרוח בשלכת.
איפה איפה הם? שירו עמדי,
כי קר כל כך בלעדיהם ללכת
ואין זוכר אותם עוד מלבדי.
היה היו אי פעם בחוריםƔ
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורלנד ווילנסקי |
|
|
|
|
|
| |
כָּאֵלֶּה בְּאָב התשס"ו יָמוּתוּ
כָּאֵלֶּה בַּקַיִץ יָמוּתוּ,
אֲנִי יוֹדַעַת זאת,
חַיִּים יִגְאוּ, חַיִּים יָרוֹנוּ
בְּרִיבּוֹאוֹת קוֹלוֹת:
כָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ לְפֶתַע
גְּלוּיִים לְמֵרָחוֹק
וְהָאָדָם יִבְטַח בְּאוֹשֶר
בְּהִיר נֶפֶש כְּתִינוֹק:
חִידַת חַיִּים תִּהְיֶה מוּבֶנֶת,
צוּקַת חַיִּים - קַלָּה.
כָּאֵלֶּה בָּקַיִץ יָמוּתוּ -
בְּרָכָה הִיא אוֹ קְלָלָה ?
רחל
תל-אביב, תרפ"ו
תגידו, מתביש, 15/09/06 19:20
רק אני לא מבין דברים כאילו?
הגב לתגובה זו
תקרא לאט מילה מילה ותראה שתבין ל"ת
העדינות של רחל, קורעת, 16/09/06 10:48
הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רחל. |
|
|
|
10 |
|
| |
"האירועים בצפון הם זיכרון רחוק...." ראש הממשלה אהוד אולמרט, בדבריו למטיילים בצפון, ערב חג-הפסח.
איך, בתחילת חודש אפריל השנה, ערב חג-הפסח, יכול לבוא ראש-ממשלה
זאת עוד בטרם חלפו שמונה חודשים
למן אותה מלחמה הרפתקנית-הרסנית-רשלנית-כושלת-נכשלת, מלחמה אומללה.
איך יכול ראש ממשלתנו לבוא ולומר,
קבל עם ועדה, לציבור מטיילים המבקר בצפון
דברים ללא טיפת מחשבה, ללא קורטוב של מצפון,
ללא שמץ של הגיון בריא, אמירות אשר אינן ראויות כלל לאמון
הירהורי-לב מקוממים, לחלוטין בלתי-אמיתיים,
דברים חסרי-בסיס, לא-מציאותיים
הבאים לידי ביטוי בהצהרות נעדרות-יושר, רגישות, הבנה ואמת, היישר אל תוך מיקרופון
לומר ש"האירועים בצפון הם זיכרון רחוק...." ? ? ?
זיכרון רָחוֹק ?
אולי במחשבתו של ראש ממשלתנו, אירועים אלו היו בבחינת "זיכרון רָחוֹק",
ייתכן אפילו (לאור ה"ניצחון בנקודות")
כי האירועים בצפון אף היוו עבורו זיכרון שלא נס ליחו, זיכרון "מָתוֹק".
אין זאת, כמסתבר, כי מי אשר יכול ומסוגל להתבטא כך ומַצְלִיחַ לִפְגוֹעַ בָּנוּ כָּל-כָּך עָמוֹק
מצביע כי את זיכרונו הצליח ללא-כל קוֹשִי לִשְחוֹק, לִמְחוֹק, לִדְחוֹק ולִדְחוֹק
ותוך כדי כך את עובדות ההיסטוריה לְסַלֵף, לְזַיֵיף, לְשִימָן לְלַעַג, לְקֶלֶס, לְהֶבֶל, לצְחוֹק.
לִגְרוֹס, לִדְרוֹס, לִרְמוֹס זִכְרוֹנוֹת, כרֶמֶץ תחת אֶבֶן רֵיחַיִים, לִטְחוֹן אוֹתָם לְאָבָק, עַד דוֹק.
בזאת אף מוכיח, מי אשר ניצב ועומד היום בראש ממשלתנו-מכשלתנו
כי אינו אלא בּוֹק, ליצן-מוקיון-טראגי, הֶדְיוֹט, כְּסִיל-אֱוִיל ולא פָּחוֹת מִכָּך: שְמוֹק !
מדויק. ל"ת מיכל כהן, 14/05/07 21:41
אולמרט לך הביתה כשלת ל"ת מיד ועכשיו, 19/05/07 12:36
מי מחפש הגיון ושכל ישר אצל אולמרט?! הצחקתם אותי... ל"ת נחשון אביגוב,ירושלים,19/05/07 17:54
ואללה את צודקת בכל מילה במיוחד שהוא בוק ל"ת רחמה אברם, 18/05/07 23:22
ראש הממשלה חסר מצפון ל"ת אטום, 09/11/07 09:00
,זיכרון רחוק'',המילחמה. רותי, חולון, 25/11/07 16:32
אכן אמירה זו של אולמרט מבטאת היטב את אופיו. אדם לא מוסרי, עם יכולת דיבור יוצאת מן הכלל. חסר רגישות כל כך , עד שאינו מסוגל לדבר ברגישות מינימאלית על ההרוגים במילחמה, הפצועים קשה וכל שאר הנפגעים, למי זהו זיכרון רחוק, למישפחות? לעם האיכפתי? מלבד הרתעה שנפגעה, מדובר בדברים כה מתועבים, איני מבינה איך המילים חלפו עברו. צריך היה להדיח אותו מיד. האם יש צורך בנס או בפעולה יוצאת מן הכלל על מנת לסלק את הנבל ?!
הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה. |
|
|
|
11 |
|
| |
בורח סדרתי מאחריות
בריחתו של אולמרט מלהישיר מבט בעיניהם של המשפחות הדואבות היתה צפויה ואינה צריכה להפתיע איש. ההפתעה היתה אילו היה הופך לפתע את עורו, מפגין שמץ של אנושיות ומגלה שלב אדם פועם בקרבו.
לב כולנו היה אתמול עם המשפחות השכולות שהתכנסו בטכס הזיכרון בהר הרצל לבכות את בניהם שנפלו במלחמת לבנון השנייה. רבים נפגעו עד עומק נשמתם מכך שדווקא האדם האחראי יותר מכולם לאסונם, ראש הממשלה אהוד אולמרט, העז להעדר מהטכס בתירוץ אווילי המעורר בחילה, בלשון המעטה.
במחשבה שנייה, בריחתו של אולמרט מלהישיר מבט בעיניהם של המשפחות הדואבות היתה צפויה ואינה צריכה להפתיע איש. ההפתעה היתה אילו היה הופך לפתע את עורו, מפגין שמץ של אנושיות ומגלה שלב אדם פועם בקרבו ועושה את הצפוי מכל מנהיג שפוי, בין שיהיה ראש ממשלה נבחר במדינה דמוקרטית, או רודן במדינה טוטאליטרית.
האיש שעמד בראש המערכת שפקדה על חיילי צה"ל לצאת למערכה, היה חייב לעמוד דום בבית הקברות הצבאי, להרכין ראש בשעה שהרב הצבאי קורא אל מלא רחמים לעילוי נשמתם של בנינו היקרים. ללא כל קשר אם היציאה למלחמה היתה נכונה או שגויה.
לא יעלה על הדעת שהאיש הנקלה הזה ימשיך לכהן כראש ממשלה וברוב חוצפה יוסיף ויכריע בדיני נפשותיהם של בנינו, אותם הוא עתיד חלילה לשלוח שוב למערכה. מה עוד ששערה לא תיפול מראשם של בניו השוכנים לבטח הרחק מהמדינה המדממת שלנו.
המעשה המביש הזה היה צפוי מהאיש היהיר הזה, הבורח הסדרתי מאחריות, המסרב עד היום להתפטר מתפקידו עקב הניהול הכושל של המלחמה, וחסר בושה בקומבינות שפלות, הוא נאחז בקרנות המזבח של תפקידו, כשהוא מצפצף על אזרחי ישראל הזועקים מזה שנה תמימה "אולמרט התפטר". הקריאה הזאת חייבת להתחזק ביתר שאת בשל בריחתו הנפשעת אתמול מטכס הזיכרון.
בריחתו מאחריות זעקה לשמים בעיקר כאשר שני שותפיו לכישלון, הרמטכ"ל דן חלוץ שהשכיל להתפטר, ושר הביטחון עמיר פרץ, שהבטיח לפני הפריימריז, שיפרוש ממשרד הביטחון. שניהם להבדיל ממנו לא העזו להעדר מטכס הזיכרון, הם גייסו את אומץ הלב הדרוש והתייצבו פנים אל פנים מול המשפחות השכולות. הם לא ברחו מאחריות, הם הבינו שחלילה להם מלהיעדר מהטכס בהר הרצל ולהתנכר לאבלן של המשפחות שאיבדו את היקר ביותר במלחמה שהם היו אלה ששלחו את יקיריהם להילחם בה.
ולנו לא נותר אלא להמשיך ולזעוק: "אולמרט התפטר!!!"
גורי גרוסמן, פובליציסט
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גורי גרוסמן. |
|
|
|
12 |
|
| |
כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צַעַר"
"בעצב תלדי בנים" (בראשית, ג', ט"ז)
כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צַעַר..."
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם - רב וגדול הוא הפַּעַר
הן כְּסִיל לא יבין זאת... לא אֱווִיל... לא שוֹטֶה... וודאי לא אִיש בַּעַר
סָגוּר הלב ונָעוּל... מוּגָף לוֹ השַעַר.
כי כשהם אומרים לכם: "אנחנו כל-כך משתתפים בצַעַר..."
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון, עמוקה התהום, רחב הוא הפַּעַר
אמת כּוֹאֶבֶת. נוֹקֶבֶת. חוֹצֶבֶת. צוֹרֶבֶת. דוֹאֶבֶת. שוֹאֶבֶת. חוֹתֶכֶת כתַּעַר.
כְּלוּם אָכֵן, בְּאֱמֶת וּבְּתָמִים, זֶהוּ מַגָּש הכֶּסֶף, שאליו נתכוונו הנַעֲרָה והנַעַר ?
לֵילוֹת קְרִירִים... לֵילוֹת קָרִים... לֵילוֹת יְקָרִים...
לֵילוֹת קְפוּאִים... לֵילוֹת צוֹנְנִים... לֵילוֹת מַקְפִּיאִים...
לֵילוֹת סוּמִים... לֵילוֹת חֲמוּסִים... לֵילוֹת כְּמוּסִים...
לֵילוֹת טְרוּפִים... לֵילוֹת קְטוּפִים... לֵילוֹת רְדוּפִים...
לֵילוֹת שְקוּפִים... לֵילוֹת כְּסוּפִים... הלְבָנָה חצי-סַהַר
רוֹגֵש הלֵב והוֹמֶה... מָלֵא רוּחוֹת סַעַר
הֵן איש חָכָם לא יבין זאת... לא שוֹטֶה... אף לא איש בַּעַר
אָטוּם הלֵב וחָתוּם... איש לא יבוא בּוֹ, בשַעַר.
כי כשהם מאחלים לָך, לְך, לכם: "הלוואי שלא תדעו עוד צַעַר"
אתם יודעים... עמוק בתוך הלב פנימה...
כי מרוב קורבנות...
הם אינם מסוגלים אפילו
...לראות את היער.
תודה, אלכס א., צפון, 04/08/06 09:08
אמא, ירושלים, 04/08/06 08:51 אלכס, זה מרגש. אתה כתבת ?
כל כך אמיתי, כל כך נוגע בנקודות הכואבות בלבנו. הגב לתגובה זו
אלכס, זה מדהים! של מי זה ? ל"ת חוקרת ספרות, 19/09/06 08:25
781
. לאלכס מ-767 ריגשת אותי במילותייך. שין, תל-אביב (18.08.06)
הדליקו נרות נשמה לעילוי נשמת החיילים
שלום, חיפה, 04/08/06 09:07
שבת הזו נקראת שבת נחמו אחד מ7 שבתות '' נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם '' בבקשה מכולם הדליקו נרות שבת ובנוסף הדליקו נר נשמה לעילוי נשמת החיילים הקדושים האלו .
הקב''ה יושיע ויגן עלינו בזכות האמאות ובזכות הדמעות .שבת שלום ומבורך הגב לתגובה זו
אמהות יקרות יונית, מרכז, 04/08/06 09:47
אני אמא צעירה לבן ראשון. לא יכולה אפילו לדמיין לעצמי מה אתן עוברות. לצערי הרב בטוחה שגם אני בבוא הזמן אמות מדאגה.
לפעמים מוצאת עצמי מהרהרת, האם לא היה בטוח יותר לו נולדה לי בת.
אנחנו האמהות הצעירות אוהבות ומחבקות אתכן, מתפללות של הבנים, בעלים, אבות ישובו הביתה במהרה ובשלום. הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכס. |
|
|
|
13 |
|
| |
מי ייגאל את כבוד הנופלים במלחמת לבנון?
יום שישי, כט אלול , 09:53, 22 בספטמבר 2006
כולם מברכים את כולם בשנה טובה. כולם מאחלים כי השנה החדשה תשס''ז, תהייה טובה מקודמתה, אולם איש אינו מציין ומעלה את זכרם של 156 חללי צה''ל ואזרחי מדינת ישראל שנהרגו במלחמה בלבנון. בשבוע שעבר, ביום חמישי 14.9, מלאו 30 יום לסיום המלחמה וכניסת הפסקת האש לתוקפה. לא הממשלה, לא צה''ל, ולא אף אחד אחר לא ערכו שום טכס לכבודם של הנופלים במלחמה. כאילו לא היו נופלים. כאילו לא הייתה מלחמה. איש לא הוריד לכבודם דגלים עד לחצי התורן. איש לא הצדיע על קברותיהם. המדינה וצה''ל לא דאגו להניח ערב ראש השנה זרים על קברותיהם. עוד לא היה כדבר הזה בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל. לא צריך להרחיק לכת כדי להבין כי לא לראש הממשלה אהוד אולמרט, לא לשר הביטחון עמיר פרץ, ולא לרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, וגם לאף אחד משרי הממשלה אין אומץ הלב לעמוד בפני המשפחות, בפני העם. בפני הקברים. מתבצרים מאחורי לשכותיהם, מסתתרים מאחורי מסכי הטלוויזיה, וכתבי העט להשכיר שלהם, מפטירים שלושת האחראיים לכישלון המלחמה מילים בודדות של השתתפות בצער המשפחות. ראש הממשלה אולמרט צועק בכאבו הפוליטי, 'הניחו לחיילי צה''ל הגיבורים, באמת הנפלאים האלה. הפסיקו לתקוף את הרמטכ''ל,' אתו הוא עצמו אינו מדבר. ובאותה נשימה, בצביעות, ציניות, ונבזות, שאין למעלה מהן, מוריד מעליו את האחריות למלחמה ומה שהתרחש בה. 'אני לא עשיתי שום שגיאות מהותיות'. ומעביר אותה לצבא. 'שם היו ליקויים', לא אצלו. כלומר, המפקדים והחיילים, הם האשמים! אם ממשלה, צבא, ועם דוחקים ומתעלמים מזכר הנופלים, חודש אחד בלבד לאחר סיום המלחמה, אין צורך לא בוועדות חקירה ולא בוועדות בדיקה, כדי להבין מה הוא המצב האמיתי בו נמצא עם ישראל ערב ראש השנה תשס''ז.
מתוך תיק דבקה (DEBKA.co.il)
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דבקה. |
|
|
|
|
|
| |
מִסְפֵּד
הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב - -
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !
נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !
נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !
הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –
הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.
הַשְכוֹל מִסְתוֹפֵף בְּעִמְקֵי אָהֳלֵינוּ.
הָיָה בִּנְתִיבֵנוּ הַשְכוֹל כְּעָמִית –
נוֹשֵא בְּכַּפָּיו אֶל חֶשְכַת אֲבֵלֵינוּ
נֵר יָגוֹן, נֵר גָּאוֹן – אֵש-תָּמִיד.
משה טבנקין.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה טבנקין |
|
|
|
|
|
| |
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
כלל לא לפתע מֵת הקַבִּינֵט. זה היה צפוי. זה היה ראוי. זה היה חזוי. זה היה רצוי. הקַבִּינֵט מֵת.
יש אף האומרים כי הקַבִּינֵט לא רק מֵת בלבד - אלא החליט להתאבד. שֵד נכנס בו. נכנס בו שֵד.
חש כי לנוכח מציאות החיים הסוערים-המיוסרים-המכוערים החל להתגמד.
לכן החליט הקַבִּינֵט להתאבד. לעשות כן אף בלי נוכחותו של עד.
לא ככה סתם מת הקַבִּינֵט. מת הקבינט בחטא. חטא גדול. חטא יום אתמול. לכן מת הקַבִּינֵט.
קַבִּינֵט אשר לא עשה כְּלוּם. לא טרח בִּמְאוּם. עסק רק בנימנוּם. משוּם-דבר נראה הָלוּם. הָמוּם.
אט-אט חל בו גם כירסום. נשמע יותר עָמוּם, בָּלוּם, עָלוּם. מלא בשפע של גימגום.
הפך עָרוּם, צָרוּם, פָּרום. יש האומרים אף כי הוגש נגדו כבר כתב-אישום.
כאשר נסתבר לכל, כי הקַבִּינֵט כלל לא לפתע הפך להיות לגמרי בעל-מום, נפל הקַבִּינֵט בבת-אחת, קָרַס בְּבּוּם.
קַבִּינֵט אשר זילזל, להג, לגלג, קטרג, את עצמו בלבד עִנֵג, יום-יום חגג והתמוגג. את ההיסטוריה לא דגדג.
לא חש כלל כי העם מאוס מאס בו (אחרי ככלות הכל, הן הרי לכל דבר יש עת). העם מזמן נתן לו גט.
קַבִּינֵט כסיל ואוויל אשר לשום מקום לא חפץ, לא רצה, לא הצליח להוביל. לא הנהיג. לא היה שולט.
ביהירות, טיפשות, עִיקשות, נוּקשוּת, חֵרשות, אדישות, תְלישות, התכתשות,
עיוורון, זילזול ויוהרה היה הקַבִּינֵט בלבד בולט.
כאשר להחליט היה צריך, שִקְשֵק כולו, קבל פיק ברכיים, רעדו לו הידיים. הרופאים ציוו לו דֶקִינֵט.
כך, באופן זה, בדרך זו, מת. התאבד הקַבִּינֵט.
זו אכן האמת. כל האמת. רק האמת.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
|
| |
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת !
שח היום לי ילד ברחוב וייזל שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט
לא יכול היה ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט. אף לא לנגן טוב כמוהו על קלרינט.
מלבד זאת שלא היה בקבינט שום-דבר, מאומה, מהפנט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, טוב אכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו לגלג הקבינט.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אוֹ-טוֹ-טוֹ צריך היה אותו (וגם אותנו) להנשים.
אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל. את שורותינו אך דילדל.
זכר בנים חִלֵל. את עצמו בלבד הִלֵל. אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל. לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל.
מי היה מאמין שכך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות עם ישראל חי. חי וקיים. עדי עולם. השבח לאל ! יחי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דאבון-הלב, הגועל, הבחילה הנוראה והמפח,
בגין קַבִּינֵט כה לא מוצלח, כה לא יוצלח, כי יש עדיין מי אשר שואל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
יען בינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לשהות בצל (לך אל נמלה עצל...) כך זה לפחות מריח
תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שיח.
עד אשר יבוא משיח נִשמַע כעַם אשר על גורלו בוכה כמתנצל,
עַם מכה על חטא על חזונו אשר אבד ואין לו דרך חילופית אלא במוֹרָד, אין כל אפשרות אחרת להינָצֵל,
עַם אשר מוריד דמעות על תקוותו אשר עליה המסך ירד, כאשר ברקע בדרום ברד של מטחי טילי קאסם וגְרָאד
)כלום היה מי אשר חָבַש בגדי-שְרָד ואשר בממשלה מכך חָרַד?)
מראה קשה ממנו אין אדם, אין אזרח בודד אחד בארץ, אין איש אשר אינו מוטרד
ועַם שָלֵם, אדיש, אטום, רדום, ישנון, בשל כך, אפילו לא יצא לרחובות, אף לא מָרַד.
חִזָּיוֹן קשה אשר מצלצל כמנצל, כמפצל ומתפצל.
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
בָּרוּך דַיָּין אֱמֶת !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נינט. |
|
|
|
14 |
|
| |
לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...
"וימן ה' דג גדול לבלוע את-יונה" יונה ב' 1.
השיר מוקדש להורי חורבן המסוקים והורי חורבן השייטת.
לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפֹה מַשְתִּין הַדָּג...
לא לַתֵת לָהֶם את העונג לִפְצוֹחַ בשיר בעֵת קידומם של קצינים בכירים שֶכָּשְלוּ
בְּרִינָתָם-רִנְנָתָם-צה"לתם: "יֵש לִי יוֹם יוֹם חַג!"
אָנָּא שְמוֹר על קוֹר רוּחַ, בִּנְחִישוּת, נֶחֱרָצוּת, עִקְבִיוּת, הַתְמָדָה, בִּתְבוּנָה נְהַג !
והעיקר: אל תחֱשֶה ! בַּל תִשְקוֹט ! אַל תַנוּח ! אל תַחֲרִיש, חֲלִילָה וחַס !
אל תעש כמצוותם וכרצונם - אַל תִּישָאֵר אִילֵם כדָג !
לְהַרְאוֹת לָהֶם מאַיִן מַשְתִּין הַדָּג...
לא לאפשר להם לרְקוֹד ולְרַקֵד על דָּמְך...
דָּם-שָוְוא, דָּם-חִינָם שֶל בִּנְך, שֶל בִּתְך ...ולהמשיך לחגוג עד הגג !
אַל תִתֵּן לָהֶם להתייחס אליך מָשָל היית "מִסְכֵּן" ומִטְרַד,
"שוֹמוּ שָמַיִים!", "יִשְמוֹר אֱלוֹקִים!" "לא עלינו!"
"אָב שָכּוּל!", "אֵם שָכּוּלָה", בַּעַל מַבָּט מְזוּגָג, מְזוּרְגָג
...זָכור את אשר עשה לך אגג !
לְהַרְאוֹת לָהֶם מהֵיכָן מַשְתִּין הַדָּג...
לתבוע מהם דין וחשבון, להוכיח להם כי לא הם אדונים על בנך אשר נרצח או נהרג.
אל תחמול על עצמך, בהרגשה או אשליה כי עם חלוף השנים הכאב (כמעט) פָּג
המלאך גבריאל הן שומר עליך, בנְהָרָה במָרוֹם מִִמַעַל חָג
אַל-נָא תְהֵא לפיכך כלל מוּדְאַג !
לְהַרְאוֹת לָהֶם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג
לא להעניק להם את העוֹנֶג לאַלֵץ אותך לחיות בארצך עָנוּד תָּג, כמו אֲסִיר השָפוּט בגוּלָאַג !
אל תאפשר להם למנוע מבעדך להגיע לגִיל קָשִיש ומוּפְלָג
הם הן היו רוצים להשליכך לבּוֹר, לדחוף ולדחוס גופתך בכוח, לֶאֱטום אותך בְּחוֹפְזָה,
מוּטָל, מְקוּפָּל, מְגוּלְגַל, מְדוּבְלָל, מְנוּטְרָל, רוּחַ-חַיִּים כָּלִיל משוּלָל,
שָכוּב פְּרַקְדָּן כִּדְבָעֵי, אָרוּז לנֶצָח בתוך סַרְקוֹפָג !
או לְפָחוֹת, שֶכְּמוֹ סוּכָּר בתוך סֵפֶל - תיעלם ותיגוז
תיהפך לאֲוִויר ! לרִיק ! לְשוּם-כְּלום ! למְאוּם !
להוֹקוּס פוֹקוּס אשר בין רֶגַע... חִיש מָג !
להראות להם מאיפה מַשְתִּין הַדָּג...
מין קֶסֶם כזה... אשר חִינוֹ עם הזמן,
לא הוּעַם... לא הוּפָג...
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דג. |
|
|
|
|
|
| |
לְהַרְאוֹת לָהֶם מְאֵיפה מַשְתִּין הַדָּג...
כאשר הוחזרה גופתו של איתמר איליה זכרונו לברכה, אשר נהרג בפעולתה הכושלת של השייטת בלבנון חשו לפחות שני הורים שגם חלקים מבניהם עומדים להיות מוחזרים. שני ההורים היו: נחשון טֶבִּי אבא של רז זכרונו לברכה ודני גולן מקיבוץ חצור אבא של גיא זכרונו לברכה. נחשון פנה טרם הגעתו של המטוס אשר החזיר את חלקי הגופות אל קצינת-נפגעים של אכ"א, תא"ל דרורה פאר וביקש להיות נוכח בשדה התעופה שעה שגופתו של איתמר איליה זכרונו לברכה וחלקי-גופו של בנו מגיעים. חרף בקשתו והפצרותיו החוזרות ונישנות וחרף העובדה שבקש זאת מספר פעמים התייחס אליו צה"ל כמו לאוויר. לרִיק. לשום-כְּלוּם. לִמְאוּם. איתמר איליה ז"ל אכן הגיע ומטבע הדברים תשומת הלב הופנתה אל קבורתו. אך יחד עם גופתו כפי שחשו וידעו ההורים הגיעו גם חלקים מגופות בניהם. רז זכרונו לברכה וגיא זכרונו לברכה. צה"ל, בלי ליידע כלל את ההורים הלך וקבר את חלקי הגופות בביה"ק הצבאי ברשל"צ ובביה"ק בקיבוץ חצור. ההורים, אשר דבר הקבורה החשאית של חלקי בניהם נתגלה להם רק באקראי, הגישו עתירה לבג"ץ באמצעות עוה"ד אליעד שרגא. בג"ץ הורה על פתיחת הקברים. לאחר בדיקות חלקי הגופות התברר והסתבר שצה"ל אף בלבל (אם כי לא בזדון) בין חלקי הגופות. קבר חלקים של אחד הלוחמים בקברו של הלוחם השני ולהֶפֶך. כל הנושא כולו למן תחילתו ועד סופו, לאור תחינות והפצרות ההורים מצה"ל להיות נוכחים בעת הגעת חלקי בניהם ולאור התעלמותה הטוטלית המקוממת של המערכת הצה"לית מהם ומבקשותיהם היתה (לא רק) בבחינת בזיון כבוד המת. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דג. |
|
|
|
15 |
|
| |
מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
מְדִינָה בפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
"נְשִיא" המְדִינָה משֶה קָצָב עָסוּק וטָרוּד מעל לראשו לא בייצוג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ וְרִיכּוּזוֹ נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו ,
לְנוֹשְאֵי מִין, סוּגְיוֹת נִיאוּף ועִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים לְמַלֵא חוֹבָתָם, מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת
במְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים לוֹחֲמִים שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם על מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל !
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים אַף לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינָתָם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה כָּאוּב, כּה נָבוּב, כּה רָקוּב.
כּה עָלוּב נִרְאִים כָּל "מנהיגינו" - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל !
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חָלָל עֲנָק ועָצוּם אֲשֶר בְּאֲוִיר-שָקוּף מָלֵא, כְּמוֹ בבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, אַחִים, הַגִידוּ,
כְּלוּם משֶה לא שָבַר את לוּחוֹת הַבְּרִית אַך וְרַק בְּשֶל עֵגֶל ?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מרגלית. |
|
|
|
16 |
|
| |
לאחר מלחמת לבנון השנייה פירסם "מעריב", כי בבוקר שבו פרצה המלחמה התקשר חלוץ לבנק והורה למכור את תיק המניות שלו, בשווי 120 אלף שקל. בדיעבד, מבחינה כלכלית, היתה זו החלטה שגויה, משום שהבורסה רק הוסיפה לעלות. אבל הרבה מעבר להפסד הכספי, היתה לחשיפת פרשת מכירת המניות השפעה הרסנית על מעמדו הציבורי של חלוץ.
למה כאשר אני מסתכלת בעיניים של דן חלוץ אני חושבת על מניות... ?
ומיד אחר-כך, חוזרת אנכי ונזכרת,
בתוצאות אותה מלחמת-ברירה רשלנית-הרסנית-שלומיאלית :
בסבל, באבל, בכעס, בצער, בזעם, בצרות,
ביגון, בשכול, בכאב, בים הדמעות.
איך נפלו כך בחורים ?
איך הקריבו נפשם עלמים צעירים, פרחי-חמדה, שְכִיוֹת.
איך בעקבות מלחמת ברירה הרפתקנית-חובבנית- מקוממת-מרושלת-כושלת-נכשלת הצטרפו למעגל-שכול עוד משפחות ?
איך הצטנפו-התכרבלו בתוכם אמהות, אבות,
אחים, אחיות, בנים, בנות ?
איך התכנסו בריות, אט-אט פנימה,
כמו שבלולים אל תוך קונכיות ?
אכן, גם הפעם לא תעזורנה, קינות, נהיות, תהיות, תמיהות, פליאות.
אכן גם הפעם לא תיטולנה-תקחנה-תשאנה דמויות-פוליטיות
ולו מעט טיפת אחריות על חיי-חיילינו, חיי בנינו, חיי-נערינו,
בגין רצף טיפשי, מר, נמהר, נמנע, מיותר, הרה-אסון
אשר נגרם בעטיין של החלטות כושלות, אומללות, לקויות, שגויות.
אכן, גם הפעם, ייתכן כי לא יהיה איש שילמד, מי אשר יפיק לקחים
משרשרת מקוממת-נמהרת-מיותרת-חפוזה-נמנעת-פזיזה של טעויות.
למה כאשר אנכי מתבוננת בעיניו של דן חלוץ אני חושבת על מניות.... ?
כאילו שלא חסרות לנו, באמת ובתמים, במדינתנו, כלל יותר צרות, מצוקות, בעיות ?
או שמא נובעת אכזבתנו מכך שגבוהות מדי היו מ"מנהיגינו" וממפקדינו הציפיות ?
בלית-כל-ברירה, מתמיהות, משאלות, מפְּלִיאוֹת אותה מלחמה, אזכור אף אזכורה,
כי היה מי שזמן ופנאי היה לו (איך וכיצד ייתכן הדבר ?), ערב פרוץ מלחמה,
לחשוב, לעסוק ולטפל בתיק-מניות.
והיתה בקרית-שמונה המופגזת, אשה אחת (היש מי שיודע את שמה?)
אשר בעת מטחי הירי, את כל זמנה ועיתותיה הקדישה
לחילוצן, רווחתן ולהצלתן של חיות.
עצוב בלב. מיכל כהן, כדא''ה, 11/05/07 09:09
מה אפשר לומר ? שיהיה בסדר ? שיהיה טוב ? שממה שקרה נלמד ? נתקן ? נפיק לקחים ?
את חושבת שהם יודעים איזה לקחים להפיק שם למעלה?
צה''ל חזק יותר ? זאת התשובה ?
שר בטחון מוכשר יותר ? זאת התשובה ?
רמטכ''ל שהוא חי''רניק ולא מחיל האוויר ? זאת התשובה ?
ראש ממשלה בטחוניסט אולי ?
שבת שלום.
הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מוניקה |
|
|
|
17 |
|
| |
שוּם דָבָר לא רוֹגֵעַ
"אני תוֹהֶה אם לא רוֹצִים לעורר שֵדִים רְדוּמִים. הוועדוֹת הגיעו למָבוֹי סָתוּם. מעוֹלָם לא קיבלנו מידע חד-משמעי לגבי מָה שֶקָרָה. יש מִיסְתּוֹרִין רַב. אנשי היחידה מִשְתַּדְלִים שלא לדוּן בזה יותר מדי.... יֵש שְאֵלוֹת רַבּוֹת שֶאֵין עֲלֵיהֶן תְשוּבוֹת. זֶה מְשַגֵעַ!". נחשון, אביו של רז טבי זכרונו לברכה, לוחם השייטת אשר יחד עם אחד-עשרה מחבריו נהרג בפעולתה המרושלת-כושלת של השייטת בלבנון.
"לפני כמה ימים טילפן אלי אבא, אָדָם אַלְמוֹנִי שאני לא מכירה אותו, והוא אמר לי שהוא לא ילך ביום הזיכרון לעצרת הזיכרון. אני שואלת אותו: למה ? אז הוא אמר לי : "כִּי אֲנִי לא יָכוֹל לַשֵאת שֶאוֹמְרִים 'בָּנֵינוּ', זֶה לא 'בָּנֵינוּ', זֶה הַבֵּן שֶלִי!". דליה דורנר, שופטת בית המשפט הגבוה לצדק.
שיר זה מוקדש לסמדר ולמשה רודובסקי יבל"א, הוריו של גל ז"ל, לנחשון טֶבִּי יבל"א, אביו של רז ז"ל, לתיקי וליורם גולן יבל"א הוריו של גיא ז"ל ולזכרם של שנים-עשרה לוחמים נועזים, גיבורים ואמיצים אשר חרפו נפשם ונפלו בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.
בְּדִיוּק בֵּן, בֵּן-אָדָם, בֵּן הַאָדָם, יְצוּר בַּעַל-רוּחַ, גוּף, לֵב, רֶגֶש, נְשָמָה, תְחוּשָה, מַחֲשָבָה,
אוֹתוֹ חוֹשֵב וסָבוּר הַצָּבָא
כִּי הִנוֹ רְכוּשוֹ הַפְּרָטִי וְכִּי לַהוֹרִים (בּוֹא לא נֹאמַר "כְּלָל")
זֶה לֹא נוֹגֵעַ...
אֶת מַחֲשַבְתָּם שֶל הוֹרִים, לְאַחַר מוֹת בָּנוֹת וּבָּנִים,
בְּמֶשֶך כָּל וּמְלוֹא מַהֲלָך חַיֵיהֶם,
מַעֲסִיק הַנוֹשֵא בְּלִי-הֶפְסֵק ! מַטְרִיד לְלֹא-הֶרֶף !
בְּהֶחְלֵט נִיתָּן לוֹמַר בִּצְנִיעוּת גְמוּרָה : מְשַגֵעַ ! קוֹרֵעַ !
לִבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים לא מוֹסִיפִים הַכְחָשוֹת, הִתְעַלְמוּת, מִיסְתּוֹרִין
אֵין סָפֵק כִּי בּבְּרִיאוּתָם שֶל הוֹרִים
יַחַס תָמוּהַ, מִתְנַשֵא, יָהִיר, מְזַלְזֵל, מְנוּכָּר-מִתְנַכֵּר זֶה שֶל הַצָּבָא,
קָשוֹת גַם עָמוֹק לְהַכּוֹת טוֹב יוֹדֵעַ,
לְעִיתִּים יְשִירוֹת אַף פּוֹגֵעַ !
כִּכְלָל, בְּהֶחְלֵט רָאוּי וְאֶפְשָר, בְּוַודָאוּת אַף לוֹמַר, כִּי שוּם דָבָר
לְאַחַר מוֹת בֵּן אוֹ מוֹת בַּת,
אֵינוֹ מִתְנַהֵל יוֹתֵר עַל מֵי מְנוּחוֹת,
שוּם-דָבָר, מְאוּמָה,
לא רוֹגֵעַ.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נחשון הראשון |
|
|
|
18 |
|
| |
"מָנוֹחַ"
מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה"גבוֹה" ל"צֶדֶק" .
"דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו"ח וח"ק 1, שהוא דו"ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו"ח פותח בכך שהוא מספר כי "באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו". גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. "שני הלוחמים" – אפילו שם אין להם בדו"ח ההוא... 53 עמודי דו"ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם "שני הלוחמים".
(מתוך דו"ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו"ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה"ל).
השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המוּנַח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: "עמוד דום !" "עמוד נוח !"
השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה : "מְנוֹחָה" ו"מָנוֹחַ"
אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ... !
בלעדיו, בלעדיה, הן ניתן מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
כל מילה חצובה בסלע ל"ת jay, centre, 19/09/06 05:15
השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
דַי לכּוֹרַח !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נח. |
|
|
|
|
|
| |
"דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו"ח וח"ק 1, שהוא דו"ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו"ח פותח בכך שהוא מספר כי "באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו". גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. "שני הלוחמים" – אפילו שם אין להם בדו"ח ההוא... 53 עמודי דו"ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם "שני הלוחמים".
(מתוך דו"ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו"ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה"ל).
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דו"ח וינוגרד |
|
|
|
19 |
|
| |
לזכרו של סמל דן ברויר אשר נפל במלחמת לבנון השניה 12.8.2006 בהיותו בן 19 בלבד.
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל
רגע בו התכנסנו כולנו להתייחד עם זכרו ודמותו של דָן בְּמוֹשָב בֵּית-הִלֵל
דָן אשר היה לכולנו מתת משמיים, שַי, אוֹצָר, מַתְּנַת-אֵל.
הפה ממלמל, הלב מייחל, מצפה, מקווה, מתפלל
שלא תיפול מלחמה רשלנית-ארורה-שלומיאלית כזאת שוב על עם ישראל.
הוי, עד כמה היתה זו מלחמה מיותרת, נמנעת, מלחמה בזבזנית-הרפתקנית-ארורה
מלחמה אשר פגעה בכל בית, רחוב, סימטא, שכונה, קומה ודירה.
עמדה סמוך לצדי נערה צעירה לבושה כולה בלבן
נערה אשר התייפחה בלי-הפסק, בכתה, בכתה ובכתה.
לא חדלה, לא פסקה מלבכות, אף עת חברותיה, אשר ניסו בכל מאודן בידה לסייע
הגישו לה, ללא-הועיל, ממחטה אחר ממחטה.
על מה חשבה הנערה בלבן ? במה הרהרה ? מה הגתה ?
מה היתה עבור דָן ? מה היה דָן עבורה ?
נערה בלבן בוכה ללא-הרף, חרישית מתייפחת, מכאב לא צורחת.
לא מוצאת בצֵל ולוּ טִיפַּת נֶחָמָה. האדמה מִיָם דימעותיה רוותה.
ההיה בכייה השוטף אף אם לכך, אולי, לא נתכוונה הנערה
ביטוי בלתי-נשלט, הֶגְיוֹנִי, אָצוּר, מְאוּפָּק, למחאתה ?
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רגע אשר אל תוך תוככי חדרי לבבך, תאי מחשבתך, בעוצמה רבה יְחַלְחֵל
רגע אשר שום דבר רע כבר אינו יכול לרוחך ולך לעוֹלֵל
רגע אשר את עמקי נשמתך, צפונות לבך, טלטלה עזה יְטַלְטֵל.
רגע בו נייחל כי לא ירחק יום ובוא יבוא גם גואל
וביטחון ישראל לא יופקד יותר שוב לעולם בידי שלומיאל.
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל
רגע בו מתכנסים אנו כולנו להתייחד עם זכרו ודמותו של דָן בְּמוֹשָב בֵּית-הִלֵל
אַך לָמָה חֶסֶד ? יֵיאנַח... יַקְשֶה... יִשְאַל השוֹאֵל...
חֶסֶד, כי נתאפשר לנו ברוב חֶסֶד
עם זכרו ודמותו של דָן להתייחד
להַכִּיר, להוֹקִיר ולדַעַת, עוֹד בעודנו בחיים בלבנו עמוקות לטַעַת, בפני זֵכֶר בנים לְהִתְגַמֵד.
לא להיות נאלצים בשום מוֹעֵד מיקירינו כך, בדרך כזו, באופן זה, לְהִיפָּרֵד
ומי יתן, לוּ יְהִי, הלוואי, תהא ותשמש לנו משאלה-בקשה צְנוּעָה זו שלנו גם כעֵד
כי נדע מעתה אף כעם, כפי שהיה רוצה וודאי דָן, כמו בימים יָמִימָה, כמו פַעַם, לְהִתְאחֵד.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מורן. |
|
|
|
20 |
|
| |
לזכרו של רס"ן ניסן שלו זכרונו לברכה אשר נפל במלחמת לבנון השנייה 12.8.2006 בהיותו בן 36 בלבד.
אתר הנצחה בלי שמות הנופלים
התנועה הקיבוצית תנציח חלליה, באתר חדש ללא אזכור שמותיהם. המשפחות מסרבות להופיע לטקס. משפחות שכולות מקרב התנועה הקיבוצית הודיעו כי הן לא מתכוונות להופיע לטקס חניכתו של אתר ההנצחה לחללי התנועה שיוקם בפארק מנשה. הודעת המשפחות נמסרה לאחר שהתנועה הקיבוצית החליטה שלא לרשום את שמות הנופלים באתר, המוקדש ל-2,200 חללים, מתוך חשש "פן יישכח ולו חלל אחד בטקס החניכה". עמוס שלו, אביו של ניסן ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה: "אני מקווה שבעתיד הקרוב יתקנו את הטעות הקשה".
חבר קיבוץ עברון עמוס שלו, שבנו ניסן נהרג במלחמת לבנון השנייה, זועם על ההחלטה שלא להטביע את שמותיהם של החללים על קיר ההנצחה ומבהיר כי התנועה הקיבוצית כלל לא הודיעה על ההחלטה למשפחות השכולות. במכתב לרכז פרויקט ההנצחה, עזרא רבין, ולאנשי סניף יד לבנים בתנועה הקיבוצית, כתב שלו כי הוא דוחה את ההזמנה שקיבל במחאה על כך ששמות הנופלים לא הוטבעו על קיר ההנצחה. "בצער רב אני מחזיר לכם את הזמנתכם למשפחות השכולות להשתתף בטקס חנוכת מפעל ההנצחה", כותב שלו. "אני מקווה שבעתיד הקרוב תתקנו את הטעות הקשה ותתקינו לוח זיכרון עם שמות הבנים והחברים שנהרגו במלחמות ישראל".
לזכרו של רס"ן ניסן שלו זכרונו לברכה.
אֲתַר הַנְצָחָה בְּלִי שֵמוֹת
בַּזִכָּרוֹן מְחוֹלֵל
רָעוֹת, פְּרָעוֹת, פּוֹגְרוֹם וְשָמוֹת.
חֶבְרָה בַּעֲלַת לֵב-אֶבֶן.
לא רוֹצָה שֵמוֹת.
לא חֲפֵצָה בְּאֲשָמוֹת.
עַד אָן ? עַד אָנָה ?
עַד הֵיכָן הִגַעֲנוּ ? לְאָן הִדַרְדַרְנוּ ?
לא מַגִיעַ לִחְיוֹת עִם שֵמוֹת ?
אַף לְאַחַר מוֹת ?
אֵיפה הַמוּסָר ? אַיֵּה הַחִינוּך ? הֵיכָן הַמִידוֹת ?
לְאָן נֶעֱלְמוּ עֲרָכִים ואַמּוֹת ?
אֲתַר הַנְצָחָה אִלֵם ושוֹתֵק.
אֲבָנִים דוֹמְעוֹת, דוֹמְמוֹת, שוֹמְמוֹת, מְדַמְמוֹת.
אֲתַר הַנְצָחָה בְּלִי שֵמוֹת.
כְּמוֹ כִּיתוֹת בָּתֵי-סֵפֶר
בְּלִי בָּנִים ובָּנוֹת.
כְּמוֹ פְּרָחִים ופֵּירוֹת בַּחוֹרֶף
ללא חֲמָמוֹת.
כְּמוֹ יְמֵי הוּלֶדֶת ללא מַתָּנוֹת.
כְּמוֹ שָנָה בְּלִי עוֹנוֹת.
כְּמוֹ גוֹרֵד שְחָקִים בְּלִי קוֹמוֹת.
כְּמוֹ מַּפָּה גֵיאוֹגְרָפִית
בְּלִי צִיוּן מְקוֹמוֹת.
מִי הָיָה מַאֲמִין ? בְּאַרְצֵנוּ ?
לנוֹפְלִים אֵין נְשָמוֹת ?
הַחְלָטוֹת כּה מְקוֹמְמוֹת !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צופיה. |
|
|
|
|
|
| |
הַגִּידּו חֶבְרַיָּא, מַדּוּעַ ?
הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
בְּרַעַם תּוֹתָח הַחוֹלֵף
נִשְמַע עוֹד הַהֵד שֶל גַעְגּוּעַ
עוֹלֶה בַּשְדֵרוֹת שֶל הַלֵּב ?
הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בִּשְדוֹת בָּר ?
כָּל פֶרָח זֶה אָח שֶהִנִּיחַ
אָחוֹת יְקָרָה שֶאָהַב.
הַגִּידּו חֶבְרַיָּא מַדּוּעַ
תָּמִיד הוּא אִיתָּנוּ הָאָח ?
אֲנַחְנוּ נַעֲבוֹר עִם הָרוּחַ
אֶת זֶה שֶנָּפַל לֹא נִשְכַּח.
מילים: שמואל פישר
לחן: עממי
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שמואל פישר |
|
|
|
21 |
|
| |
זִילְזוּל בַּשְכוֹל
רק שני שרים בדיון על הנצחת חללי המלחמה
ועדת השרים לסמלים וטקסים התכנסה לדיון באופן בו יונצחו הנופלים במלחמת לבנון השנייה, אך אליו טרחו להגיע רק היו"ר יעקב אדרי ושר הרווחה שהחליטו לדחות את ההכרעה
דפדף בחדשות
אורי יבלונקה
26/6/2007 22:40
זלזול בשכול: ועדת השרים לסמלים וטקסים התכנסה היום כדי לדון באופן הנצחת הנופלים במלחמת לבנון השנייה, אך נראה כי העיסוק בשכול לא הצליח לעורר עניין רב בקרב נבחרי הציבור החברים בוועדה. לדיון הרגיש טרחו להגיע רק היו"ר, יעקב אדרי, ושר הרווחה, יצחק (בוז'י) הרצוג, ואילו השרים ציפי לבני, אבי דיכטר, יעקב בן-יזרי, יולי תמיר, זאב בוים, יצחק אהרונוביץ' ויצחק כהן נעדרו.
זִילְזוּל בַּשְכוֹל
אין שוּם חדש תחת השמש....
לא ממחר.... לא מהיום.... לא משלשום.... לא מאתמול....
חרף העובדה כי במדינתנו ימין ושמאל,
על כל צעד וכל שעל, תמצא כמעט רק שכול ותכול
מעדיפים "נבחרינו" "נציגינו" בממשלה,
בכנסת הרוֹפֶסֶת, המְפַרְכֶּסֶת, הגוֹסֶסֶת,
פחות משנה לאחר מלחמה
לְצַפְצֵף על תוצאותיה ! לְצַפְצֵף בגדול ! לְצַפְצֵף על הכל !
לְצַפְצֵף עלינו ! לְצַפְצֵף גם על שְכוֹל !
לַחֲגוֹג ! לְהִתְמוֹגֵג ! לטוּס לחו"ל ! לִשְכּוֹחַ – יִישַר כּוֹחַ !
הן על הכל רצוי, אפשר, כדאי לִסְלוֹחַ.
גם על כבודנו (האָבוּד) מוּתָּר למְחוֹל !
מצויידים בשֶפַע של חיוכים סוֹחֲפִים-מְיוּפְיָיפִים-גוֹרְפִים
חיוכים אותם בעליצות, חדוה, שמחה-של-ניצחון,
בלי שוּם טִיפָּה של חֲרָטָה, של התייסרות או התנצלות,
לכל כיוון ועבר "נבחרינו" "נציגינו" מַרְעִיפִים
יודעים ומוּדָעִים הם כי אצלם מזמן כבר תם שְעוֹן הַחוֹל,
אך עדיין בוחרים הם לצאת בצַהֲלת מָחוֹל.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלינור. |
|
|
|
22 |
|
| |
שְתִיקָה
"ביודענו שאין מקום בארץ לכאב שלנו ואנו מושבעים להגיד ולדרוש – אמרנו קץ לשתיקה ולוּ במחיר מאבק שיכתוש אותנו, הקורבנות החיים, ואף במחיר קטיעת ההשתייכות לאותה חברה, שקיומה ידרוש שתתלכד נגדנו ותגן על תדמיתה של המדינה. הרי כאן, כמו בשואה, מאחורי כל דלת מאמינים שהמכה תדלג ותנחת על אחרים , ולא פורצים החוּצה לעצור אותה. השואה כתשלובת של ההשתקה וההכחשה שבה אלינו על כל תיסמונותיה"
נעמי אונגר, אמו של ניצן זיכרונו לברכה, אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת 'מערכות'.
"מיום מותו אני נוסעת לבדי וזועקת את שמו בקולי קולות. כל כבישי הארץ מהצפון ועד הדרום שמעו כבר את הזעקה של שמו ושום דבר לא קרה. לפי גודל הזעקה כבר צריך היה לקרות משהו... היום בנוסעי, אני מטה אוזן לקולן של המכוניות. נדמה לי שכל מכונית שניה צועקת. יש לי הרגשה שיבוא הרגע והכבישים לא יבלמו יותר את הזעקות ומישהו יצטרך לשמוע. בינתיים אין בכוחי לעשות דבר. את כל המכתבים כתבתי. החוקים הם שקובעים כרגע. צה"ל יכפה עצמו בדרכו ויעמידנו על המוגמר חוץ מאם יקרה נס חנוכה". שולה מלט זיכרונה לברכה, ''אמא של ילד'', אמו של אמיר מלט זיכרונו לברכה אשר נהרג בבסיס חיל-האוויר בחצרים.
כשבית המִשְפָּט העֶלְיוֹן שוֹתֵק –
שוּתָּף מָלֵא הוּא לפֶשַע.
אֶת אֵמוּן העַם בכֵּס הַצֶדֶק
הוּא שוֹחֵק ומוֹחֵק
- תְּחִי מַמְלֶכֶת הרֶשַע !
שְתִיקָה אִילֶמֶת,
אוֹ שְתִיקָה רוֹעֶמֶת,
מַשְמָעוּת הִיסְטוֹרִית לָהֶן - אַחַת ויְחִידָה :
נֶחֱרָץ שוּב גּוֹרָל לשֵבֶט אוֹ חֶסֶד
שֶל אֵם עִבְרִיָה וּתְּמִימָה.
תודה,אין מילים ,מזדהה לחלוטין. ל"ת
שרה.א, 14/03/06 11:02
הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שולה ונעמי |
|
|
|
|
|
| |
Aristotle argued long ago that human compassion commonly requires three thoughts: a) that a
serious bad thing has happened to someone else; b) that this bad event was not (or not
entirely) the person’s own fault and c) that we ourselves are vulnerable in similar ways.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
Aristotle |
|
|
|
|
|
| |
שְתִיקָה
זֶה נֵטֶל הַשְּתִיקָה לָאָרֶץ מְדַכְּאֵנִי,
זוֹ חֶרֶב הַשְּתִיקָה גוֹזְרָה אֶת לְבָבִי.
אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה וּמַמְתִּינָה - עוֹדֶנִּי,
וְדַם שִירַי פָּלוּט עוֹד מַאְדִּים סְבִיבִי.
הַמָּוֶת הוּא דוֹמֵם, אָכֵן נִדֹּם כּוּלָנוּ
כְּתוֹם, בְּבוֹא הַיוֹם, הָאֹרַח הַקָּצֵר;
אַךְ לַחַיִּים יֵש קוֹל וְנִיב לָהֶם, וְלָנוּ
הֶמְיָה לַנִּיב הַזֶּה וְהֵד צָלוּל וָעֵר.
הִיא מַקְפִּיאָה אוֹתִי. עִמָּה אֵימַת הַקֶּבֶר
אֶת פִּיהָ הֶעָקוֹם פּוֹעֶרֶת לִבְלִי חוֹק -
אֲנִי עוֹדֶנִּי פֹּה - - עוֹדֶנִּי פֹּה - - מֵעֵבֶר - -
הַכֵּנִי בְּמִילִים ! אַךְ אַל נָא - אַל תִּשְתּוֹק !
רחל
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רחל. |
|
|
|
|
|
| |
אֲנִי נושֵא עִמִּי
אֲנִי נושֵא עִמִּי אֶת צַעַר הַשְּתִיקָה,
אֶת נוף הָאֵלֶם שֶשָרַפְנוּ אָז מִפַּחַד
הֲלא אָמַרְתְּ אֵלַי, הָעִיר כּל-כָּך רֵיקָה,
הֲלא אָמַרְתְּ אֵלַי, נִשְתּוק מְעַט בְּיַחַד.
בְּחַלונִי קָמְלוּ כְּבָר שושַנֵי הַנוחַם
בְּחַלונִי נִסְתַּם חֲזון הַמֶּרְחָבִים,
רַק הָרְחובות עוד מְחַיְּיכִים בִּמְלוא הָרוחַב
אֶל כָּל אֶשְנָב מוּצָּת בְּאור הָעֲרָבִים.
בּואִי נֵצֵא שוּב לַחוּצות אותָם הָלַכְנוּ,
אֶל סַפְסְלֵי הָאֲהוּבִים בְּגַן-הָעִיר,
אוּלַי נִפְגוש עוד בַּפָּנִים אֲשֶר שָכַחְנוּ,
אוּלַי נִשְמַע עוד מֵחָדָש אותו הַשִיר.
בַּחֲלומות הָהֵם עַל הַסָפְסָל הַקַּר
בַּחֲלומות הָהֵם נַרְדִים אֶת עֲבָרֵנוּ,
עַד שֶיום אֶחָד, גָּבוהַּ וּמוּכָּר
יִפּול שוּב בִּנְשִיקות עַל צַּוָוארֵנוּ.
מילים: יעקב אורלנד
לחן: דוד זהבי
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אורלנד וזהבי |
|
|
|
23 |
|
| |
"אויב העם"
"יותר חשוב בעיני, יותר חשוב אפילו ממה שאני אדע את האמת, חשוב לי שהארץ הזאת תטוהר. שהארץ הזאת תצא לדרך אחרת. כי היום אני רואה שהארץ מדרדרת לתהום שאין מוצא ממנה... וזה לא כמו, אני חושבת, שהבכירים בצה"ל שחושבים שאני מעוררת דמורליזציה בעם. אני חושבת את ההפך. פה צריך לטהר את המערכות. אם ישתיקו דבר כזה, זה ייפול עלינו כפגזים לעשרות. זאת פרשת דרכים". שולה מלט, אמא של אמיר זכרונו לברכה.
"הבן נקבר אבל אסור שכך יקרה גם לאמת... מתייחסים אלי כאל אוייבת העם. זו הרגשה איומה. אבל אני חושבת ששמרי היה רוצה שנילחם עבור האמת, ולכן אנו ממשיכים" יוכי שפרן, אמא של שמרי זכרונו לברכה.
"מבטו של הרמטכ"ל נח עלי, ואני מרגישה: אנחנו משפחה שכולה "אוייבת המדינה". אני חשה שאנו נתפשים כהורים מובסים, שלא ייתכן אלא שבאנו לדרוש נקם, שהרי הצבא הוא שהרג את בננו. ואני, ברגע הזה, לא יודעת איזה מבט להחזיר לו, כדי שיאמין לנו שלא באנו לנקום. חוששת שבזהירות ינסו לעייף אותנו ולהרחיקנו, אלא שלרמטכ"ל יש מידע על הקושי להתיש אותנו, והוא זונח את הזהירות". נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה.
דמורליזציה... אתה זורע !
אויב העם הנך, חולירע !
קיפוד גלמוד ! נותר בלא ידיד או רע !
שָמות, פרעות בלבד בנו, הנך פורע !
מול אלוהים אתה כורע ?
לתחינותינו לא שומע ?
חושב שאת הכל יודע ?!
לנצח, אף פעם, לא יַגֵע ?
ענף עליו יושבים אנו – בלי-הרף מנענע !
בעקביות אותו כורת, חותך, גודם, פוצע
באילן רם ונישא מעז, נוגע
כך בנו, ככה סתם (!), קולע.
דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ !
דורש (מדוע...? למה...?) צֶדֶק למַפְרֵעַ...
טוען לעוול משווע ! ! !
בתי משפח קוטל ! גודע !
בים של רשלנות ארוּרָה-טיפשית טובע...
אחריות אישית בלבד תובע !
את דמֵנוּ מלעלע ! את מוחנו משגע... !
אין מָנוח... ! אין רוגֵעַ... !
דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ
כל חלקה טובה בולע
שָחוּק-מָחוּק הנך... כמו מטבע !
אויב העם אתה ! פושע !
במצוקתך... אל מי אתה כָּמֵהָ... ?
בזעקתך... שמיו של מי קורע... ?
ברגלים מעצבנות בלי-הרף... ללא-הפסק... רוקע...
ספר תהילים זעיר מחזיק בכיס...
חושב שיעזור ? מהו בשבילך ? קמע ?
כלום לעיתים... ? אף אתה...? ולוּ מעט דומע ?
בשופר ביום-כיפור תוקע ?
או שמא כל חייך רק שוקע ?
באפור-שחור את החיים והמציאות צובע ?
דמורליזציה בעם הנך זורֵעַ ... !
במוראל אתה פוגע !
אמות סיפים מזעזע !
בנו, בלי כל סיבה, נוגע !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יוכי. |
|
|
|
24 |
|
| |
"דרושה עַזּוּת מֵצַח
והרבה גַבְהוּת לֵב לבוא ולספר להורים שכולים דברים
שֶאֵינָם אֱמֶת הַרְגָשָה אָיוּמָה.
תופעה זו היא אחד הביטויים
לנִיוּון שהִשְתַּלֵט על חַיֵינוּ.
כָּזָב ושֶקֶר
ועשיית עָוֶול במִשְפָּט,
בגוּף כּה מֶרְכָּזִי בחייה של החֶבְרָה, כצה"ל - היא כְּתוֹבֶת על הקִיר המַזְהִירָה ומַתְרִיעָה: אלה יְפוֹרְרוּ את יְסוֹדוֹת החֶבְרָה בישראל ויְמוֹטְטוּה"
אריה אבי חיים בר-נתן, אביו של חיים בר-נתן זיכרונו לברכה.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אריה בר-נתן |
|
|
|
|
|
| |
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
''המומה, כואבת וקפואה, אני שומעת את דבריו החלשים של התובע הדורש למצות את הדין על רשלנות מירבית והוא לבדו מול סניגוריה משומנת היטב, מול נציגי התנועה הקיבוצית ומול הקצונה הצבאית. הולכת ונחשפת דרך סלולה לפיזור האשמות ולשחרור נאשמים... אין ספק: לא ממצים את הדין עם מוכשרים ונאמנים שהמערכת רוצה בהם''.
נעמי אונגר, אמא של ניצן זכרונו לברכה אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים בספרה 'לעצור את הכדור', הוצאת מערכות.
"הושיבו אותנו סביב שולחן מלא מומחים. מרחו אותנו. דיברו איתנו על חשיבות המסר החינוכי, שרואה הפרקליטות במשפט הזה. יש איזה אבסורד בכך, שעד שאתה לא נפגע אישית, אתה לא מוּדע לנושא הבטיחות. אבל כשאתה נפגע, המערכת מתייחסת אליך בפטרונות כאל מסכן, מסכנה, אלמנה. צריך להתייחס לטענות שלה בהבנה – וכך פוטרים את הטענות שלי כלא רציניות... אז אולי האסון הזה לא קרה באותם נסיבות שהתרחש האסון הקודם אבל אנחנו כמו ניבאנו אותו. כי שום מסר גדול לא יצא מן האסון הקודם. אפילו המשפט עוד לא הסתיים. וכשיינתנו גזרי הדין ישכחו כבר מה היה באסון צאלים א'. ואם היה איזשהו מסר מהמקרה הראשון, אם מפקד היה יודע שכשהוא מתכנן תרגיל-אש ולא סוגר אותו מכל הקצוות וקורה אסון – הוא יאכל אותה בגדול – אולי האסון שקרה עכשיו לא היה קורה. זה המסר שצריכה להעביר מערכת המשפט הצבאית".
בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ זיכרונו לברכה שנהרג באסון צאלים הראשון.
כשצה"ל מודיע ש"סיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח
שהטאטוא הפעם יהא סופי. יסודי. חיובי. גמור. מוחלט ומושלם !
מריחה, לא בדיחה, עם סימן קריאת חֶלֶם גָדוֹל וְחוֹלָם !
בצה"ל מוליכים שוֹלָל ב100%- הצלחה (כמעט) את כולם.
כל כך קולע תומר, תל אביב, 19/08/06 20:11
אני באמת מרגיש כאילו אני ב''1984'' של אורוול.. האח הגדול..
על איזה הפסד מדברים? הרי ניצחנו בגדול! תראו,זה כתוב בכל העיתונים,זה נשמע על ידי כל הדוברים, זה ניצחון ! כל הכבוד לצה''ל ! להתעורר, ודחוף. כי זה הכל חוץ מניצחון.
כי כשבצה"ל מודיעים ש... "נסיבות המחדל ייתכן ולא ייוודעו לעולם..."
יודע אתה גם, מה חושבים עליך, האזרח הקטן
אתה החוּשָם, התֶּרַח, הפֶּתִּי, ההֶדְיוֹט או הַלֶמֶך או אתם: הקָשִיש, היָשִיש והנער התָּם
צה"ל עשה את שֶלוֹ: הִתְרַשֵל... קָבַר וחָתַם.
"נערים נפלאים וטובים היו... מה גדולה ויפה הייתה שעתם!"
27. נער הייתי וגם זקנתי ואיני זוכר חוסר אונים כזה מימי תש'ח עד היום ל"ת משה בודק, חיפה, 17/11/06 11:50
אולם אתה ההֶלֶך, העומד מן הצד : האָדִיש הרָגִיש, האֱוִויל המַחֲרִיש, הנָתִין המתִּיש, האָטוּם המַשְרִיש
הצַבָּר המַמְחִיש, הגַדָּא הבִּיש, המַמְתִּין לתַּרְחִיש: הבּוֹאֵש ! המַבְאִיש ! המֵבִיש !
הנִבְעָר, הנִרְגַּן או המְנוּמְנָם
טוב תעשה אם תתעורר יום אחד, טרם שדברים סוף-סוף יגעו בך גם.
תשמיע דבריך באופן בָּרוּר. לא כמו דוֹבֵר צה"ל: בְּטוֹן מְעוּרְפָּל, מְעוּמְעָם, מְגוּמְגָם.
אָכֵן חָצִיר. עם לְבָדָד יִשְכּוֹן. סְגוּלָה הוּא. אֵין כָּל סִימָן בּוֹ לְדוֹפִי או פְּגָם.
ישר כוח!! קלעת ל"ת נאוה, כואבת, 17/08/06 11:22
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה"ל מודיעים ש"סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. רציני. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה"ל השלים |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דליה. |
|
|
|
|
|
| |
חייל ! אזרח ! זכור !
כשבצה"ל מודיעים ש"סיבות המחדל לא ייוודעו לעולם..."
אתה יכול להיות סָמוּך ובטוח שהטאטוא הפעם יהיה סופי.
יסודי. רציני. חיובי. גמור. מוּחְלָט ומוּשְלָם !
צה"ל השלים את מלאכתו... הִתְרַשֵל, קָבַר וחָתַם.
...וכמו להוסיף חטא על פשע
מנסים הם בצה"ל להפוך גם אותך למטומטם ! ! !
תם אך לא נשלם.
גדול ל"ת גדול, 14/02/07 16:06
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דליה. |
|
|
|
25 |
|
| |
לזכרו של סמ"ר דניאל שירן אשר נפל במלחמת לבנון השניה 4.8.2006 בהיותו בן 20 בלבד.
המבט שהבין עוד לפני שהתחלתם להסביר; השתיקות שדיברו יותר מששמענו; היכולת ללכת על הקצה אבל אף פעם לא ליפול; הביישנות שהחביאה כל כך הרבה כישרון: הכל נגמר
ב-01:09 של ה-4 באוגוסט 2006 בקרב המר ההוא בלבנון. דניאל שירן, שנלחם על הזכות להיות שם, נהרג מאש מחבלים.
תחנות חייו לא יכלו לנחש את הסוף הזה: תלמיד מחונן, ספורטאי, בשלן, ידען, מתנדב, חייל מצטיין. ילד שהוכיח שגם סופרלטיבים יכולים להיות נכונים. האחד שהחברים תמיד אהבו ללכת אחריו. הרגישו טוב יותר, בטוח יותר. גם בבילויים, גם בהרפתקאות משובת הנעורים וגם אחר כך - בצבא. סמכו עליו. פשוט סמכו עליו.
כך קרה שגם בלילה הארור ההוא דניאל היה בראש. הוביל את הפלוגה המסייעת בגדוד 13 של גולני עם ה"נגב" שלו. ראשון, לפני כולם. והם ירו על הראשון. תמיד יורים על הראשון. כך הוא גם יישאר לנצח. ראשון, לפני כולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נופר. |
|
|
|
|
|
| |
לזכרו של סמ"ר דניאל שירן אשר נפל במלחמת לבנון השניה 4.8.2006 בהיותו בן 20 בלבד
דָנִיאֵל שִירָן
איך חלפו... איך עברו להם, ביעף, כבר שנתיים
אך אפילו פעמי-זמן לא יוכלו להשכיח מה מספרות, מה דוברות, מה אומרות העיניים.
עיניים שקטות, שותקות, נבונות, בטוחות, בתמונת מציאות מתבוננות, רצינות מקרינות, נוכחות.
דמותך משתקפת, סמל ודגל לטוב, לכֵּן, ליצירתי ולמקורי שבישראליות,
מופת אִלֵם לרעות, לאחווה, לנדיבות, לידידות, למשמעותן של תכונות נאצלות: רצינות, אצילות, צניעות.
יען כל פעם כאשר מתבוננים בארשת פניך, דניאל שירן, מתרונן מחדש לבבנו, מתרונן, משתאה, מתפעם לו ורן
פני נער מדהים, עלם מקסים, פני בחור מוכשר, חקרן וסקרן
כך היית, כך נותרת, כך בלבנו נשארת, עלם חמודות, דניאל שירן.
פנים מלאות חן, פני נסיך, נסיך אשר מופיע רק פעם אחת, בחלום
מודעים ויודעים אנו טוב והיטב כי בזכות שכמותך העפלנו ההַרה, הגענו הלום.
בחור צעיר, ברוך כשרונות, נער מחונן ומבורך,
ויודע כל המתבונן בפניו כי זכה בחייו לראות פני מלאך.
ילד טהור, ילד זך, ילד צח
אשר להגנת ארצו יצא ללחום, להגן על כל מך וכל דך
פרח במלוא תפארת עלי הכותרת, פרח בשיא זיו פריחת עלומיו
הקריב את נפשו וחייו למען חבריו ואחיו
פרח אשר נתן ונותן לעם לאה, רצוץ ועייף הרבה כוח, מי יוכל ? מי יעז ? מי יהין אותך דניאל לשכוח ?
עם שלם עזוז ועידוד ממך שואב ושאב
עם אשר בראותו את דמותך, יכול אך להתקנא, ברצותו להיות גם נאהב.
ואף כי קצרים היו ימיך עלי אדמות, לא רבים יוכלו בך באמת להתחרות, לך ולמעשיך להשתוות ולהידמות
הספקת בעולמנו זה ללמוד, להגות, לתכנן, לעזור, לסייע, ללחום ולבנות
נתת לנו דוגמא איך נוער ארצנו אכן אמור וצריך בימינו אלה להיראות.
לא נאמר כי נפלת על קידוש השם, אף לא ננסה לחפש או למצוא מי במותך אחראי או אשם ?
רק נשמור וננצור זכרך, נזכור דמותך בצניעות כמו וכפי שהיית
נשתדל להשיג ולהגשים מטרות בדיוק כפי שאתה בחייך חפץ היית , ציפית, רצית, ניסית, חזית
לא נשאל למה מאיתנו הלכת ? להיכן מועדות פניך ? מדוע ולאן דווקא עתה מאיתנו פנית ?
תווי פניך בחשכה ובעלטה את דרכינו יאירו לנו כנר וכאור
יהוו לנו בחושך מצפן, מצפון, נתיב, פתיל-חיים, מקור-השראה, תקוה, מגדלור.
בתהומות-נשיה, יגון, מעמקים, בתקופת מחשכים, בעת בכי במיסתור
פניך, פני נסיך, פני בן ועלם רכים,
יעודדונו אף אם נמצא עצמנו מדוכדכים, בוכים, נידחים, זנוחים, שכוחים בעמקי מעמקים
על רוחינו, על לבנו, על נשמתינו יגנו פניך, דניאל, כעדת מלאכים.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
|
|
| |
הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאוֹפֶק וְעַד סַף
וַחֲרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבּוֹעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף
בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט
אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב
מִן הֶעָפָר הַמַּר הָעִירִיּוֹת עוֹלוֹת
וְעַל הַדֶּשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ
מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת
עַל מַה שֶׁבּוֹ וּמַה שֶׁבְּלִבּוֹ
זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת
אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׂדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִם עַיִט
אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
וְכָל מַה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד
זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ בָּא
עוֹד הַשִּׁירִים שָׁרִים, אַךְ אֵיךְ יֻגַּד
כָּל הַמַּכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה.
הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת
אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה, כֵּן, הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.
מילים: דורית צמרת
לחן: חיים ברקני
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דורית וחיים |
|
|
|
26 |
|
| |
אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק, צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק, צֵל מְהַתֵּל, צֵל פְּתַלְתַּל-מִתְפַּתֵּל סִיוּט
אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק, צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק, צֵל מְהַתֵּל, צֵל פְּתַלְתַּל-מִתְפַּתֵּל,
צֵל מְהֲלֵך (אֵין כָּל סִיבָּה לְחַייך, גַם לא סִיבָּה לגַחֵך, מוּטָב אַל תִשְאַל לָמָה, מַדּוּעַ וְאֵיך....)
צֵל מְהֲלֵך עֲלֵינוּ אֵימִים, וְהוּא עֲבוּרֵנוּ בְּגֶדֶר סֵבֶל, אֵבֶל, עִינוּי וְסִיוּט !
אוֹלְמֶרְט, לא לָקַח, לא נָשַא, לא נָטַל עַל עַצְמוֹ עַד עַתָּה
יוֹתֵר משָנָה לְאַחַר מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְנִיָה
וְלוּ מְאוּם, כְּלוּם, שוּם טִיפַּת אַחֲרָיוּת !
אוֹלְמֶרְט הָפַך עַצְמוֹ לְבֵּן נַעֲוַת המַּרְדוּת.
כְּשֶאוֹלְמֶרְט מוֹפִיעַ בְּיָמֵינוּ-בְּלֵילוֹתֵינוּ מְהַוֶוה הוּא לָנוּ חֲלוֹם-רָע-וְנוֹרָא. בִּיעוּת.
מִי הָיָה מַאֲמִין כִּי בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, יִתְגַלְגלוּ כָּך פְּנֵי הַדְבָרִים ? ייהפְכוּ לִמְצִיאוּת.
אֵינֶנִי יוֹדַעַת, אַך אֲנִי כּוּלִי מְקוָוה, כִּי אוֹלְמרְט בַּעָם מְהוֶוה רַק מִיעוּט.
נ. ב.
מה שקשור ונוגע באולמרט מאיים ומְסַכֵּן בריאות.
שושנה כנסי ISRA-HELL, 15/08/07 14:27 השיר שלך ראוי שיוכנס לתכנית הלימודים של משרד החינוך, ויבחנו עליו בבחינת הבגרות בספרות. חובה! וכ''כ נכון ועצוב...
יפה. חבל שזה גם נכון...! ל"ת חשוך ימי בינימי, 10/05/07 15:43
לא מיעוט אלא מיאוס אזרח, עדיין חפשי, 14/05/07 21:20 נמאס לנו מהסיוט הזה. הוא מעורר גועל נפש. ואני רוצה להזהיר את אזרחי מדינתנו שאם ישארו אדישים כעת, כשיגיעו מים עד נפש, שוב לא יוכלו. הגב לתגובה זו
7. אולמרט,גמור מאוס מחוק! די נמאס ממנו, האיש לא נסבל, 09/05/08
12:16
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה. |
|
|
|
27 |
|
| |
מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת.... כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת.... מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת....
מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנווֶנֶת, נִרגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת,
מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מִתְחַפֶשֶת, חוֹמֶסֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת, שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, רַאֲוְותָנִית, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, הוֹרֶסֶת, גוֹרֶסֶת, דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשֶלֶת-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ "נְצִיגֵינוּ", "נִבְחרֵינוּ" בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מִי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?
כל מילה נכונה, אין לי מה להוסיף, רק להתפלל שנמשיך להתקיים. ל"ת אמיר ברד, צפון, 14/05/07 11:16
כל מילה מדוייקת. ל"ת אני, 19/05/07 12:34
שיר מגניב. ל"ת לאה, 19/05/07 23:15
עצוב. יותר ממה שזה מרגיז זה עצוב. ל"ת
מיכל כהן, 21/05/07 22:44
כואב אבל מקסים ל"ת עוד אחת, 22/05/07 10:42
גדולללללל ל"ת מורן, צפון, 06/07/07 13:11
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דורי |
|
|
|
28 |
|
| |
''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז"ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא"ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. אני חושבת שאת עיקר הכעס צברתי כלפי התובעת. עיסקות-הטיעון הרתיחו אותי. איזה מסר מעבירים על-ידי עיסקות אלה לציבור ולצה"ל...?". איילה, רעייתו של רס"ר רמי כץ ז"ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צפרירה |
|
|
|
|
|
| |
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה - העורב
על הפצ''ר –הזרזיר - שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
... כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל"ת פנינה, 18/09/06 23:28 הגב לתגובה זו
אין מה להוסיף.....חזק.... ל"ת שוקי, טבריה, 13/10/06
אין ספק. ל"ת צריך צה''ל אחר, המכרז בדרך, 13/10/06 06:56 19:15
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
צפרירה |
|
|
|
29 |
|
| |
חֲנוּת מַכּוֹלֶת
מְנַהֲלִים הֵם אֶת מְדִינָתֵנוּ הקְטַנְטוֹנֶת, בָּבַת-עֵינֵינוּ, אֶת אַרְצֵנוּ הַפִּיצְפּוֹנֶת
כְּמוֹ אֶת מֶמְשָלְתָם-מַכְשֵלְתָּם-מַכְשֵלְתֵּנוּ מָשָל וּכְּאִילוּ הָיְתָה זוֹ חֲנוּת מַכּוֹלֶת
חֲנוּת פְּרָטִית, מִשְפַּחְתִית, פִּינָתִית, שְכוּנָתִית, יוֹם סְגוּרָה, יוֹם פְּתוּחָה,
יוֹם יֵש, יוֹם אֵין, קֶמָח, אוֹרֶז או סוֹלֶת.
חֲנוּת מַכּוֹלֶת בָּה אֶפְשָר, לְעִיתִּים, מִפַּעַם לְפַּעַם, לִמְכּוֹר אַף פְּסוֹלֶת.
תַּרְנגוֹל גָדוֹל פוֹסֵעַ-טוֹפֵף בַּחֲזִית חֲנוּת המַכּוֹלֶת,
צוֹעֵד הֲלוֹך וחֲזוֹר כְּשוֹמֵר-סַף, שְמַר-טַף,
תַּרְנגוֹל אָדוֹם גָדוֹל, תַּרְנגוֹל מְגוּנְדָר, תַּרְנגוֹל צִבְעוֹנִי בַּעַל כַּרְבּוֹלֶת.
מִדֵי פַּעַם התַּרְנגוֹל עוֹצֵר, מְנַקֵר, בּוֹלֵעַ גַרְגֵר חִטָה אוֹ שִיבּוֹלֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ תַּרְנגוֹל זֶה לְבַדּוֹ, בְּעַצְמוֹ, לִשְמוֹר אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת ?
לְהַבְטִיח אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְנֵי סְגִירָה ?
טַלְטֵלָה ?
נְעִילָה ?
לְהַצִילָה מִמַפּוֹלֶת ?
לְהַגֵן עַל חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְּנֵי מְעַרְבּוֹלֶת ?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
30 |
|
| |
כל מי ששותף היה, את שלו תָּרַם ואשר חֵלֶק לו, חֵלֶק בִּלְתִּי מְבוּטַל בַּמֶחְדָל...
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר נחלה וחֵלֶק לו, חֵלֶק נוֹרָא, חֵלֶק אָיוֹם, חֵלֶק בִּלְתִּי מְבוּטַל במֶחְדָל
מֶחְדָל אשר כתוצאה ישירה ממנו, בננו שלנו, בעולמנו זה, לחיות פתע פָסַק וחָדַל
יואיל נא, משמינו, מנוף חיינו, מעולמנו הקט, השברירי, הצנוע, הדל
עולמנו אשר בעטיו של משטר מלאכותי, ישראלי, תועלתני, דורסני, חמסני, הרסני, עברי, אנוכי
ו"הנהגה" בלתי-אחראית, רשלנית, שרירותית, שרלטנית, טפילית, אנוכית, אכזרית זו,
שבגינה חש עצמו אדם היום לא במעט אף מדוּכָּא, נִכְנַע, אוּמְלָל ומוּשְפָּל
יואיל-נא להסתלק חִיש, להיעלם קודם למעשה רשלני-טיפשי-קטלני-שלומיאלי נוסף בִּיש
עוד טרם אותנו לחלוטין יתיש, אף אם למדינה ולחברה זו, כך סבור הִנוֹ, כמותנו תרם אותו איש
מדינה אשר בחר כמותנו להקים בה את ביתו, מדינה וחברה בתוכה גם חי וגדל להנאתו.
כל מי אשר חלק לו, רגל או יד בדרך בה בננו שלנו, מן העולם, לנצח הוּצָא, נִגְדע ואַָבַד
מי אשר אחריות אישית-שילוחית-ממלכתית
על עצמו מעודו לא קבל, לא לקח אחריות, בה לעולם לא עמד
מי אשר את שגיאותיו לא הפנים, אותן הדחיק, העדיף לטאטאן תחת מרבד
בכך הפך את עצמו לעוד יותר אוּמְלָל, מִסְכֵּן, חדל-אישים, נִקְלֶה, נִבְזֶה, מְגוּמָד
מהן ומן ההיסטוריה שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא לָמַד
לא שִנֵן, לא סִגְנֵן, לא ציין, לא התבונן, לא הֵפִיק לקח, לא טרח דבר לתקן,
נושא בעינינו אחריות ואשמה כאחת – על דרך חסרת כל מטרה,
דרך בה בחר כאשר עדיפה היתה בהחלט דרך, טובה יותר, דרך אחרת, כמחדל ברירה.
דרך בלי כל שמץ חָזון, דרך הרת-אסון, דרך גדושת-רווית חיפזון,
דרך עוברת בינות כאב, סבל, אבל, שכול, יגון, תהום נשיה, דרך חסרת תושיה, דרך מלאת קושיה
דרך נעדרת צֶלֶם, דְמוּת, מַרְאֵה, הָדָר, דרך חסרת טִיפַּת מֵמַד
דרך-לא-דרך בה בננו, בתנו, מן העולם לעד הוּצָא, לָנוּ לנֶצַח אַָבַד.
כל מי אשר שותף היה ולו חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל, מֶחְדָל בו בננו מאיתנו נִגְזָל, נגְדַע, נִכְרַת ונִקְטַל
ועל ברכי יהירות, רשלנות, התרשלות, הפקרות, התנשאות, התעקשות, עקשנות, טיפשות, שטות,
רדידות, שטחיות, שלומיאליות של מלחמת לבנון השניה
שִגְשֵג, לִבְלֵב, צָמַח, פָּרַח, הִתְחַנֵך וגָדַל
מי אשר חלק לו, חלק בלתי נִדְלֶה, מְדוּשָן, מְרוּצֶה, רווי אושר, מְלֵא-סִיפּוּק ונחת
איך... איך... איך... וכיצד... כך נפלנו הפעם כולנו היישר מן הפח אל הפחת ?
מי אשר לו חלק נמנע, נמהר, נבער, מיותר, מתוקשר, מעוטר
יואיל נא לסגת מנוף חיינו - לאפשר לנו נא לשמור על בריאותנו, מצבנו, כבודנו, שלמותנו, שלומנו
לא לפגוע שוב, לא לפלוש, לא לחדור שנית בפראוּת ובגסוּת כזו אל ביתנו
עליו אין עתה יותר מי אשר כבבת עינינו ישמרנו מכל מִשְמָר, ישמרנו-נָצור, ישמרנו שָמוֹר.
מִשְמָר חָפֵץ, צְמֵא-חיים, מִשְמָר חֵירוּת, מִשְמָר שוֹאֵף דְרוֹר.
מִשְמָר בעל מַשָק כנפיים אָדִיר ואָצִיל כמעוף הצִיפּוֹר.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
31 |
|
| |
רפי איתן: מזל שיצאנו למלחמה בעדותו בווינוגרד אמר השר לענייני גמלאים כי המערכה מנעה אסון וכי צה"ל החזיק את כל הקלפים בידיו
"מזל שיצאנו למלחמה...."
אף שהסתיימה בצורה כה הרת-אסון, הרסנית, רשלנית, שלומיאלית, מקוממת,
כושלת, מרושלת, נכשלת, עצובה, כאובה, עגומה, אומללה.
אמנם יש עתה אנשים הצריכים להתמודד, מה חבל, עם מר גורל
אך לנו, חברי כנסת, היה יש ונותר כמובן הרבה יותר שכל, שחק לנו הפעם, אכן באמת, המזל.
מזל שלא אנחנו צריכים היינו לשלוח את בנינו אל קו החזית
(שמא תוכלו לומר לנו מי מוגדר ונחשב כאן בחזקת פרזיט ?)
שעה שמדינה שלמה ועם מוּבַל (גם על כך מה חבל)
מונעים על-ידי רוח עיוועים, רוח טיפשים, רוח חלמאים, רוח תזזית.
ראש ממשלה היה ויש לנו, שלומיאל בחסד-עליון-גדול, לנהל מדינה לא היה לגמרי יכול, לא היה לכך כלל מסוגל
אך בהיותו פוליטיקאי מיומן-מתוחמן-משומן, איש פתלתל-חמקמק-עקלקל, כך גם למד, התפתח, הסתגל והורגל
המתין וחכה למוצא פיו של רמטכ"ל, אדם שחוץ, יהיר, נמהר, מהיר, לא זהיר, הכל תמיד לו מובן, ברור ונהיר.
למילותיו שלו בלבד יִיחֵל אולמרט, פִּלֵל, ייחל ופָּזַל לא הבין, כי בינתיים, אף זמנו שלו הלך לאיבוד. הסתיים, תם ואזל.
רמטכ"ל אשר עד ליומו האחרון בתפקיד, לא קלט, לא תפש כלל כי פתח במלחמה. לא במעט, משום כך, נראתה תוצאתה כה עלובה, עצובה, כאובה, הרסנית, שלומיאלית, טרגית, גרועה, אומללה. שממה של דממה.
מן הראוי כאן וזה המקום אף לומר ברבים, לכל אלו המצהירים, חדשות לבקרים,
אזרחים פשוטים, ישרים, עמלים, נאורים, חכמים, תמימים, שאינם יודעים לשאול, ביניהם (מה לעשות?),
יש אף כמה אווילים וכסילים, וחברי כנסת אשר שבים וחוזרים על מנטרת שְאוֹל : "היה מזל שיצאנו למלחמה"
להצהיר בפניהם : "בכנסת הבאה לא תימצאו את מקומכם" אף אם בכך, לא נמצא אנו, ולוּ טיפת נחמה.
לכם ולשכמותכם, בעזרת אל, תחדל כנסת-ישראל, מלשמש בעתיד מקלט, מפלט, חממה.
נכשלתם ב"אחריותכם" בערבותכם ההדדית לשלומינו, קיומינו, בריאותינו, חיינו.
החרבתם, גרמתם לקריסת-עולמינו. עשיתם כך טוב והיטב, עם-בלי כְּאֵב, ללא סיבה או טעם, טוב יותר מאשר אי-פעם
הפכתם יוצרות-עולם על בסיסם, בהפילכם מוסדות-ארץ ועמודי-תווך בביטחון וביוהרה ישירות עלינו,
לא כל שכן כאשר מדובר אף בנפש כולנו, נפש עמנו. איך העזתם להפוך כך את חיינו למדבר שממה ?
להחליט, בלי-תכלית, סתם כך אסון להמיט ? להֵלִיט ללא שיקול-דעת גלגל של חמה ?
יקוב הדין והדם את דבריכם ! יקוב הדין והדם אף את הדממה !
31. קשקשן סנילי, ספר לי על דבר טוב אחד שעשיתה למען הגימלאים במשך שנה. ציון, חיפה, 05/07/07 20:12 הייתי בטוח שלמשימה הזאת ניבחרת. הגב לתגובה זו
30. העדות נשמעת כמו מלמול חסר שחר של איש סנילי ל"ת אחות גריאטרית, 05/07/07
22. ומזל שהמדינה עוד קיימת אחרי המלחמה ל"ת עם צוות שכזה, 05/07/07 14:55
17. רפי איתן! לא משאירים אנשים מאחור! ירון זהבי, שקר כלשהו,05/07/07 14:05 בוגד שנטש את ג'ונתן פולארד !
16. רפי, אם זה המצב למה אתה נשאר בממשלה הזאת ? גידי, חיפה, 05/07/07 13:51 כמו שהפקרת את פולארד אתה מפקיר את אזרחי ישראל למען הכיסא. הגב לתגובה זו
5. עוד הוכחה שכל דקה שאולמרט ר'מ היא בעייה אמיתית למדינה ל"ת גדעון, 05/07/07 12:46
3. רפי, ואתה עוד יושב בממשלה הרעה הזאת ? אמיר ברד, צפון, 05/07/07 12:35 הכל נרשם אצל העם הזה, הכל.
2. איזה גמד ל"ת י, 05/07/07 12:35
1. האיש |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי איתן |
|
|
|
32 |
|
| |
עֵרֶב רַב שֶל כְּלוּמְנִיקִים
אשר מנהלים מדינתנו בצורה הרת-אסון, יהירה, בלתי-זהירה, בלתי-ראוייה,
רשלנית-שלומיאלית-חובבנית-ילדותית
ערב-רב של הולכי-בטל, מלחכי-פינכא, ג'ובניקים
החושפים פרצוף אמיתי של ממשלה מרושלת-כושלת-נכשלת,
ממשלה רהבתנית-גאוותנית-ראוותנית, בלתי-ראוייה, לא-מציאותית.
עֵרֶב רַב שֶל מְאוּמְנִיקִים
אשר דאגתם הבודדה-היחידה היתה, נותרה והִנָה
לתועלתם, להישרדותם האישית, למצבם הכלכלי, לכיסאם
ערב-רב של שוּמְנִיקִים
המוליכים שוֹלָל ומשטים, איש-איש בדרכו, כהרגלו, בשיטתו,
כל יום מחדש, בלי-טיפת-בושה, התייסרות, חרטה וכלימה, בנו-בכולנו, באזרחים, בעם.
עֵרֶב רַב שֶל חַלְתוּרְנִיקִים-טִימְטוּמְנִיקִים
הניזונים מריק, מאוויר, משוּם-כְּלוּם, מִמְאוּם, מהֶבֶל-פֶּה, מֶלֶל, אֵבֶל וסֵבֶל.
עֵרֶב-רַב שֶל פִּיוֹת-מְפִיקֵי-מַרְגָלִיוֹת, אַנְשֵי-מֶתֶק-שְפַתיים, פִּיטְפּוּטְנִיקִים
אֲשֶר שְעוֹן הַחוֹל שֶלָהֶם, זֶה מִזְמַן כְבָר, אָזוֹל-גם-אָזַל.
פּוֹלִיטִיקָאִים נַכְלוּלִיִים המַשְלִיכִים יְהָבם, סוֹמְכִים עַל זִכָּרוֹן קָצָר, תוֹעלְתָּני-נֶהֱנְתָּני, דַל.
זִיכָּרוֹן זָעִיר, זָעוּם, עָמוּם, עָמוּס, עָלוּב, עָזוּב, חָלוּל, נָבוּב, רָקוּב, מְנוּמְנָם, מְשוּעֲמָם, מְעוּרְפָּל,
שֶל עַם אשר לבֵירָא עֲמִיקְתָא, לְמַרְבֶּה פְּלִיאָתוֹ-תְמִיהָתוֹ הרַבָּה, צָנַח-חוֹפְשִית, נָפוֹל-נָפַל.
אך רָצוֹן כֵּן לשינוי מְיוּחָל-חִיוּנִי-חִיוּבִי-מַהוּתִי-הֶכְרֵחִי-אֲמִיתִּי כָּלִיל נֶעֱדָר עַם, מְשוּלֶל.
עַם אשר במחדְלֵי-פִישוּלֵי-רִישוּלֵי כשלונות "מנהיגיו" קוֹרֶס-נָמֵס-מִתְמוֹסס-גוֹסֵס-מִתְבּוֹסֵס,
מוצא עצמו לפתע "פתאום" שָבוּי, לָכוּד, עָקוּד, נִקְטָל, מְחוּסָל.
עַם אָדִיש. מבִיש. מתִיש. רָדוּם. שאֲנָן. נִקְלֶה. נִבְזֶה. מִתְבַּזֶה. מְקוֹמֵם. מְנוּטְרָל.
עם חדל-אִישִים. חסר-חוּלְיוֹת. נִכְשַל. כּוֹשֵל. מְרוּשַל.
חָבוּל. חָבוּט. מָרוּט. מָרוּד. כוֹאֵב. דוֹאֵב. מַכֶּה עַל חֵטְא. מְנוּוָן. מְנוּוָל.
עַם הולך מדְּחִי אֶל דֶחִי. מבְֹכִי אל בֶכִי. סוֹבֵל. מִתְאַבֵּל. מִתְייַסֵר. מִתְפוֹרֵר. אוּמְלָל.
מתקוותיו-כיסופיו-כמיהותיו-ערגותיו על-ידי "מנהיגיו" מְנוּשָל.
עַם שרוי בסכנת-חיים מתמדת. מה עוד רוצה ותובעת ממנו מולדת ?
(הן רק לאחרונה חגגנו לך עם קוֹקָה-קוֹלָה, מַנְגָל ופִּיצָה, את יום ההולדת ?!)
עם החי בתקופה זו על זמן שָאוּל. זמן אָבוּד. זמן גַלְמוּד. זמן מוּשְאַל.
193. דורון אתה ענק, זה לא כתיבה זה מרגליות. (לת)
דוד 18:21 05/05/07
מילים כדורבנות - אני מוריד בפניך את הכובע!!
בנימין, נתניה, 05/05/07 21:05
ניסוח מבריק של כל מה שמתחולל פה...!!!!
וזה עצוב !! הגב לתגובה זו
.60 ערב רב של כְּלוּמְנִיקִים דורי, 16/05/07 15:07
מקסים ועצוב אבישי, חיפה, 16/05/07 17:18
אבל אני קצת יותר אופטימי לצורך הישרדותינו....
תהיה הנהגה חדשה, הולכים רק קדימה!!
יש פה עדיין אנשים ישרים, כמוני כמוך ואלה ייעשו את המלאכה בדרכם שלהם,
בשקט בשקט אך ביעילות...
כך תבנה המדינה מחדש, דור חדש יקום בישראל!!!
יפה יפה ל"ת שלמה, 28/05/07 08:27
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דורון. |
|
|
|
33 |
|
| |
"מַעֲשֶה חָרִיג"
חובה להחזיר את האמינות של הצבא בעיני האזרח --דוברת צה''ל איבדה זאת לחלוטין
כשדובר צה"ל טוען שהמַעֲשֶה הוא "חָרִיג"
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה"ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !
דובר צ.ה.ל ..המשימה בוצעה בהצלחה,למה איני מאמין להם ? מאזין, 19/08/06 12:59
דובר צ.ה.ל ,הפך להיות קול הרע''מ מירושלים (זוכרים את קול הרע''מ מקהיר ושקריו? )
דוֹבֵר צה"ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה"ל לחִינָם לעַם גֵט !
חובה להחזיר את האמינות של הצבא בעיני האזרח --דוברת צה''ל איבדה זאת לחלוטין
דוֹבֵר צה"ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התַּדְמִית, הדַּרְגָּה, ה"אֲנִי"
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי.
מירי רגב -האישה הכי שטחית שהכרתי...תת רמה ל"ת אלוף מכהן בצה''ל, מרכז, 13/10/06 16:00
אם מירי תגלה אותך זה הסוף שלך. (-: היא תקרע אותך ל"ת חייל, 13/10/06 17:15
ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !
לדוברת צה"ל מוח של תרנגולת צעירה אמירי, 19/08/06 09:38
לדובר צהל: חסכו מאמץ והשפלות נוספות, מזמן לא מאמינים לכם ל"ת
ושכחתם גם לומר, שנצחנו, 19/08/06 13:09 הגב לתגובה זו
יישר כוח איציק, 19/08/06 15:19
על דבריך החדים והכואבים.
שמור כמה מילים
לימי פקודה
כשנצטרך לשלוח לכל הרוחות
את זאת הממשלה! הגב לתגובה זו
כל מילה בסלע! א, 17/10/06 15:28
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין |
|
|
|
34 |
|
| |
אהוד ברח – גרסת 2007 ?
המדינה מתייחדת עם הנופלים, החיילים היקרים שנשלחו לשדה הקרב ולא חזרו וגם עשרות תושבי הצפון שברגע אחד נגדע חייהם. אלה שהשאירו אחריהם כאב ושכול, ומדינה מוכת הלם. דווקא ברגע כה טעון וקשה, התבשרנו כי ראש הממשלה לא השתתף בטקס
עברה שנה מאז מלחמת לבנון השנייה, עדיין הפצעים לא הוגלדו, המסקנות (אם ישנם) לא הופנמו והושמו, המדינה עדיין מדממת וכואבת, כאילו לא מעכלת את המחזות והמראות הקשות שנראו כאן, רק לפני שנה בסך הכול.
המדינה מתייחדת עם הנופלים, החיילים היקרים שנשלחו לשדה הקרב ולא חזרו וגם עשרות תושבי הצפון שברגע אחד נגדע חייהם. אלה שהשאירו אחריהם כאב ושכול, ומדינה מוכת הלם. דווקא ברגע כה טעון וקשה, התבשרנו כי ראש הממשלה לא השתתף בטקס (בטקס שנערך בתאריך טז' בתמוז תשס"ז - 2.7.07 בעיני אין זו עוד כותרת, אלא משהו פגום, עמוק בבסיס התנהגותו של ראש הממשלה. כוונתי לבריחה של מנהיג ממציאות, בשעה שכולם מצפים דווקא ממנו להיות אתם בשעתם הקשה. את זה לא מבין מר אולמרט. פשוט התעלמות.
אכן, זוהי שאלה מהותית, מי ראוי להיות מנהיג ? שאלה אקטואלית ורלוונטית, בכל עת. המדרש מספר, על משה רבנו, שבטרם קיבל עליו את השליחות להיות מנהיגם של ישראל, בהיותו רועה צאן, ראה כי כבשה אחת קשה לה ללכת כמו יתר הכבשים, ריחם עליה, נטלה על כתפו, האכילה, השקה אותה והביאה אל מקום חפצה... חז"ל קבעו, כי מעשה זה הכשיר את משה להיות מנהיגם של ישראל. "... אמר הקב"ה, אם לכבשה אתה עושה כך, ראוי אתה משה להיות מנהיגם של ישראל...".
משה אינו היחיד בתולדות עם ישראל ששימש כרועה בטרם היבחרו למנהיג מוביל. קדמו לפניו האבות אברהם, יצחק ויעקב ולאחריו דוד המלך. אומר הרש"ר הירש זצ"ל, כי היותם רועי צאן, זה הכשיר אותם למנהיגות.
מנהיגותו ואופי אישיותו של המנהיג נמדדים במעשיו הקטנים. מנהיג זקוק לתכונות סותרות המשלימות זו את זו, והופכות אותו למנהיג בעל שיעור קומה. זה המשלב בין חוזק לרכות. כאשר הוא חייב להתנהג בחוזק וביד רמה כלפי האויבים מסביב, אך עליו להיות רך לעם, להיות קשוב אליהם ולרגשותיהם ולהיטיב עמם. אחרת, הוא חוטא לתפקיד שניתן לו.
אין לך שעה קשה מזו, בה זקוקים ההורים השכולים לחיבוק חם וליד מלטפת של האיש בעל התפקיד והמעמד הביצועי הגבוה ביותר בממשלה - ראש הממשלה. עם כל הכישלונות שהיו במלחמה זו ועם כל הקושי שיש לרה"מ להסתכל להורים אלה בעיניים, חובתו היא לעמוד לצדם ולהיות איתם בטקס זה. זוהי גדלות השעה בה היה קונה את עולמו. שהרי המלחמה היא על הבית, והאבל הוא של כל בני הבית. אם ראש הבית יברח, הרי שמשמעות הדבר הינה קשה ובלתי נסלחת האם חמור הדבר פחות מאסון צאלים ב', בו אירעה תאונה קטלנית במהלך תרגיל של יחידת סיירת מטכ"ל, שתוצאותיה הטרגיות של התאונה עמדו זמן רב במרכז סדר היום הציבורי, כאשר בראש הפרשה עמד הרמטכ"ל אהוד ברק ?
בעיני במידה מסוימת היא אף חמורה יותר (וא"כ המקום להרחיב, וד"ל). מנהיג שבורח מהמערכה, ומשאיר את אזרחי המדינה בצערם, לבד , מבלי לחוש יחד אתם את כאבם, ביום זה כאשר על כולנו החובה לזכור את הבנים שהלכו מאתנו בטרם עת, אלה שמסרו את נפשם להגנתנו - אינו ראוי להיות מנהיג !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יצחק גאגולה |
|
|
|
35 |
|
| |
"מַעֲשֶה חָרִיג"
כשדובר צה"ל טוען שהמַעֲשֶה הוא "חָרִיג"
אתה יוֹדֵעַ... שלְפָחוֹת עבוּרוֹ... הדִיבּוּר רק הָגִיג
WISHFUL THINKING שאין עמו שֶמֶץ קוּרְטוֹב של אֱמֶת
דוֹבֵר צה"ל... מוכן להוסיף... רק פֶּשַע על חֵטְא !
דוֹבֵר צה"ל מוכן להוסיף רק פֶּשַע על חֵטְא
כי יש בדבריו הרבה יותר מאשר בִּיזְיוֹן כְּבוֹד המֵת
לא הִתְבַּגֵּר, לא השְכִּיל לעלות מכתה א' ל-ב'
בִּזְכוּתוֹ נתן צה"ל לחִינָם לעַם גֵט !
דוֹבֵר צה"ל מכזב (לו ולנו) באופן טִבְעִי
השֶקֶר פשוט הפך לו לאוֹפִי, לטֶבַע שֵנִי
חשובים לו יותר התַּדְמִית, הדַּרְגָּה, ה"אֲנִי"
מִנְכסיו יָרַד לְגַמְרֵי, הָפַך לאֶבְיוֹן ועָנִי
ואילו אַתָּה, הקוֹרְבָּן, האֶזְרָח הקָטָן, אָנָּא הַסְכֵּת והַחְלֵט
האִם שַאֲנָן מִן הצַד בדְבָרִים רַק תמְשִיך ותַּבֵּט ?
אוֹ שֶמָא הגִיעָה גַם עֵת לשָנֵס אֶת מוֹתְנֶיך
לְמַעַן לא יִבְכּוּ... מְאוּחָר מִדַּי... יְדִידיך עֲליך !
כל מילה בסלע! א, 17/10/06 15:28
חובה להחזיר את האמינות של הצבא בעיני האזרח --דוברת צה''ל איבדה זאת לחלוטין
לדובר צהל: חסכו מאמץ והשפלות נוספות, מזמן לא מאמינים לכם ל"ת
ושכחתם גם לומר, שנצחנו, 19/08/06 13:09
דובר צ.ה.ל ..המשימה בוצעה בהצלחה,למה איני מאמין להם ? מאזין, 19/08/06 12:59
דובר צ.ה.ל ,הפך להיות קול הרע''מ מירושלים (זוכרים את קול הרע''מ מקהיר ושקריו? )
לדוברת צה"ל מוח של תרנגולת צעירה אמירי, 19/08/06 09:38
מירי רגב -האישה הכי שטחית שהכרתי...תת רמה ל"ת אלוף מכהן בצה''ל, מרכז, 13/10/06 16:00
אם מירי תגלה אותך זה הסוף שלך. (-: היא תקרע אותך ל"ת חייל, 13/10/06 17:15
יישר כוח איציק, 19/08/06 15:19
על דבריך החדים והכואבים.
שמור כמה מילים
לימי פקודה
כשנצטרך לשלוח לכל הרוחות
את זאת הממשלה!
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין |
|
|
|
36 |
|
| |
השיר מוקדש לפורום ההורים השכולים של מלחמת לבנון השניה ולהורי חיילינו אשר לחמו, נפצעו, חרפו, והקריבו את נפשם במלחמה הרסנית, רשלנית, שלומיאלית בלבנון. כן מוקדש השיר לכרמלה מנור, אמו של טייס חיל האוויר סרן אורי מנור אשר אמרה: "שאלו אותי לא פעם: מָה זֶה יִתֵּן לך, המלחמה הזאת" ? לי, זה כבר לא יִתֵּן דבר. אבל לרבים מאיתנו יש עוד ילדים המשרתים בשלב כזה או אחר בצבא ואם הצבא לא לומד מטעויות, לא מפיק לקחים ובחיל האוויר לא מסוגלים להודות באחריות – לאן נגיע ?" ....לעודד רענן: "....כשאני מספר לאנשים שברצוני לחזור לפורטסמות, לנמל היציאה, וכשאני מנסה לברר שמות, תאריכים ואנשים, שהיו קשורים לאירוע, אני מקבל "למה לך?" כתשובה. "עזוב את זה, מה יצא לך מִזֶה...?". כן מוקדש השיר לכל שאר האבות והאמהות, אשר בחלומם הגרוע ביותר, לא תיארו לעצמם ולא היו מאמינים כי במדינתנו, מדינה בה גדלנו והתחנכנו ובצבאנו היקר לנו כל-כך, מסוגלים יהיו להוליך אותנו שולל, להתיש אותנו עד-כדי כך, לכזב ולשקר בריות בגבהות לב שכזו ובעַזוּת מצ"ח נחושה. "כשקיבלנו את תיק החקירה, הרגשנו עלבון נורא ! שמתייחסים אלינו כמו אל ילד מפגר. זאת היתה התחושה. איך אפשר לכתוב תיק חקירה כזה ולחשוב שאנחנו נקבל את הדברים...? רמת החקירה. השפה שבה זה נכתב. השאלות שנשאלו ובעיקר אלו שלא נשאלו. התשובות שהתקבלו וכיצד הִסְתַפְּקוּ בהם. זִלְזוּל. פָּשוּט זִלְזוּל מוחְלָט ! חוֹשְבִים שֶאָנוּ מְטוּמְטָמִים ! הרי גמרנו פה בית ספר. שרתנו בצבא. פשוט עלבון לאינטיליגנציה" בינה, אחותו של רס"ר רמי כץ אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
כָּחוּש-רָזֶה
"לכן כה אמר ה' אלוקים אליהם, הנני-אני, ושפטתי בין-שֶה בִרְיָה ובין שֶה רָזָה" יחזקאל, ל"ד, כ'
הם פונים ברחוב אליך ושואלים: "מה יצא לך מִזֶה...?"
הופכים אותך, בלית ברירה, לעוד יותר כָּחוּש. רָזֶה.
דַּל. מוּשְפָּל ועֲרִירִי. חָבוּל. חָבוּט. עָלוּב. נִבְזֶה.
על שֶלְך... כלום תוותר ? ...הרי הנך יַבְחוּש כָּזֶה ?!
אבל אתה יודע, כי בעצם, לא נותרה לך בְּרֵירָה
לחילופין, המציאות, פִּי שבעתיים חֲמוּרָה !
כל כולך, הנך בינתיים, חַבּוּרָה אחת גְדוֹלָה
חשרת עבים, בכל דקה, לבוא שֵנִית הֵן עֲלוּלָה !
הם פוגשים אותך, על אֵם הדרך, בשאלתם:
"הגד-נא... מה יצא לך מִזֶה... ?"
אינך נוכח, כי זה זמן רב, מחוּלְשָה אתה מְזֵה ?
עזוב את זה... ! תשכח מכך ! מי אתה ? נָבִיא ?! חוֹזֶה ?
המציאות חֲזָקָה מִמְך ! דוֹן קִישוֹט הִנְך ?! הוֹזֶה ?
מסביבך, כולם דוברים, אך אין אחד שפיו פוֹצֶה !
מצפצפים ...על מי ? ...על מה ? - מכנה משותף אחד בלבד אותם חוֹצֶה
קו תָּחוּם-בָּרוּר, בֵּינְך-בֵּינָם, שרק אמת אחת רוֹצֶה :
שאף אחד, מן העולם, שוב לחִינָם ושווא יצא !
נִרְגָשִים, נִיגְשִים בשְבִיל אליך ושואלים: "אֱמוֹר-נָא, מה יֵצֵא לְך מִזֶה?"
הופכים אותך, בשאלתם, לעוד יותר פָּחוּס. רָזֶה.
חֲדַל-אִישִים. עוֹר וגִידִים. דַּך. מָך. יְדוּע חוֹלי. אִיש-מַכְאוֹבוֹת. הַלָזֶה.
נִקְלֶה. כָּחוּש. מוּתָּש. מוּחְלָש. רָצוּץ. קָצוּץ. ּמָעוּך. נִבְזֶה.
על שלך, כְּלוּם תוותר ? הִנְך נָחוּש, יַתּוּש כָּזֶה !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכס. |
|
|
|
37 |
|
| |
הם תפשו, תפשו חזק מאד, את המדינה ואת אלוקינו בביצים !
יש להם עתה את כל הסיבות בעולם, להיות מעצמם ואך ורק מעצמם מרוצים. מאד מרוצים !
את שמם, את עצמם, את אישיותם, את תועלתם, את נוחיותם אך בעיקר את אנוכיותם,
(לא תם הסיפור, אזרח טיפשון-פיצפון-קטנטון, לא תם....) הם סוף-סוף מריצים, מקבלים עבור זאת אינספור תמריצים
יש להם, אל תשאל אזרח קטן, אל תשאל : מכאן ועד להודעה חדשה קופה גדולה, קופה עצומה, קופה ענקית של שרצים
ביניהם לבין השמיים אנשים, גברים כנשים, אזרחים תמימים, אילמים, גלמים, אוילים, כסילים, מטומטמים,
כמותכם, כמותך, כמוני, כמותה, כמותם, כמותן, כבר אינם יותר (תודה לאל !) מפריעים, מפרידים, חוצצים
את לשד חירותו של העם, עם אדיש, מחריש, מביש, משריש, מתיש, הם עתה בחופשיות מוצצים
אז מה כבר יכול להיות אם בין כמה בריות קיימים לבבות אשר מרוב כעס וכאב מתפוצצים, מתרוצצים, מפוצצים.
יכולים הם עתה לגשת, לפרוש לכולנו כדייגי-דגים שותקים-מפרכסים-אילמים רשת, זה אכן בכלל לא מפתיע,
כלל לא מתמיה, באין כל מפריע, בעוד שמש על ראשם וראשנו זורחת-קופחת בעוד במרום מופיעה במלוא הדרה קשת פורחת
אפשר לגשת להגשמת משאת נפשם, הגשמת חלומם, שאיפת חייהם הן את דמותם בעזרת תיקשורת ממולחת,
אשר לשמור את תדמיתם המוצלחת טורחת, תיקשורת שכל נושא מפצחת, מורחת, תיקשורת נחונה בעזות-מצח,
אשר בקרב-עם גורמת לרוב חרדה, מתח ורתח, תיקשורת בעלת רבוי-פנים, שכחה, קהות חושים, נתח
יום-יום, שעה-שעה, דקה-דקה, ללא לאות, בעקביות, ביסודיות, בנחישות,
טיפחו, מטפחים וסוף-סוף עתה הם גם מהווים חבורת-הבל, חבורת-זבל, אנשים טראגיים הנראים חברה' ליצים
את לשד שמחת חייו, קורטוב חיותו, תקוותו, ערגתו, כמיהתו, ציפייתו, חזונו, רצון הישרדותו של עמם
מזה זמן רב בחופשיות וביסודיות הם גוזלים, יונקים, שואבים, מוצצים
כל הצעה שכנגד, הצעה בעלת רצון טוב אשר אולי תוכל לתרום למלך עירום בגד,
במו הרמת ידיהם, בקולותיהם, השקת כוסיותיהם ב"לחיים!" חיש-מהר, הם מיד מפוצצים
נותרו רק עוד מתי מעט, אזרחים ספורים אשר מצייצים, למשמע חדשות-יום עדיין בכל-זאת קופצים
אזרחים משוועים, בכל לבם מקווים, שתמורה כלשהי תתחולל בכל זאת בעם, בקרב רוח עיוורים ועיוועים
תושבי מדינה בודדים בלבד צועקים גוועלט, חלקם בדיכאון שוקעים לאט, לאט, אך בטוח, בלאט
לשווא זועקים לשמיים אזרחים, מושיע בנמצא אין, נותר רק לרתוח ולחרוק שן
משיח לא הגיע, בסדום ועמורה של היום הכל פגיע, דומה כי ל"מנהיגים" כולם אות קַיִן - "נשיאים ורוח וגשם אַיִן"
אזרחים אשר את לא את דמם בלבד פוליטיקאים ניבזיים-פוחזים מפקירים, בקרנות מזבח נאחזים, אוחזים
בקור-רוח ומזג את אזרחיהם מקפיצים, כנפי-מתנגדיהם על ימין ועל שמאל ללא רחם קוצצים
וכמו פיטריות צומחות לאחר גשם, פיטריות רעילות, מסוכנות, מורעלות,
פוליטיקאים אנוכיים-מאוסים-נהנתניים-תועלתניים חדשות לבקרים מסביבינו צצות וצצים
במדינתנו פסה לחלוטין רוח, בין יונים לניצים אין, כבר לא קיים יותר עוד ויכוח
הולכים על בטוח. על מנת לנשום קצת ומעט אוויר, אולי הפכה נשימה חיונית לדבר שכוח, יש צורך דחוף במפוח
תאמרו מה שתאמרו, נֶפוֹטיזם, פרוטקציה, ויטמין ,Pנאד נפוח, אכן, לא רחוק מן העץ נפל התפוח !
פוליטיקאים ככלל הפכו להיות כולם מאד מעשים,
מחמת מיאוס, בחילה, תיעוב וסלידה מקרב-עומק-לב העם "נבחרינו" מוקצים
את מכוניותיהם ראית ? כלום לא תהית ? עד כמה יקרים כלי רכבם, ראוותניים ! נוצצים !
האם לנוכח תמונה זו השתוממת ? תמה |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מיצי |
|
|
|
38 |
|
| |
שִימוּעַ...
כשאתה קורא בעיתון ...שהפצ"ר יערוך לקָצִין שִימוּעַ...
יודע הנך... שאתה נמצא (לפחות) במערב הפָרוּע !
חַיֵי הַבָּנִים, עֲבוּר הקצִינִים, לא היו ואינם בחזקת שַעֲשוּעַ
עָלֶה תְּאֵנָה... מִן הפצ"ר... פִּתְרוֹן בהחלט אך גָרוּעַ ! ! !
כי כשאתה שומע, שהפצ"ר יזְמִין, קָצִין לשִימוּעַ
יודע אתה שבצה"ל מכין לנו, ביסודיות, עוד טִאטוּא !
מְרִיחָה וטִיוּחַ של עוד עניין "סוֹדִי", רָקוּב ונָגוּעַ
כשלכל ברור, שהסוף גם לבטח, כְּבָר גָלוּי ויָדוּעַ !
כששומע הנך, שהפצ"ר מְזַמֵן, קָצִין לשִימוּעַ
קח בחשבון, כי אין זה מִיקְסָם שווא, חִזָּיוֹן רְפָאִים או תַּעְתּוּעַ
יען כי הפצ"ר יְזַמֵן קָצִין לשִימוּעַ
רק ואך אם ברצונו להשאיר, באמת ובתמים ! את העסק תָּקוּעַ
"טוב שֶהַכֶּלֶב ימשיך לָנוּם את שְנָתו..."
ובלבד שהכל יישאר כה אָדִיש, כה רָדוּם, כה שאנן, כּה רָגוּע,
קְרוֹב הקוֹרְבָּן לבדו יחוּש: שָסוּע... קָרוּעַ... פָּגוּעַ ...
ומי שלו כבר לא ישחק המזל
וזמנו, בעולם זה, תם חִיש מהר ואזל
יען מת, ככה סתם, מוות בִּיש ואוּמְלָל
מה גם שלא היה אִיש שלֶקָח הֵפִיק מִן המֶחְדָל
אנא חייל... אנא... אל תשאל... אל תשאל...
בצה"ל לא הפיקו לקח, לא למדו כלל מן המחדל !
כלום העלה הפצ"ר בדעתו שאולי הוא עצמו הפושע ?? ?
שכן, את האמת, אין ספק, (לפחות) הוא לבטח יודע !
יודע... שומע... מטייח... מורח...
בצה"ל לצדק מעולם לא היה טַעַם... לא רֵיחַ...
בסרט הזה, כך דומה, כבר פעם היינו...
עת כולנו יחדיו, בחדווה, בשמחה ובצוותא, את חיינו חיינו.
חייל ! אזרח ! זכור !
כשאתה שוֹמֵע שהפצ"ר עומד לערוך שִימוּעַ...
דַע לך, כי הגעת אל טַבּוּרוֹ של המַעֲרָב הפָּרוּעַ ! ! !
חזק ביותר, תמשיך לכתוב טוקבקים! ל"ת ניר, 03/07/07 13:08
אתה לא כותב עוד כי לא התחננו אליך ? תכתוב ! אני קוראת. מעיינת. מפנימה ל"ת ענבל, 23/11/07 15:36
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלומית. |
|
|
|
39 |
|
| |
האביר בן דמות היגון
אפשר בהחלט לומר שקיבלנו ראש ממשלה יאה לנו, ואולי זה העונש המגיע לנו, על התנהלותנו הקריצתית והדוחפת-למעלה את תאבי-השררה ורודפי-הממון העיוורים לסביבתם במשך שנים רבות
▪ ▪ ▪
בארץ 'קרוץ-לי-ואקרוץ-לך' התמנה לפני שנים אחדות 'איש הקש' (שנודע גם בשל יכולת הקריצות המופלאה שלו) לממלא מקומו – ולאחר מכן ליורשו – של 'הקוסם הגדול' שנבצר ממנו למלא את תפקידו. והנה התגלה, ש'איש-קש' זה מפליא ללהטט – כמעט יותר מן 'הקוסם הגדול', בכל מובן ובכל דרך (מלבד מדד הפופולריות, שכפי שלמדנו ועוד נלמד ערכו לא-יסולא-בפז).
ראשית כול – לאחר פקיעת הבלון של פעולתו ההתחלתית עצומת-הממדים, שנשלפה ממותנו הצרה ללא מחשבה-מוקדמת ראויה, ואף התהלל בה 'חוגר כמפתח' – הוא החליט שזה הזמן להתעטף במסך-הסוואה אפרורי, להעמיד פני איש-קש-קטן חסר-חשיבות, שאינו עושה את מה שהוא עושה אלא במסגרת עבודתו האפרורית היום-יומית, וככזה הריהו מן הסתם פטור מכל 'אג'נדה-שמג'נדה'; 'תנו לי רק למלא את תפקידי היום-יומי האפור בשקט, בלא הפרעה – וכבר תראו מה זה...'
ואולם מראית-האפרוריות הרי אינה בדיוק כוס-התה של איש-רודף-שררה-ותענוגות שכמותו, שעד מהרה הודיע על החלטתו הנמרצת לפצוח בתהליכים מרהיבים ובינלאומיים: תוכניות שלום אדירות ונמרצות פרחו באוויר חדשות לבקרים, ועידות בינלאומיות, אירוח אורחים רמי-מעלה – כל אלה פרצו לאוויר החופשי בד-בבד עם פעולות החקירה שננקטו נגד מעלליו השונים בעבר ובהווה. וככל שיענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ. ומובן שמכל המפעלות והמבצעים שהפיק מפיק-המרגליות-מקש הנ"ל לא יצא אלא אד דק (דבר שהיה ברור מלכתחילה).
כאן החלה להתגלות באיש-הקש-המתלקח-בקלות תכונה ממשית נוספת (נוספת לתכונות ההוללות, וההתהללות חוגר-כמפתח, וחוסר-שיקול-הדעת-הממלכתי) – היא תכונת ה'נֶעבֵּעכְדִיקר'יות; או ליתר דיוק: ה'שמשון-דער-נעבעכדיקר'יות: מעל כל במה-תקשורתית עלו קריאותיו של 'שמשון-הגיבור' הנ"ל: 'הצילו! רודפים אותי! דורשים את רעתי! ירון זליכה! המבקר! הפרקליטות! המשטרה! כולם כאחד קמו עלי – ראש-המדינה – להדיחני בעודי מכהן! געוואלד ושומו שמים!'.
אכן, כוחו של 'איש הקש' (ש-6% מן הציבור בכל זאת תומכים בו) הוא בפיו (או כך הוא חושב), ופֶה-מפיק-מרגליות זה מומחה בהפיכת דברים על פיהם. זהו פה קורץ, המצליח לקרוא לחקירת חוקריו בלי להתבלבל לרגע.
אבל תמונה אחת מלווה אותי מן הזמן האחרון יותר מכל תמונה אחרת של האיש הנ"ל: ממש קורע לב היה לחזות בדמותו השחוחה, הנשענת / תומכת של אהוד אולמרט בקרנית גולדווסר מעל ארונו של אודי גולדווסר ז"ל ובהבעת היגון הבולטת הנשקפת מפניו בתמונה המופיעה ביום ההלוויה בעיתונים אחדים. הצביעות ממש זועקת לשמיים.
הרי זה האיש, שלפני שנתיים בדיוק, במקום לעצור לרגע, לקחת לעצמו אולי את הזמן כדי לחוש צער ויגון של אמת על אירוע הריגתם של חיילי המילואים – או שבייתם, ולחשוב ולהתייעץ ולשקול היטב כיצד לנהוג במקרה זה, נהג אחרת לגמרי. באותה עת, ההבעה על פניו של 'האביר-בן-דמות-היגון' הייתה דווקא זחוחה כלשהו, מתנשאת, מתלחמת ומתלהמת. לא נראה שמץ יגון בפניו. וכיצד אפשר להאמין לו ולהבעתו עכשיו? ואם אומנם צר לו – על מה זה? האם הוא דואב על ההחמצה שלו עצמו? על הצער הרב שנגרם עקב שיקול-דעת לוקה בעקביות?
אפשר בהחלט לומר לסיכום, שקיבלנו ראש ממשלה יאה לנו, ואולי זה העונש המגיע לנו, על התנהלותנו הקריצתית והדוחפת-למעלה את תאבי-השררה ורודפי-הממון העיוורים לסביבתם במשך שנים רבות. כך אנחנו נוהגים כמדינה בשאלות הרות-ג |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ד"ר בת-שבע שפירא |
|
|
|
|
|
| |
מקום העבודה של אולמרט
העם, שאולמרט טוען שהוא עובד אצלו, מאמין למבקר ולא לאולמרט. אבל עיתונאים מסוימים שאולמרט מטפח, נותנים ביטוי לדברי הליצנות שלו, ובכך מסייעים לו להטות את השיח הציבורי מהממצאים החמורים
תחושת התבוסה נובעת מהתנהלות העורף
דוח מבקר המדינה על תפקוד העורף במלחמת לבנון השניה שפורסם השבוע, משקף את מה שהעם חווה וראה בשטח: החל ממצב המקלטים, אי מוכנות בתי החולים, תפקוד לקוי של רשויות הרווחה וכלה בהתנהלות כושלת של פיקוד העורף וצה"ל. הדוח מחזק תחושה שהשתרשה בכולנו במידה זו או אחרת, שהתבוסה במלחמה נובעת מהתנהלות האחראים על העורף יותר משהיא נובעת מהעימות עם החיזבאללה. העורף הוא אנחנו, העם, והוא הופקר על-ידי אנשים בעלי מסוגלות ירודה, שיותר משהם מעוניינים בהגנה עליו הם מעוניינים בטובת עצמם. הסטת השיח הציבורי מהדוח הנורא הזה לעבר יחסי אולמרט-לינדנשטראוס היא פשע היסטורי מפני שישראל היום, אולי יותר מאי פעם, נתונה תחת איום קיומי ממשי והרגע שבו כל המדינה עלולה להפוך לעורף הולך ומתקרב ולכן כשל בהגנה על העורף הוא קודם כל כשל בהגנה על המדינה, אלא שאת המופקדים על העורף זה מעניין פחות מהקריירה האישית שלהם.
להגן על מקום העבודה
השתלחותו של אולמרט במבקר המדינה מקורה בתפישתו שהמשימה הכי חשובה שלו כראש ממשלה היא להגן על עצמו כעובד. תפישה זו באה לידי ביטוי נלעג בנאום "מקום העבודה שלי" מלפני כארבעה חודשים, שבו הוא הצהיר [בניגוד לחלוץ] שאינו מתכוון לוותר על מקום העבודה שלו. "אני עובד אצלכם ואני מתכונן לעבוד אצלכם עוד זמן רב" אמר באותו נאום. ככל עובד מצוי הוא יוצא נגד מי שעלולים להביא לפיטוריו, מערער על הדוחות שמוכיחים שהוא עובד כושל, ומנסה ליצור חזית משותפת עם עוד מועמדים לפיטורין, כמו אלוף פיקוד העורף ג'רי גרשון. כעובד המאויים בפיטורין, אולמרט מתנהג כאילו הכל כשר בבואו להגן על מקום עבודתו. הוא הפך את משרד ראש הממשלה למשרד יחסי ציבור ענקי שמשימתו היא לשכנע את המעסיק, אזרחי ישראל, לא לפטר אותו, ואילו את ממשלת ישראל הוא הפך לוועד עובדים, שמשימתו היא לקעקע את אמינות הדוחות המקצועיים החושפים את כשליו כעובד, ולפגוע בסמכותם של מי שעלולים להביא לפיטוריו.
לערער את המערכת המשפטית
למרות כל זאת, אולמרט לא הצליח וכנראה גם לא יצליח, להפוך את מלחמת לבנון השנייה לסיפור של הצלחה. הוא לא הצליח לנער מעצמו את אות הקין של השחיתות האישית שדבק בו עם פרשיות הנדל"ן, בנק לאומי ומרכז ההשקעות. הוא הצליח רק בדבר אחד, בהסתת השיח העיתונאי מהעיסוק בתכנים של דוחות מבקר המדינה אל העיסוק במערכת היחסים בינו לבין המבקר. העם, שאולמרט טוען שהוא עובד אצלו, מאמין למבקר ולא לאולמרט, אבל עיתונאים מסוימים שאולמרט מטפח, נותנים ביטוי נרחב ליריבות האישית בין השניים. וכך בעזרת מערכת יחצנות משומנת הוא מטה את השיח העיתונאי מהממצאים הניתנים לבדיקה אובייקטיבית לעבר רגשות ויצרים שבינו לבין המבקר.
בתחכום של מועמד לפיטורין, חיזק אולמרט את ועד העובדים שלו בשר משפטים חסר עכבות החותר תחת המערכת המשפטית שעשויה להביא לפיטוריו. כמו כן צירף לוועד עבריין מין מורשע, באמצעותו שלח לשון מתגרה ומזלזלת כלפי מערכת זו. מכה נוספת קיבלה המערכת המשפטית עם פרשת קצב, שהביאה בסופו של דבר לערעור מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. וכך, מול התערערות המערכת העלולה להביא לפיטוריו, הולך אולמרט ומתחזק למרות מאיסת העם בו.
הבעייה האמיתית היא ביזור האחריות
דוח העורף של המבקר חושף בעיה מבנית בהגנה על העורף |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
איילת פישביין |
|
|
|
40 |
|
| |
שׁוּרוֹתַי מֻוּקְדָּשׁוֹת לְזִכְרוֹ שֶׁל הַחַיָּל, סַמָּל אוֹר שַׁחַר בן ה-20 מִקִיבּוּץ יָד-מָרְדְּכַי, אֲשר נֶהֱרַג בַּמִּלְחָמָה ב-5 ביוּלִי 2006 מפגיעת טיל נגד טנקים בכפר נאבי אל עוואדי, בגזרה המזרחית בדרום לבנון, צפונית לקיבוץ משגב-עם.
אוֹר שֶׁל חִבּוּק
אוֹר שֶׁל חִבּוּק וְלֶחִי מְלֻטֶּפֶת,
הָיָה לְנַעַר יְפֵה עַיִן וְנָבוֹן.
מִשְׁתּוֹבֵב וְלוֹמֵד בְּחֶבְרַת מֵרֵעָיו
וְאוֹהֵב סוֹדוֹתָיו שֶל הַטֶּבַע.
וְהִנֵּה הוּא גְּבַרְבַר נָחוּשׁ וְאַמִּיץ
אֶל אֹפֶק יָמִים יִשְׁאַף לְהַפְלִיג.
לְדַלֵּג עַל מִכְשׁוֹל וְכָל מַעֲצוֹר,
לִנְסֹק אֶל רָקִיעַ, שְׁלֵמוּת לְהַשִּׂיג.
וּבַחֲטָף אֶחָד זִיו פָּנָיו וְעֲלוּמָיו
קָפְאוּ לְתָמִיד בְּאַלְבּוֹם תְּמוּנוֹתָיו.
חִיּוּכוֹ הָרָחָב בִּדְמָמָה יְצַחֵק שׁוּב
וְאָנוּ אֵלָיו נִדְמַע בִּכְמִיהָה.
וְאֶת אוֹר מַלְאָכִים יְחַבְּקוּ מֵעַתָּה
חִבּוּק שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, לִטּוּף אַהֲבָה.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתנאלה. |
|
|
|
|
|
| |
שאלות שלא נותנות מנוח ...
במלוא שנתיים לנפילתו של אור שחר זכרונו לברכה.
מתוך החוברת "שאלות שלא נותנות מנוח אודות הקרב האחרון של אור"
שאלות... שאלות.... שאלות...
שאלות אשר אינן נותנות לנו כלל מנוח !
הן גידלנו את בננו אור, כאזרח בקיבוץ יד-מרדכי גידלנוהו, עוד מעת היותו עולל ואפרוח :
"מה בכלל היתה מטרת הפעולה שבה איבד הבן שלנו את חייו ?"
שאלות אשר הלוואי ומן המחשבה יכולות היו להתעופף, להתפוגג, להתאייד, חיש-להיעלם ולפרוח ?
"אולי לא חשוב כל-כך לצבא שלהורים תהיה ברורה מאד המטרה
שלשמה הקריב בנם את חייו ?"
"אולי די בציון מטרת-על בחברה שבה (עדיין) לא חוקרים בטיב פקודות היציאה למלחמה ?"
שאלות אשר בבשר ובנשמה כתער-חד חותכות, שאלות מביכות, שאלות לא מרפות, שאלות נוקבות, כואבות וצורבות, שאלות עצובות, שאלות דואבות, שאלות עזובות, שאלות אשר היו ונותרו בעינינו פתוחות :
"האם תמיד מדובר בשיקולים ענייניים (שמירת סודיות למשל) ?
מתקבל אצלנו הרושם, וזאת יובן מהמשך הקריאה ברשימה זו,
שצה"ל דווקא מסתיר פה משהו בנוגע לדרג הבכיר יותר :
אולי שיקול דעת מוטעה ?
אולי רשלנות בהכנות ובביצוע ?
ומעל לכל – אולי יַחַס של זִילוּת לחיי החיילים ?"
שאלות אשר יוותרו עתה לעד ולנצח לגמרי בלתי-פתורות
שאלות מנקרות... שאלות טורדות... שאלות מטרידות...
שאלות אשר את הלב ואת הנשמה בנקל, בקלי-קלות מטריפות...:
"האם היתה הפעולה חשובה ודחופה מספיק כדי להצדיק ביצועה תחת אש?"
שאלות רודפות... שאלות קוצפות...
שאלות אשר כטיפות מי-גשם מטפטפות...
שאלות שכבכי שוטפות, קולחות ונוטפות...
שאלות אשר בלתי-ניתן להרדימן...
שאלות המעסיקות ללא הרף את המוח....
שאלות שלא ניתן מהן כלל לברוח....
שאלות שאי-אפשר להשכיבן לישון בשום אופן בכוח !
שאלות אשר דורשות ותובעות הסבר מדוייק, מפורט, מדוקדק.
הסבר אמיתי, מציאותי, הגיוני. לא ניסוח בהשראת "הגיון" צה"לי.
תשובות אמת לא מפוברקות, תשובות שמן הדימיון הצה"לי ומן האצבע אינן מצוצות.
תשובות אמיתיות, תשובות כנות, תשובות אשר מתקבלות על הדעת,
תשובות מציאותיות.
"מדוע ניתן לחשוף את פעילותו של הדרג המבצע ולא את פעילותו של הדרג מקבל ההחלטות ?"
זאת מבקשת, זאת דורשת מחשבה. זאת תובע בלי-הרף, אף בשארית כוחותיו, המוח !
"וְיִקּוֹב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקוֹב הַדָּם עַד תְּהוֹמוֹת מַּחֲשַכִּים,
וְאָכַל בַּחוֹשֶך וְחָתַר שָם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִים" (חיים נחמן ביאליק, על השחיטה, אייר, תרס"ג)
שאלות לא פשוטות, שאלות מרכזיות, שאלות ניבזיות, שאלות אכזריות,
שאלות לא תלושות, שאלות לא חלשלושות, שאלות נטולות שמץ של הזיות :
"מדוע לא מוזכרת כלל פעולת חיל האוויר במסגרת הפעילות לטיפול במוצב ?"
שאלות בסיסיות, שאלות יסודיות, שאלות לא "סוֹדִיוֹת", שאלות לחלוטין בלתי-רזיות :
"האם חשדותינו נכונים ? האם לא היה זה פשוט, הגון ואנושי יותר לספר לנו, אפילו בע"פ, את כל האמת על נסיבות מותו של בנינו. זאת גם בלי החלקים החסויים ?"
שאלות.... שאלות.... שאלות... שאלות חסרות-מענה מהן בלתי-ניתן, אי-אפשר לברוח ! :
"בשביל מה היה צריך לכבוש מוצב נטוש ומרוסק ? "
שאלות מציקות, שאלות בלתי-מתחמקות, שאלות אשר כלפי שמיים זוֹעֲקוֹת,
שאלות חוֹנְקוֹת, שאלות מעיקות, שאלות שעולם ומלואו חוֹבְקוֹת,
שאלות אשר בעינינו למשמעותם העמוקה ביותר של חיי בנינו נוגעות,
שאלות עליהן אי-אפשר לפסוח, אותן לא ניתן |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יונה ויוסי |
|
|
|
|
|
| |
שאלות שלא ניתן מהן כלל לברוח....
שאלות שאי-אפשר להשכיבן לישון בשום אופן בכוח !
שאלות אשר דורשות ותובעות הסבר מדוייק, מפורט, מדוקדק.
הסבר אמיתי, מציאותי, הגיוני. לא ניסוח בהשראת "הגיון" צה"לי.
תשובות אמת לא מפוברקות, תשובות שמן הדימיון הצה"לי ומן האצבע אינן מצוצות.
תשובות אמיתיות, תשובות כנות, תשובות אשר מתקבלות על הדעת,
תשובות מציאותיות.
"מדוע ניתן לחשוף את פעילותו של הדרג המבצע ולא את פעילותו של הדרג מקבל ההחלטות ?"
זאת מבקשת, זאת דורשת מחשבה. זאת תובע בלי-הרף, אף בשארית כוחותיו, המוח !
"וְיִקּוֹב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקוֹב הַדָּם עַד תְּהוֹמוֹת מַּחֲשַכִּים,
וְאָכַל בַּחוֹשֶך וְחָתַר שָם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִים" (חיים נחמן ביאליק, על השחיטה, אייר, תרס"ג)
שאלות לא פשוטות, שאלות מרכזיות, שאלות ניבזיות, שאלות אכזריות,
שאלות לא תלושות, שאלות לא חלשלושות, שאלות נטולות שמץ של הזיות :
"מדוע לא מוזכרת כלל פעולת חיל האוויר במסגרת הפעילות לטיפול במוצב ?"
שאלות בסיסיות, שאלות יסודיות, שאלות לא "סוֹדִיוֹת", שאלות לחלוטין בלתי-רזיות :
"האם חשדותינו נכונים ? האם לא היה זה פשוט, הגון ואנושי יותר לספר לנו, אפילו בע"פ, את כל האמת על נסיבות מותו של בנינו. זאת גם בלי החלקים החסויים ?"
שאלות.... שאלות.... שאלות... שאלות חסרות-מענה מהן בלתי-ניתן, אי-אפשר לברוח ! :
"בשביל מה היה צריך לכבוש מוצב נטוש ומרוסק ? "
שאלות מציקות, שאלות בלתי-מתחמקות, שאלות אשר כלפי שמיים זוֹעֲקוֹת,
שאלות חוֹנְקוֹת, שאלות מעיקות, שאלות שעולם ומלואו חוֹבְקוֹת,
שאלות אשר בעינינו למשמעותם העמוקה ביותר של חיי בנינו נוגעות,
שאלות עליהן אי-אפשר לפסוח, אותן לא ניתן לזנוח, אי-אפשר יותר לנסות להשתדל ולמרוח.
שאלות שגורמות ללב, למחשבה ולנשמה לרתוח.
שאלות אשר לא נתנו, לא נותנות לנו, טיפת מנוח :
"האם נפל אוריק בפעולה מיותרת ?"
אחרי ככלות הכל, הרי את בננו, גם אם היום איננו חי בינינו,
אי-אפשר, לא ניתן יהא לעולם, להדחיק ולשכוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יונה ויוסי |
|
|
|
|
|
| |
והיה כי תימצאו מגילת לבבי
בעפר תתפלש,
ואמרתם כה היה איש תמים ופשוט
ועייף וחלש.
ויהי האיש עושה וחי לו לתומו,
ונחבא אל כליו,
ומקבל בדממה, בלי ברכה וקללה,
הבא לו מאליו.
ויצא האיש ויהי עובר לתומו,
ונתיבו לא עיקש;
מקטנות לא-ברח וגדולות לא-פילל,
ונצורות לא-ביקש.
ואם-אחרו, אך באו, לא קרואות, הגדולות
ובדרך המלך -
ויעמוד האיש והוא מביט משתאה,
ויקוד וילך.
ואם-אחרו, אך דפקו על-פיתחו הנצורות -
והוא לא אספן,
ויתעב כאחד עוז נפש הכלבים
עם-צידקת לב שפן.
ועליית קיר קטנה לאיש ההוא היתה,
ולה אשנב קטן,
ותהי לו לנפשו, ולא-ידע בה מלאך,
ולא שלט בה שטן.
ולאיש תפילה אחת, והיה בצר לו,
ויהי עולה שמה,
צונח לאשנב ורועד ולוהט -
ומפלל בדממה.
ותארך התפילה כארוך ימי חייו,
אך אל עליון לא-רצה.
את-לא ביקש לו ניתן, והאחת שביקש -
אותה לא-מצא.
והאיש עד-יום אחרון לא-נואש מרחמים
ונפשו הוחילה,
ולבבו התפלל, התפלל וימת
באמצע התפילה.
חיים נחמן ביאליק תמוז, תר"ע.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חיים נחמן ביאליק |
|
|
|
|
|
| |
אור שחר ואפלה גדולה
אחרי כל אסון מתמלאית השיחה האחרונה משמעות. כך המילים ששמע האב יוסי שחר מבנו לפני שאור סגר את הסלולרי שלו כדי להכנס ללבנון. אור כהרגלו אמר: "סוגר פלאפון. לא יכול יותר לדבר". וגם אמר: "הפעם זה מסוכן", מה שלא אמר בפעמים הקודמות במלחמה הזאת שבה כבר נכנס ללבנון עם יחידתו ויצא. "ונשמע עייף", אומר לי אביו יוסי ומשתתק, ונדמה שהיה רוצה שהשיחה האחרונה תימשך לנצח, שאור לא יסגור את הנייד, שכך ידברו האב ובנו עד עולם ושהילד שבהוולדו היה כה קטן עד שנקרא "שקית סוכר", ישאר על הקו וידבר וידבר וידבר ולא יצא לדרך ולא יסע בנגמ"ש ולא יפתח את המדפים כדי לראות מהיכן יורים ולא יוציא ראשו ולא יפגע ממטח המרגמה. "מה יכולתי להגיד לו: שמור על עצמך". והנייד נדם.
האב יוסי מספר לי על הכל בקיבוץ יד מרדכי, בחצר הפורחת של משפחת שחר שבה מוכן היה הכל ליום ההולדת של אור שנולד לפני 21 שנים, בראשית אוגוסט 85, בדיוק שבעים שנים אחרי לידת סבו מאיר אותו לא ראה מעולם. הם הכינו מנגל, כסאות, סככה. עכשו זה ישמש לאבלי השיבעה. אנשים כבר באים בשתיקה ומתישבים. על הדלת שלט לחברים: "נא להמנע מביקורים לפני ההלויה". "אור עוד לא יצא לחיים", אומר לי האב על בנו כשב ומתאר החמצה עצומה של חיים צעירים כל כך, "עוד לא התגבש. רק התחיל לשלוח מחושים ראשונים לכל הכיוונים. כלום לא הספיק. כלום, כלום, כלום. כלום. זה מה שכה כואב".
שקט אופף את הבית, את הגן, את הקיבוץ היפה שעל גדרותיו ניצבים עדיין פסלי שומרים עשויים ברזל, כאילו בכל רגע צפויה התקפה כמו זו שהרגה בשנת 48, עשרים ושלושה חברים וגרמה לשאר לסגת. בשבילים נוסעים חברים וחברות על אופניים ישנים. יש גן ילדים מתוק. ארכיון קטן ובו כל חיי החברים, המתים והחיים. ישראל הישנה שכמעט ונמחקה מן הזכרון. "ויש לנו בית קברות מפואר", אומר לי החבר המבוגר מאד מורצ'ו בצריף העץ המסודר של הדואר.
מידי פעם מפר את הדממה רעם סוללה רחוקה שיורה על עזה. "שדה קרב" אומר המזכיר החדש אופיר. בשמים צף בלון תצפית ענקי שצופה לתוך עזה ובלילה מאיר ומשמח את הילדים. מזל"ט עובר. מסוק מטרטר. לא אחת חוצה קאסם את שמי הקיבוץ בדרכו לאשקלון, או נופל ליד הגדר. נדמה כאילו המלחמה לא הלכה מפה מעולם. "שכחו להחליף את הכתובת" אמרה פעם החברה חייקה, אימו של עוזי דגני, כשבאו להודיע לה במלחמת 73 כי גם בנה נפל. היא שהיתה כבר אלמנתו של אהרון דגני שנהרג פה בקרב 48. כאילו בא מלאך המות ואחריו קצין העיר שוב ושוב לאותו בית.
כך גם בבית משפחת שחר. קודם הסב מאיר פינקלשטיין ב-48 מפגז מרגמה מצרי שנפל על עמדה 9 ליד השער, ועכשו פגז מרגמה לבנוני שנפל על הכלי בו נע אוריק בדרום לבנון. אוגוסט 2006. בארבעה בתים בקיבוץ נפל הפגז פעם שניה מאז 48. זה קיבוץ שבנוי על הזכרון המר של מלחמת העצמאות בה נהרגו חברים רבים, והאב יוסי שחר זוכר כצלקת את המעמד הקשה לנפש הילד, שבו היה עומד עם חבריו, "יתומי 48", כך כונו, ומדליק את נר הזכרון לאבותיהם המתים, נוכח מבטיהם של כל החברים.
תמונת אביו מאיר אותו אינו זוכר כלל, תלויה בחדר הזכרון של הקיבוץ. "עכשו יתלו גם את התמונה של אור", הוא נאנח אנחה כה עמוקה וקורעת לב כאילו חי בכל רגע מחדש את בואו של קצין העיר אל הבית. ביקור שברגע הראשון נראה תמים כי יוסי שחר היה משך 5 שנים מזכיר הקיבוץ ועבד עם קצין העיר והיה מעורב ואחראי גם על ההלויות. לקח לו דקה להבין כי האסון פגע בו. שוב. וכי מה שאוחה משך השנים, שב ונפתח.
לא פיטר ולא מורעל
כשאור נולד, היה יוסי בן ארבעים. נישואים מאוחרים. אבה |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יונה ויוסי |
|
|
|
|
|
| |
לא פיטר ולא מורעל
כשאור נולד, היה יוסי בן ארבעים. נישואים מאוחרים. אבהות מאוחרת. "פתאם הייתי אבא ולא הייתי רגיל למילה הזאת. היתה חדשה ומוזרה בשבילי". בן שלוש היה כשנהרג אביו מאיר במלחמה. "ומעולם לא היתה לי חווית אב שלמה. עד היום מוזר כשקוראים לי אבא". הוא ואשתו יונה לא קראו לתינוק הראשון שלהם על שם סבו החלל, "כי רצינו שיקבל שמו בזכות עצמו ולא בזכות אחר". ולא הפילו עליו את מורשת הקרב המעצבת את חיי הקיבוץ עד היום ולא את כובד משקלו של ההרוג מעמדה 9.
הילד שהאיר את הבית, הפך לנער מופנם שהיה מרוכז בעולם הדימיון. שחמט, מחשבים בהם שלט כמו נולד בהם, סרטי מדע בדיוני, סרטי פנטזיה וספרי הרפתקאות. הילד אור חי לו בעולם ההוא שבו יכול היה גם ילד עדין שנולד במקום סדוק ממכה גדולה, להיות כל יכול. סופרמן דימיוני. עם אביו הלך באשקלון לסרטים שבהם יכול היה אדם אחד להכניע עולם שלם. "וקבענו לראות יחד את אי הפירטים החדש, הסרט "תיבה של איש מת" ואור ביקש שלא אלך לזה עד שיחזור".
מתוך אותו עולם דימיון, מתוך אותן פנטזיות והרפתקאות וחיפוש אחרי כוח ובטחון החליט אור כי ילך רק ליחידה קרבית, ויתגבר על הכל, ויהיה בגולני. כך לחץ על אימו ועל אנשים בתנועה הקיבוצית שילחצו למעלה בצבא עד שאישרו לו קרבי. והלך להנדסה קרבית, "בלי שיהיה פייטר או מורעל". וכך התגלגל לו הגורל למקום שבו יוצגו מעתה הסב והנכד באותו חדר נופלים וגיבורים.
"ואני לא רוצה שיחברו אותם, כי זה לא אותו סיפור ולא נוצר פה קליק הסטורי", אומר האב כנלחם במה שקרה ובדרך שבה ננעלות דלתות הזמן על אביו ועל בנו, ומנסה לחלץ את בנו אור ממלתעות הסיפור הלאומי שהפקיע אותו מידיו, ולהשאיר אותו כפי שאהב אותו: ילדון עדין, דק ורך, "כל כך קטן כשנולד, שני קילו שלוש מאות, שהייתי מחזיק אותו ככה על פנים הזרוע". אחר כך ילד חייכן, מופנם, מחובק בתצלומים עם אביו המאושר בו, עם אחותו שחף ואחיו עופר, עם אימו יונה. ילד שגדל בלינה משותפת עם קבוצת בני גילו שהיו בונים בתים מקרטונים ריקים ורצים בעירום- ילדים על הדשא של הקיבוץ. בארכיון, אצל החברה ענת רייס, אני מוצא מה שכתב אור בסיום כתה ו, כמו בנה עצמו בדמות החסונה בה בחר: "יפה, חכם, בדרן, רץ מהיר, טיפה מתחשב, ספורטאי טוב. ערמומי". וגם כתב: "בביתי הקט קורים דברים מענינים. אני קם ב7, מתלבש, מצחצח שיניים....משחק מחשב, רואה סרט. ואוכל המון טוסטים".
מהבית יצא רק לצבא. טרם הסתובב בעולם. זולת מסע בית ספר לפולין. טרם התרוצץ בארץ. ובצבא אהב את החברים והחל לחיות. והוריו חיו בהרגשה שהוא קרבי אבל לא חזיתי. הנדסה קרבית. הוא שירת בעזה, גם במקום בו הותקף ביולי הכוח שבעקבותיו, תקרית קשה שבעקבותיה התפתחה המלחמה הזאת. אחר כך בקרבות כבר עלה ללבנון. "רק התחיל להיפתח. לחזור מהצבא, לרוץ למסיבות, לחזור בשש בבוקר, להרדם על המיטה של אחותו. לקום בצהריים, ללכת איתי לפעמים לסרט. והרבה לשאול אותי, חודשים לפני השחרור שלו באפריל הבא: אבא, מה? התלבט ולא ידע מה יעשה. אמרתי לו: תגמור צבא. שום דבר לא בוער. קח את הזמן שלך. עכשו לא יקח לעצמו שום זמן".
"אין מילים לתאר את הכאב", אומר יוסי בשבתו מולי על כסאות יום ההולדת שבוטל. "אלו רבדים שאין בהם מילים. כל מה שיוצא החוצה בצורת מילים, לא נוגע בכאב עצמו". אבל פניו מספרות את הסיפור כולו. הדרך שבה הוא משתתק ובוכה כשהוא נזכר באסון. הדרך שבה הוא נעור לחיים כשהוא נזכר בילדות. באור בנו. בסרטים שראו. הדרך שבה הוא נאנח כחולה אנוש כשהוא נזכר בכמה מעט חי בנו ואיך רק החל לבקוע אל החיים. אפרוח. גוזל. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יונה ויוסי |
|
|
|
41 |
|
| |
לממשלה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה הממשלה כָּשוֹל !
"בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת". ישראל מימון, מזכיר הממשלה.
מזכיר הממשלה אמר כי מבוקר עד ערב הוא עסוק בהישרדות הממשלה ובהחלטות של פרץ
"אני לא יכול לחשוב מעבר ליום אחד קדימה" - כך אמר הבוקר מזכיר הממשלה, ישראל מימון, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת, במושב שעסק בשינוי שיטת הממשל. "אני לא יודע מה עמיר פרץ יחליט מחר בבוקר, והאם עמי אילון או אהוד ברק יחליטו להישאר בממשלה", הסביר. מימון הוסיף כי הממשלה נמצאת במצב קשה בגלל החשש מבחירות.
מימון ציין בדיון כי הוא עסוק מהבוקר עד הלילה בממשלה "לא במובן התיאורטי", הבהיר. "כאשר יש עילות שלפיהן הולכים לבחירות, יש חרב מתהפכת מעל הראש כל הזמן". לדבריו, החרב יוצרת עיסוק מתמיד בממשלה שאינה יכולה למשול. "בארבע השנים האחרונות זה מצב בלתי אפשרי - לממשלה קשה למשול והכנסת אינה מפקחת".
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כָּשְלָה המֶמְשָלָה כָּשוֹל !
ומה עלינו ? אזרחיה ? עד היכן ? עד אנא ? עד מתי ?
לאן נוליך את חרפתה ? לאן נוליך את חרפתנו ?
עד מתי בשיפלותה, בעליבותה, נאלץ בלב כוֹאֵב-דוֹאֵב לִצְפוֹת ?
עד מתי מתיפקודה ומהתנהלותה באופן כה שיטתי-בעייתי-מגמתי נצטרך לִסְבּוֹל ?
יען עָצוּם הכֶּשֶל.
עָמוּק השֶבֶר.
חָמוּר השֶסַע.
עֲנָק הַפַּעַר.
כה רב !
כה רחב !
כה גָדוֹל !
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – כל יום שבא, שחר מפציע, פֶּתַע מופיע עוד נַחְשוֹל !
להרגיע – אין כבר שום כוח שיכול.
מֶמְשָלָה אטומה-מנוונה-מנוולה נָבול-נַבְלָה, קָמול-קמְלָה. לא יוֹעִיל אף אקאמול.
מעצמאותינו, חירותינו, כמיהותינו, כיסופינו, תיקוותינו, ערגותינו, חזונינו, עתידנו
בין אם יום שבת זה, יום של חג, או סתם יום של חול
ממשלתנו-מַכְשלְתֵנוּ, את הבסיס לקיומנו,
את שמחת-חדוות-חיינו,
אפילו את מדינתנו,
סָחבָה-סָחוֹב, גַנְבָה-גַנוֹב, גָזְלָה-גָזוֹל, נִישְלָה נָשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל, כל זאטוט, די-בקלות, להבחין בזאת יכול
יד כל עתה בממשלה - ידה של ממשלה בכָּל
עד מתי חושבת מכשלתנו כך לשְרוֹד ? לִרְעוֹד ? לִפְחוֹד ? למְעוֹד ?
עד מתי תתעקש מַכְשלתֵנוּ על חשבוננו כך למְשוֹך ? לִפְעוֹל ? למְשוֹל ?
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל – על חטאיה, יוהרתה, אין-אפשרות בכלל למְחוֹל !
ימין ושמאל רק שְכוֹל ותְכוֹל. מכירת חיסול כללית הפעם - לחיינו ערך מאד זוֹל.
אך מכשלתנו אשר בתיפקודה-בהתנהלותה כל-כך התרשלה-רָשוֹל
בדרכה, לשיטתה, כהרגלה, שוֹרֶדֶת-חוֹגֶגֶת-מִתְמוֹגֶגֶת,
עם שלל בעיותיה כלל איננה-מִתְמוֹדֶדֶת, יוצאת בסערת מָחוֹל.
אותנו, במאבקנו כנגדה,
מַכְשלְתֵנוּ ברַפְסוּתָה, ברִיפְיוֹנָה, בחִידְלוֹנָה,
מְחַשֶלֶת רק חַשוֹל.
למֶמְשָלָה קָשֶה לִמְשוֹל –עבור עצמה ועבורנו הפכה מזמן לנֵטֶל, עוֹמֶס, עוֹל, מִכְשוֹל.
זָנְחה אותנו, אזרחיה, כָּלִיל הפְקִירה ! לעצמה תקעה (ואיזה...) גוֹל !
זו על רגל אחת, באמת ואמונה, כל התורה כולה, הכל.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דורי |
|
|
|
42 |
|
| |
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כָּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים, לא רַק לַצְלוֹפָחִים חֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים
הֶסְכֵּם מוּזָר אף מַדְהִים עִם היושב במרוֹמִים, עִם אלוקינו, עִם אֱלוֹקִים
הֶסְכֵּם אשר אוֹמֵר כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של (לפחות) חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם מְמַהֲרִים הֵם קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב טוֹרְחִים ומְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל דִינִים וחוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְדוּכָּאִים ומְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם עָכוּרִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות כּה אוּמְלָלִים, כּה עָלוּבִים, כּה נְבוּלִים,
שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים.
בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ, בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, לְפִתְחָם מְשַחֲרִים, אליהם מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, בְּשורָה נִדְחַקִים, משְתַמְשִים בְּמַרְפֵקִים, מְתְרַפְֹקִים, מִשְתוֹקְקִים, מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים, תְנוּעָה סוֹאֶנֶת גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִים... קִים... קִים...
מתי כבר את בית-המקדש מחדש שוב נקים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
קים |
|
|
|
|
|
| |
השוּעָל (קוים לדמותו)
פרס עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל הערום, הנואל
שהונה את עמו ישראל.
פרס עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
השועל החמקמק, הכושל
שבבינת בני עמו מזלזל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור יצחקו פוחזות
עיניים לועגות, מלעיזות.
פרס עוד יטמון פח לכולנו...
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל התככן, השפל
שלשררה ולכוח פוזל.
פרס עתיד עוד למכור את כולנו...
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
העסקן הניצחי, המועל
באמון בני-עמו, ישראל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור ירעמו מהדהדות
לכבודנו מטחי יריות.
פרס עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
הצלופח החלקלק, המהתל
שלמנעמי השלטון התרגל.
פרס עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו...
"חתרן בלתי נלאה" מתפתל
שעיניו לכבוד מגלגל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
תלוונו שדרה ארוכה של נרות
עת נִיטַמֵנָה (עָמוק) בתוך שורת ארונות.
יפה ונכון. ל"ת מלי, 27/03/07 10:18
כל הכבוד. כל מילה זהב. ל"ת אזרחית, ישראל, 15/11/07 15:18
שיר שאומר הכל!!!! ל"ת אלי הרחובותי, 22/03/07 23:52
פשוט מעולה. תפרסם את זה קצת יותר... ל"ת איתי, 23/03/07 02:00
כל מלה בסלע ל"ת טיק,25/03/07 15:30
אתה גדול!! ל"ת עוד אזרח, 15/07/07 18:48
חיבור יפה, מסכימה עם כל מילה ל"ת יוכי, ב"ש, 16/12/07 22:15
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין. |
|
|
|
43 |
|
| |
פָּלָדְיוּם
אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
מִמוֹלִיבְּדֶנְיוּם אוֹ וָונַדְיוּם
פְּלָדַת אַל-חֶלֶד (STAINLESS STEEL)
יַהֲלוֹם אוֹ אַף טִיטָנְיוּם.
אֲבָל כָּל זאת... לא יעֲזוֹר...
וְלא יוֹעִיל לך כְּהוּא זֶה
כִּי הַפָּרָה הַמְקוּדֶשֶת
קוֹרְצָה פָּשוּט מהֶבֶל-פֶּה !
הֶבֶל-פֶּה שֶל אָח וַרֵעַ
נוֹרָא מִזֶה שֶל הַיָרִיב
כִּי הֶבֶל זֶה : אָטוּם ! קוֹרֵעַ !
הֵן אֶת שֶלְך אַתָּה מַקְרִיב.
גוּפְך, רוּחֲך וְנִשְמַתְך
יִמְחוּ עַד קֵץ כְּלוֹת הדוֹרוֹת
אַתָּה הוֹלֵך וְיֵישוּתְך
כְּבָר לא בְּנוּיָיה לְתַּלְפִּיוֹת.
אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
מִמוֹלִיבְּדֶנְיוּם ? כְרוֹם-וַונָדְיוּם ?
וְלֹא יוֹעִיל אַף אִם תֵּלֵך
בחֲלִיפַת-חָלָל. נְעוּל פָּלָדְיוּם.
יַעַן לא דַי רַק בְּצִינָה
אֲשֶר, בָּרוּר, תגֵן עליך
חֲשוּבָה גַם אֱמוּנָה
כִּי בָּה תִמְצָא תִקְוָוה טְמוּנָה.
בעָצִיף יִפְרַח... יִשְגֶה... צֶמַח הגִ'ירָנְיוּם
שוֹחֶה הדָּג וְנֶהֱנֶה... מצְלִילוּתָם שֶל מֵי-אַקְוַוריוּם
דוֹלְפִין מְעַט מֶרְחַב מִחְיָה מוֹצֵא – יִתָּכֵן בדוֹלְפִינָרְיוּם ?!
רַק אָדָם בְּמַאֲבָקוֹ : גַלְמוּד מוּחְלָט הוּא. חַד-מֵימַדְיוּם.
חַד-מֵימַד, אָדָם מוֹדֶרְנִי, בבְּדִידוּתוֹ תוֹבֵעַ וַולְיוּם
אם יִיסַתְּמוּ מֵעַיו, נִזְקָק יְהֵא, בְּלִי כָּל סָפֵק, לצִילוּם בַּרְיוּם
עִיתִּים נִמְצָא... עִיתִּים אוֹבֵד... עַל-פְּנֵי תֵבֵל נָע וָנָד הוּא
קֶרֶן-אוֹר... חַמָּה... טוֹבָה... יִמְצָא אוּלַי רק בְּסוֹלָרְיוּם.
אַתָּה צָרִיך לִהְיוֹת עָשוּי
מִפְּלָדַת אַל-חֶלֶד או טִיטָנְיוּם
...ולא יעֲזוֹר גם אִם תִבְרַח –
כִּּי תַּרְבּוּתְך פּוֹלֶטֶת רַדְיוּם !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רדיום |
|
|
|
44 |
|
| |
שיר ההודיה
ליוית אותי, ארצי, בלובן שקדיה
בזהר חמתך ומרחבי שדותייך,
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
להשמיעו הרחק הרחק מגבולותייך.
והוא שמור בלב, זה שיר הרגבים,
וברחבי נכר מולדת יעטפנו
ורבבות אחי בנייך הטובים
יקשיבו לו דומם וירגעו ממנו.
ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים
צמאים לחמתך, לשפע טובותייך,
יוחזר לך אז השיר מלב בנים גאים
וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותייך
מילים ולחן: מרדכי זעירא
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מרדכי זעירא |
|
|
|
45 |
|
| |
...והיה
בהגיע שעתך ללכת...
כי תִיפּוֹל ותִיבּוֹל כעַלֶה בשַלֶכֶת
ולהמשיך לא תוּכַל עוד הלאה...
תִיקָרֵא לעמוד
לפני בית-דין של מעלה.
מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי.
שם לא ישאלוך אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק או אם רשע היית
שאלה אחת בלבד ישאלוך:
אם לפני מותך
חיית !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלמוני |
|
|
|
46 |
|
| |
השיר מוקדש לחיה תבל"א, אמו של אסף זכרונו לברכה וללאה תבל"א, אמו של גיל זכרונו לברכה.
הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת… ?
לֵאָה אוֹמֶרֶת, שֶאֲנָשִים חוֹשְבִים,
כִּי הַשְכוֹל הוּא שַפַּעַת...
אַך הֵם שֶעָבְרוֹ זאת, יוֹדְעִים,
כִּי אוֹיֵב בְּרִיאוּת האָדָם הוּא לנֶצַח. מִדַעַת.
במִילוֹן לֹא תִמְצָא הַגְדָרָה מְדוּיֵיקֶת אֲשֶר תַצְלִיחַ לְבַטֵא שְכוֹל
בְּצוּרָה חוֹתֶכֶת. נוֹקֶבֶת. קוֹלַעַת.
מַגְמָה רוֹתַחַת. לוֹחֶכֶת.
פוֹרֶצֶת מראש הַר גַעַש פָּעִיל,
הטָמוּן בְּגַרְעִין אוֹתָה פְּקַעַת.
כִּי מָה שֶעוֹשֶה הַשְכוֹל לַנְשָמָה עוֹשָה לגוּף (אוּלַי?) הצַרַעַת
והֵיעַדְרוּתָה שֶל שִמְחַת-חַיִים, הִנָה, לַבֶטַח,
חִסָּרוֹן עִיקָרִי, בָּרוּר ובּוֹלֵט, בְּלִי כָּל צֵל שֶל סָפֵק - מִגְרַעַת.
אִם פַּעַם רוּחֵנוּ הַיְתָה מְכַסָה מֶרְחַבִים אַדִּירִים...
מֶרְחַקִים כַּבִּירִים מַדְבִּירָה וְגוֹמַעַת...
הַיוֹם רַק בשְנַת נְדוּדִים, בְּלֵילוֹת טְרוּפִים-קְטוּפִים-רְדוּפִים, מְצְטַיֵינֶת הִיא. בְּגוֹדֶש שוֹפַעַת.
שוֹרֵף, דוֹאֵב, צוֹרֵב, כּוֹאֵב הוּא הַשְכוֹל, בהֶגְיוֹנוֹ מוּטַב לֹא לַגַעַת !
גַם דַעֲתּוֹ, מרָצוֹן אוֹ מבְּלִי... בְּרוּחֵנוּ פוּגַעַת... אוֹתָה מְשַגַעַת...
כָּל הִרְהוּר בּוֹ אֶת תָּאֵי זִיכְרוֹנֵנוּ, חוּט מַחְשָבְתנוּ, קוֹרַעַת. שוֹסַעַת. קוֹטַעַת. פּוֹצַעַת. גוֹדַעַת.
שְמָמָה שֶל דְמָמָה. שִבְרוֹן לֵב. אֲדָמָה נֹכְרִיָה. אֲדָמָה אַכְזָרִיָה. אֲדָמָה רָעָה, נוֹרָאָה, מְרוּשַעַת.
יִש בּוֹ בַּשְכוֹל, לְדַאֲבוֹננוּ הַרַב, סַבְלָנוּת מְעוּרְעֶרֶת, פוֹקַעַת
קוֹצֶר-רוּחַ מַדְהִים הַגוֹרֵם לאָדָם אִי-שֶקֶט מַתְמִיד וְחוֹסֵר-נֶצַח בְּנַחַת.
לִמְצוֹא מְנוּחָה לַנְשָמָה... כְּמוֹ לְחַפֵּש מַחַט בְּעֲרֵמַת שַחַת,
בִּפְרָט כַּאֲשֶר נִזְכָּרִים כִּי מְדוּבָּר
בְּרַשְלָנוּת נוֹרָאָה. אֲיוּמָּה וְעִיקֶשֶת.
נִמְנַעַת! מְשַוועַת ! פּוֹשַעַת!
מְאוּפְיינֶת עַל יְדֵי "סְמוֹך עלי!", אֲדִישוּת תְהוֹמִית מְקוֹמֶמֶת,
תַּרְבּוּת חֶבְרָתִית יְרוּדָה, פְּסוּלָה וקְלוֹקֶלֶת, מְלוּוה בְּחוֹסֶר בָּרוּר שֶל מִשְמַעַת,
וקְצִינִים אֲשֶר בִּמְקוֹם לְהִשְתַּמֵש בְּמוֹחַ ושֵכֵל - בַּחֲרוּ ( לָמָה...? מַדוּעַ...? מִשוּם מָה...? )
לְהַפְעִיל רַק ראש דְלַעַת.
אַך מָה שֶלֵאָה לֹא אָמְרָה וְהִיא הֵיטֵב זֹאת יוֹדַעַת...
הוּא שֶכְּשֶהַעַיִּן בוֹכָה וְשוֹטֶפֶת, נוֹטֶפֶת, מוּצֶפֶת, קוֹלַחַת,
הִיא נִזְכֶּרֶת, בְּלֵית כָּל בְּרֵירֶה:
בְּאוֹתָה הֶפְקֵרוּת נוֹרָאָה ! רַשְלָנוּת אֲיוּמָה ! לֹא-מִקְרִית ! תְהוֹמִית ! מְקוֹמֶמֶת ! עִיוֶּורֶת ! עִיקֶשֶת ! קִישַחַת ! נִמְנַעַת ! אֲרוּרָה ופוֹשַעַת !
אֲשֶר בְּשִמְחַת-יַמֵינוּ פּוֹגַעַת.
תוֹחֶלֶת חַיֵּינוּ קוֹטַעַת. שוֹסַעַת. קוֹרַעַת. גוֹדַעַת.
לאה צוריאנו, אמו של גיל צוריאנו זכרונו לברכה, חייל יחידת החילוץ 669 אשר יחד עם חברו ליחידה אסף רוזנברג זכרונו לברכה נהרג עת כבל החילוץ הפגוּם אשר נשא אותם מתחת למסוק נקרע.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לאה. |
|
|
|
47 |
|
| |
בין הטענות הראשונות שהושמעו, לאחר מותם של אסף רוזנברג וגיל צוריאנו זיכרונם לברכה, קורבנות אסון כבל המסוק של יחידת חילוץ 669 היתה, כי הם "לא היו מיומנים מספיק" (טענה קלה וסימן היכר מובהק של המערכת הצבאית אשר בה הסימפטום והסינדרום של "הקורבן אשם" שב תמיד וחוזר. גם, אבל לא רק, משום שהקורבן כבר לא יכול להגן על עצמו). תא''ל (מיל') אמציה חן מי שהיה מפקד מתקן האימונים בצאלים אמר כי ''יש לנו צבא לא מקצועי עם כושר מבצעי לקוי''. על משפט זה מבוסס השיר.
צבא אשר אינו מקצועי ואינו מיומן
צבא אשר אינו מקצועי ואיננו מיוּמן
לא תצילנו שכחה - אף לא יצילוהו פעמיו של הזמן
לא יצילנו רהב, להג, שחץ, הבל פי מפקדיו
אשר שכול ויתמות לא עברו, כמו אם ובת, בן ואב.
לא יצילנו מצ"ח – בתישאול (לא תיחקור) של סִילוּף וזִיוּף הוויה –
לא יצילנו פצ"ר - בפיברוקה של עוד ראייה
בזריית חול לעיני הבריות... בטיפוחה של עוד אשלייה...
בטשטוש, טאטוא, מריחה וטיוח של מציאות וקיום בעייה
לא יצילוהו קצינים בביסוס ואִימוּת בדייה
החגיגה צריכה להימשך... קצין בצה"ל חייבת בהחלט להיות חוויה !
לא יצילנו "סמוך עלי!" של כבוד-הוד-עוד רמטכ"ל
הבא לכסות תחת קצינים (כסת"ח) ולקבור סופית את המחדל...
צבא שכזה, טוב יעשה, אם לקרב לא יצא -
כי שואה וחוּרבן ימיט על עמו ועצמו אם ירצה וגם אם לא ירצה
טוב יעשה אם ישב עם הסבתא בצוותא בכורסא מוּל האח
יספר לה צ'יזבטים ויפליג בערגה בשבחם של לוחמי הפלמ"ח
ישוֹרֵר שירי מולדת ויפצח ברינה ב"אם גם ראשנו לא שח"
ועם פינוקים, פיצוחים ושאר תפנוקים יתיימר להגן על כל זקן, על כל מך ועל דך
צבא שכזה – חומת מגן לא יהין, לא יוכל לעולם לשמֵש !
כוחו רק בפיו, אינו יודע פירוש-משמעות: מגל, חנית או חרמש.
צבא שכזה הוא האויב הגדול ביותר של עצמו – תכניותיו שלו ישבש !
מקור גאווה וחיים פסק וחדל מזמן כבר להיות –
מעיין אכזב מתגבר הוא, חרֵב ויבש.
צבא שכזה: ממורק, מצוחצח, מתחמש, מתחדש
את עובדת היותו מלך עירום לא יצליח לעד לטשטש
אֵמוּן הבְּרִיוֹת, צו הדורות, ערבות הדדית, רֵעוּת ואחוות לוחמים – מפקיר הוא ונוטש
בשדות-קרב להתמודד יוּכל רק בדומינו, דמקה, קלפים או שש-בש.
כי צבא שכזה, רשלן, טיפש, עלוּב ...ואוי ...כה אומלל
אין זכות קיום ויישות עצמו כל-כולו הִנוֹ משוּלל !
עוד טרם יצא לרדוף בשדות צר ואויב יהפוך את עצמו מְקוּלל
והוא עצם מעצמותינו, בשר מבשרנו, איך וכיצד נהיה כך מְחוּלל ?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אמציה. |
|
|
|
|
|
| |
כמה מילים על דובר (דוברת) צה"ל...
דובר צה"ל הִנו שקרן נאלח
שעל ברכי השקר התחנך וצמח
התחנך וצמח, הסתבך ופרח
על ראש הבריות בשקריו כפטיש הך ויך !
אלוקים נתן ודובר צה"ל הטיוח לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל הִנוֹ שקרן כה ממולח
שכאשר משקר ...הוא אפילו לא נאנח...
כזביו במצ"ח נחוּשה – רק עורבא פרח !
עובדות מסלק, ראיות מפברק - במומחיות הכל טאטא וטייח
אלוקים נתן ודובר צבא הטיוח לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל מוליך-שולל לא-מחוּנך
שרמס ודרס את ערכי התנ"ך
בהֶבֶל פיו את רוח הספר חרך ומרח
לכת גנרלים מליץ יושר – בא-כוח הפך !
אלוקים נתן ודובר צבא הטאטוא לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל הִנוֹ שקרן בלתי-נשכח
על זרי הדפנה נח בלתי-מנוצח ! ! !
לאמת מתכחש הוא ...מתנער ...ויברח
בדבריו מסתבך ... היישר מן הפחת לפח
אלוקים נתן ודובר צה"ל לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל לחינם מעמיד פני מלאך
כי שקרן פָּאתוֹלוֹגי הִנוֹ – שקרן מפוּכח !
את המציאות מצייר-מתאר באור מגוחָך
משקריו במחתרת רק יוצא מפוייח
אלוקים נתן ודובר צבא המריחה לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל אינו אלא פרחח בן-פרחח
שמן האמת מתיירא....
לעזאזל האמת והצדק שלח !
בשקריו על ראש הציבור ללא רחם הולם הוא:
טרח ! טרח ! טרח !
באמת מתעמרים, משתקרים אבריו - כל שס"ה, כל רמ"ח
אלוקים נתן ודובר צבא הניבזות לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
דובר צה"ל הִנוֹ שקרן משובח
שעל ברכי השקר התחנך וצמח
התחנך וצמח, הסתבך ופרח
באינטיליגנציה אנושית של הבריות - ללא רחם יתעמר, ישתלח
את עצבי העם לבלי גבול, ללא רסן, מתח וחתך !
אלוקים נתן ודובר צבא הטיוח לקח
יהי שם אלוקים מבורך !
141. לדובר צהל: חסכו מאמץ והשפלות נוספות, מזמן לא מאמינים לכם ל"ת
ושכחתם גם לומר, שנצחנו, 19/08/06 13:09 הגב לתגובה זו
55. שאלה לדוברת צהל : cinege, צפון, 19/08/06 09:13
למה אני נוטה להאמין לחיזבאללה ?! הגב לתגובה זו
לדוברת צה''ל מוח של תרנגולת צעירה אמירי, 19/08/06 09:38
מירי רגב -האישה הכי שטחית שהכרתי...תת רמה ל"ת
אלוף מכהן בצה''ל, מרכז, 13/10/06 16:00
אם מירי תגלה אותך זה הסוף שלך. (-: היא תקרע אותך ל"ת חייל, 13/10/06 17:15
היא הפכה למיטרד מנג'ס ל"ת שירות דב, 19/08/06 10:34
129. דובר צ.ה.ל ..המשימה בוצעה בהצלחה,למה איני מאמין להם ? מאזין, 19/08/06 12:59
דובר צ.ה.ל ,הפך להיות קול הרע''מ מירושלים (זוכרים את קול הרע''מ מקהיר ושקריו? ) הגב לתגובה זו
71. אם אשמע שוב את מירי רגב הסתומה והשקרנית יהודי אמיתי, 19/08/06 10:16
אשקול ברצינות לעזוב את הארץ...הצילו אותי ממנה.......בגללה הפסקתי להאמין לצה''ל ומאמין לדיווחי חוץ הגב לתגובה זו
מה זה הדיווח ניבדק? צה''ל צריך לבדוק אם הוא שלח אתמול בלילה יחידה עם מסוקים וכמה מטוסי קרב לבעל בק? יכול להיות שלא סיפרו את זה לאף אחד?....צריך לעשות תחקיר כדי לדעת אם זה התרחש בכלל?...בחייך, תפסיקי להיות סתומה כל כך ותמצאי תשובות הגיוניות כשאת
רוצה להרוויח זמן.
אל תדאג בערב בחדשות - יודיעו הכל . אנחנו אחרונים, לדעת, 19/08/06 10:09 האמת תיוודע. תמיד מודיעים לנו לאט מטפטפים לנו כדי שהבשורה לא תבוא בבום. אני מקווה שאין לנו קורבנות.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שאלתיאל. |
|
|
|
48 |
|
| |
עוֹֹל-אולמרט וחבורתו, חיים רמון, הירשזון, בר-און, ברק, פרס, רפי איתן, צחי הנגבי
איש-איש בזמנו, לשיטתו, בתורו, כהרגלו, לא-דאג לעמו, לא-דואג, חוגג, מלהג, מזגזג,
אך לֵיחָם, בעיני עצמם לפחות, לנצח לא נַס, לא מוּסְמַס או נָמַס. לעולם אף לא יתפוגג.
לאמיתו של דבר, מאומה, לא יוכל למנוע מן הפוליטיקאים שלנו מעצמם, אך ורק מעצמם, להתמוגג
שום-דבר כבר את הפוליטיקאים שלנו גם אינו מסוגל או יכול יותר להפתיע, להרתיע, לדגדג
למדו הם, למדו הם טוב והיטב, איך וכיצד ניתן מהנאות וממנעמי-חיים עד כמה שאפשר להתענג
בבית הספר הגבוה של תיכנון ותיחמון חייהם וחיינו, על אדמתנו, בארצנו שלנו, בכנסת ישראל,
למדו, שיננו פוליטיקאים והכינו טוב והיטב שעורים, איך וכיצד על רצון אזרחים מתגברים,
איך וכיצד על חֶלֶד, עולם ותבל מצפצפים, איך אפשר, איך ניתן, להפוך במהרה בימינו לחצי- אלוקים.
איך "למשוך" זמן כל עוד תמיכה אף אם כרוכה מן המציאות בבריחה יש ואפשר לקבל, כאשר מגוּבִּים הֵמָה על-ידי כנסת ישראל ומתאמנים איך ניתן להערים לא רק על פעמי-זמן אלא עוד יותר אף על אֵל.
איך וכיצד ניתן ואפשר להפוך פוליטיקה לכלי נצחי של "שליחות"
"שליחות" אשר מקנה לאדם, כל אדם, כוח בלתי-מרוסן, עוצמה בלתי-מוגבלת, בשיא-מהירות
איך רוכשים זכות ויכולת אדירה-שרירותית-ממלכתית-קניינית לשררה, לכוח, להון, לשלטון לסמכות
"שליחות ניצחית", "שליחות" פקחית, כְּלִי מַשְחִית אשר משמשת אף כיסוי ופרגוד
לקשר שילוב ושזירת הון ושלטון, אשר מהם, אך ורק מהם,
תצמח תועלת-תוחלת ותכלת עמה ניתן גם לצאת במחול ולרקוד.
שררה, כוח, הון ושלטון אשר בעבורם, כך הוכח בעבר, משתלם וכדאי בחיים להתפלל ולסגוד.
"שליחות" אשר הופכת, בין אם חפצים בכך בוחריך, בין אם לא, עם השנים בכבוד למקצוע
"שליחות" ממנה ובאמצעותה ניתן ללעוג ולצחוק על כולנו, מארמון השן, משם-הרחק, מגבוה-גבוה.
לצפצף בשלווה מנצחת-ניצחת על האזרח הקטן, על כל אזרח ואזרח,
בשלווה חגיגית-ניצחית-אולימפית, לגרום לנו-לכולנו בנשמה ובלב, שאט-נפש נורא ואיום, בחילה, מפח.
"שליחות" כמקצוע נטול וחסר כל טיפת אחריות אך עם מירב ומיטב נוחיות ועם מלוא חסינות
גם אם גרמת לאחרים חרפת רעב, מחסור חמור בתרופות, או סיבה טובה אחרת למות.
"שליחות" בה שלחת בלי טיפת שיקול דעת או היסוס בנים-בנות, חיילים-חיילות, כצאן לטבח לקרב
"שליחות" בה לעצמך הבטחת כי לא כעניי-עמך, לעולם לא תסבול יותר בחייך חרפה אמיתית של רעב.
"שליחות" בה חש ומרגיש אתה את עצמך כמו אדון, שליט כל-יכול על 'עמך', אספסוף, ערב-רב,
עם הנמצא במרעה בלי גדר, עַם בלי תקוה, עַם חסר-סדר, עם ללא מנהיג או רועה, עַם אשר את עתידו כלל לא צופה, לא רואה, עַם המרשה לעצמו אף חוק להפר, במו ידיו בהגיונו ושכלו בור לעצמו כורה וחופר.
"שליחות" בה תוכל לצאת לחו"ל כל אימת שתחפוץ, במלונות 5 כוכבים נעליך בנינוחות לחלוץ,
לדלג ולבקר מתי שתרצה בבירות מערב, הן "מנהיג" אתה ערב-רב, אחרי ככלות הכל אינך הרי 'קלוץ',
יריבים פוליטיים מחו"ל תוכל תמיד כאוות נפשך להמשיך לעקוץ,
ובשובך לארצך, בניגוד לרצונך, כאשר נאלץ תהיה להיפגש עם פוליטיקאים כמותך, חידלי-אישים, עוד איזה מין לץ, איזה פוֹץ, איזה קוץ, למזרח הרחוק תשתדל לצאת מיד בזריזות, לשעה-שעתיים לקפוץ.
אז מה, אז מה כבר יכול להיות, אם מפעם לפעם,
שומעים אנו כי אצל הפוליטיקאים לחיים של יש לא מעט טעם
ואף בקרבם, במציאות, קיימת הרבה, הרבה מאד, פחיתות ושחיתות.
פוליטיקאים מעולם לא סבלו ממצפון רגיש-מיוחד-מיותר או מנחיתות
כי איל |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
חיותה. |
|
|
|
49 |
|
| |
SERENITY
God Grant me the Serenity
To accept the things
I cannot change
The courage to change
The things I can
And the Wisdom
To Know the
Difference.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
Wise Man |
|
|
|
|
|
| |
דרכה של שפיות מתפתלת במשעול
שבין התאבדות לבין רצח...
לזכרם של אפרת גיל, מעין ספיר, אלי אישה, אלפרד רייכמן, בנימין נכט, אמיר מלט ושולה מלט.
"ויאמר: אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם" דברים ל"ב, כ'.
דרכה של שפיות מתפתלת במשעול שבין התאבדות לבין רצח
אף אם בשיטתיות וביסודיות, ינסו אנשים לטאטא,
מציאות ועובדות מן השטח.
לא תמצא, לא תקרא זאת, אצל אף איש, על גב המצח
אך אמת ברורה היא... אמת מרה היא... חקוקה באבן לנצח.
...ומי שלא לומד מאומה מן ההיסטוריה
עתיד לחיותה מחדש...
החיים, ידידי, אינם בדיחה או אופוריה
כדאי שתתחיל להבין זאת, ברנש !
טבעה של שפיות, שהיא מתפתלת בשביל, שבין התאבדות לבין רצח
אף אם לא נכתב, לא נאמר, לא תואר, לא צוייר כך, לאיש על המצח
כלום ייתכן כי, בדעתך, לא העלית זאת מעולם ?
לא הגית בדבר ? יומם ולילה ? לא הרהרת בכך, לבטח ?
יען מוטב כי תדע שכאשר יאמרו הבריות:
"תהי נשמתו צרורה בצרור החיים..."
יתכוונו הם, בוודאות, לנצח.
החיים, כמו חוט דק, תלויים רק במתח
ודינם להיקרע, אם רק יגיעו, לכדי רתח
מוטב כי לך אז, לא תהיה בכך כל נחלה, לא חלק, אף לא פירור נתח
אחרת, בחרת בקֶרֶת, מוכרת, אשר סופה הוא הנֶצַח.
דרכה של שפיות מתפתלת בנתיב שבין התאבדות לבין רצח
אף אם בחריצות, בנחישות, בנחרצות ובמרץ, ישתדלו אנשים לטאטא,
ראיות ועובדות מן השטח
לא תמצא, לא תקרא זאת באיש, על גב המצח
אך אמת ברורה היא... אמת מרה היא... חקוקה באבן לנצח !
החיים, ידידי, אינם בדיחה או אופוריה
מציאות מוחשית-ממשית הֵמָה - לא חלום-פז או תיאוריה.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
בנימין |
|
|
|
50 |
|
| |
Eli Weisel on Religion
Taoism – Trouble happens
Confucianism – Confucius says trouble happens
.
Buddhism – If trouble happens, it is not really trouble
.
Zen Buddhism – What is the sound of trouble happening?
Hinduism – This trouble has happened before,
Islam – If trouble happens it is the will of Allah.
Protestantism – Let trouble happen to someone else.
Catholicism – If trouble happens, you deserve it.
Judaism – Why does trouble always happen to us?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
Eli Weisel |
|
|
|
51 |
 |
אִם |
|
רודיארד קיפלינג | 29/01/09 10:49 |
|
| |
אִם
אם המְבוּכָה פשתה בכל המחוזות
את האָשָם תָּלוּ הכל בך –
האֵמוּן בך אם הִתְרוֹפֵף וחֵרֶף זאת
אתה מוסיף להאמין בעצמך.
אם לחכות תוכל מבלי להִתְעיֵיף
להיות שָנוּא מִבְּלִי להיות אויב –
לחיות בתוך מירמה ומוסרך לא יִתְרוֹפֵף
לא לדבר גבוהה, דמותך לא לזייף.
אם לחלום תוכל מבלי לִשְגוֹת בחזיונות
ברעיונות אשר הָגִיתָ לא להִשָבות,
להתמודד עם נצחונות ואסונות
ולשתיהן להתייחס כאל שוות –
אם אַמִּתְךָ סוּלְפָה, ויש לְאֵל ידך לשאת
שביד זֵדִים הפכה מַלְכּוֹדֶת לְכְּסִילִים,
מבין שברי מפעל-חיים אם מסוגל אתה לצאת,
לשחות וּלְאַחוֹת כמעט ללא כֵּלִים –
אשר צָבַרְתָּ מעולם, אם תֶארוֹז בחבילה
ולְסַכֵּן תהיה מוכן הכל על קְלָף של פִּיק שָחוֹר –
ולהפסיד ולהתחיל מהתחלה
ואת ראשך לא להָסֵב עוד לאחור –
אם את לבך תוכל לִכְפוֹת, כל עֶצֶם וכל אֶבֶר
לעמוד לרשותך זמן רב אחרי כְּלוֹתָם,
ולהתמיד עד היותך קרוב לקֶּבֶר
בכוח הרצון המצווה: לא תַּם.
עם המונים אם לדבר תצלח, וגם לשמור יוקרה
עם מלכים להתהלך בלי לאבד מגע-אנוש
אוייבים וידידים אם לא יוכלו לך מטוב עד רע,
אם כולם יובאו בחשבונך אך איש לא יְעוּטַר הִילַת קָדוֹש –
אם למַלֵא תוכל כל רגע חַמְקָנִי
במלוא שישים שניות של טַעַם לְלא פְּגָם –
תֵּבֵל לך ומְלוֹאָה, בְּנִי !
יותר מזה: היה תהיה אָדָם !
רודיארד קיפלינג תרגום: אריה לבנה
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רודיארד קיפלינג |
|
|
|
52 |
|
| |
"קדימה" אינה אלא בית-בושת
ואין זה גל שמועות או חרושת |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרים. |
|
|
|
53 |
|
| |
אולמרט פָּשוּט כְּלוּמִיאֵל..מְאוּמִיאֵל...שְלוּמִיאֵל...יַשְנוּנִיאֵל...
אולמרט פָּשוּט כְּלוּמִיאֵל.... מְאוּמִיאֵל.... שְלוּמִיאֵל.... יַשְנוּנִיאֵל...
מפגיעתו הקשה-אנושה ישמרנו האל.
שורו.... הביטו וראו-נא מה בארצנו שלנו, לנגד עינינו ממש, עתה מתחולל –
כשצל דמותו אך מופיעה בקצה-קצות האופק, התן מתחיל ליילל.
מה, איך וכיצד מצליח איש אחד, בלהטוטיו-מחדליו-כשלונותיו, לבדו, בעצמו, לחולל ?
איך באמון העם, באמון הצי-בור כך, בעזות, בחוצפה, במצח נחושה, בלי להניד עפעף,
בנו-בכולנו ראש-מכשלתנו, אולמרט, מוֹעֵל ?
כלום ייתכן כי מורשתו-מוסרו-תרבותו-התנהלותו-התנהגותו בחברה, במדינה ובעם תאוּמַץ ?
תזכה בפרס ? באוֹטוֹ ? בלוֹטוֹ ? בטוֹטוֹ ? (הן "מַזָּל" היום באופנה והוא לנו מוֹטוֹ)
בציבור תתקבל ? תהפוך (אוי לנו...!) לטבע-שני ? להרגל ?
"תסתדר"-תסתגל ? תמצא לה תומכים נאמנים ?
אחריות-אישית-ממלכתית-ציבורית-פוליטית-מדינית הלאה תשליך ? תגלגל ?
בנו תשקע ? בלבבנו תבקע ? תעמיק ? תכה שורשים ? בקרבנו תחלחל ?
מה צופן המחר בחובו ?
מה עוד מסוגלים חברי ממשלה-מכשלה זו, כאן ועכשיו, יחדיו עמו עדיין לעולל ?
הבור נכרה כבר לפני מספר חודשים, עתה נותר רק לסתום בעפר עליו או עלינו את הגולל.
לדאבוננו, לא נשאר כמעט בעם אפילו תם, נבון, צדיק אחד, אמיץ או חכם אשר שואל :
מָתַי, אִם בִּכְלָל, יבוֹא לְצִיוֹן גוֹאֵל ?
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שושנה. |
|
|
|
54 |
|
| |
הבַּרְווָז הַזֶה.... השָאוּל המוֹפָז....
איך... איך... איך... בקרנות המזבח... יחד עם ראש מכשלתנו מתאמץ כל-כך להחזיק ?
עדיין בשארית כוחותיו נֶאֱחַז ?
איך יחד עם ראש מכשלתנו, מרצון העם, בבחירות עכשיו, מתעלם ?
צוֹחֵק, מְצַחקק, מלגלג, לנו, לכולנו בָּז !
אך ידוֹעַ יוֹדֵעַ שָאוּל כי על זמן שָאוּל חַי שָאוּל,
זְמַן אָבוּד, זְמַן גַּלְמוּד, זְמַן מְבוּזְבָּז, זְמַן מְמוּזְמָז.
איך את ממשלת חֶרְפָּה-כְּלִימָה-כישלון-אָבַדוֹן-אכזבה זו,
ממשלת זוועה,
ממשלת שְחִיטָה,
ממשלת מעיין-אכזב,
לא עזב עד עתה מוֹפָז ?
מדוע את חפציו בתום מלחמה חיש לא אָרַז ?
ראיתם אותו יוצא עתה מפגישה חשובה ? איך שָמַח ועָלַז ?!
האם לא צָפָה, לא ראה, לא הכיר בסופו של חֲלוֹם שֶנִשְבַּר,
חֲלוֹם פָּז, חֲלוֹם שלנֶצַח נִגְנָז
חֲלוֹם אשר ראש מכשלתנו, שְלוּמִיאֵל, לא-יוּצְלַח, לא-מוּצְלַח, בִּיש-גַדָּא נוֹרָא,
במו מעשיו וידיו גָּדַע, קָטַע, קָטַל, קָצַץ וגָּזַז
חלום אשר התפרק-התרסק, פִּצְפֵּץ חָזוֹן ודימיון, הוריד ביגוֹן תקוות שְאוֹלָה, טרם יום, לִתְהוֹם-נְשִיָה, בְּכִיָה וטִימְיוֹן.
שִבְרוֹן-לֵב שֶל חֲלוֹם אשר התמוגג, התפוגג, לאוויר ארצנו ברשלנות-חלמאות-הפקרות-קלות בלתי-נסבלת גַּז.
בהזדמנות זו נאמר לַּבַּרְווָז (lame duck), בַּרְווָז מתנדנד אשר פעם נחשב לפָּגָז,
נבהיר לו לשָאוּל המוֹפָז, נאמר לו לא רק רָז
כי בוא יבוא יום, בו נעשה חשבון, עם כל פּוֹחֵז, עוֹלֵז, מְכַּרְכֵּר-מְדַשְדֵש-מְפַזֵז, מוֹלִיך-שוֹלָל-מקוּלָל, אשר לנו כִּזֵב,
העניק לחיינו בארצנו טַעַם כה מַר, אותנו במַעַל וכַּחַש גָרַר, את עינינו אָחַז (כן, כן, היה זה אותו בַּרְווָז, מוֹפָז !)
נזכור, לא נשכח, איך את תקוותינו, ערגותינו, כמיהותיהו, כיסופינו,
לשינוי משמעותי-חיוני, שינוי מתבקש-מיוּחַל גָּנַז הבַּרְווָז
ולכשיגיע אותו יום, עוד תראו את שָאוּל (עם/בלי חִיתּוּל) אשר ממקום-מושבו, מכיסאו סוף-סוף מָש, זָע וזָז
כשזנבו בין רגליו נָּס, אָץ, בּוּרֵח (לפוליטיקאי הן הרי אין, לא טעם, לא ריח), לדרך בטוחה-טובה יותר, נֶחֱפָּז הבַּרְווָז.
יען ידוע יודעים "נציגינו" "נבחרינו" בממשלה
אטומה-יהירה-מקוממת-מקלקלת-מקולקלת-מרושלת-מקוללת-קלוקלת-איוולת זו
כי תם זמנם.
חדל קורבנם.
פסקה תקופתם.
הסתיימה שעתם.
בממשלתם-מכשלתם הנוכחית הכל כְּבָר מזמן כה בוּזְבַּז וְמוּזְמַז.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד ! שאול טשרניחובסקי תל-אביב, 3.9.1938
אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל"ת לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05
עצוב,וכל כך נכון... ל"ת רונית, 25/08/06 09:31
ראי אדמה רעות, מרכז, 17/09/06 21:51 אי אפשר לאמר זאת נכון יותר
איך לא תבושי מדינה שאננה לרמוס את ילדיך ל"ת מ/שה, פ''ת, 24/09/06 23:32
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מלי. |
|
|
|
55 |
|
| |
יֵש יָמִים – הַעוֹלָם מִסְבִיבֶיךָ
רַק סְמָלִים לא תֵדַע שַחֲרָם
יֵש יָמִים ותִפְאֶרֶת שָמֵיך
רְמוּסָה בְּאָבָק ובְּדָּם.
יֵש יָמִים - יְמֵי עֶבֶד יָגֵעַ
עֶבֶד דַּך, מְעוּנֶה הכְּבָלִים.
יֵש יָמִים לא גוֹאֵל ולא רֵעַ.
יֵש יָמִים כַּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
רחל
כ' אייר, תרפ"ו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רחל. |
|
|
|
56 |
|
| |
לזכרו של סמ"ר עוז צמח אשר נפל במלחמת לבנון השניה 12.8.2006 בהיותו בן 20 בלבד
שלח אלי חיים בדואר היום הזמנה בה מופיעה תמונת בנו, סמ"ר עוז
חשבתי, הירהרתי, לעצמי שחתי, בראותי במכתב את דיוקן בנו עוז,
אשר לזכרו עתה מספר חרוזים אשתדל בצניעות אחרוז
כי אפשר, ייתכן, תקוותנו עוד לא פסה, חלומנו בכל זאת עדיין לא נגוז
סמ"ר עוז לבוש במדי אלוף משנה.
ואם מתוודע אתה אל פרטי קרב גבורתו של עוז יחדיו עם רעיו, אין זה נראה בעיניך כלל וכלל משונה
קרב עז בו עוז נחלץ לקריאות מצוקת חבריו, לעזרתם חש נחוש , מן הטנק משיב ועונה, מעודדם ככל הדרוש
או אז, קולט, תופש, מבין ויודע הנך איך הלך עוז כעמוד איתן וזקוף, עמוד אש ענן ועשן,
כברת דרך רבה לפני כל המחנה ! כשכל מעייניו מרוכזים בהצלת חבריו ואליהם הטנק שלו אץ, שועט ופונה.
עוז רוחו של עוז כסנה אשר באש לא אוּכָּל, כל רע לו לא יאונה.
בן יקר, חייל נאמן ומסור, עלם אציל, אשר אי-אפשר אכן שלא בו להתקנא.
בן אנוש, בן-תמותה, בן חיים ואלישבע אשר את שליחותו בנאמנות ובמסירות בצע, ותמיד דרך קבע.
בן לתפארת אשר אל תוך עולמנו נולד, ילד רך ועדין, מתוק כשוקולד
אז אימרו נא, חבריא, כלום אכן זה חשוב ולמי זה אכפת באמת או משנה
אם עוז לא הגיע (אף כי היה לו מגיע), אם עוז לא היה בחייו, בדרגת אלוף משנה ?
ובהתבוננך בעוז נותר אתה דוֹמֵם, אִלֵם, פְּעוּר-פֶּה, חסר לגמרי כל הסבר, תשובה ומענה
איך וכיצד כך יצאו לקרב בחורים צעירים, רעננים, אמיצים, כה-נחושים, היישר מתוך מחנה
איך הקריבו עצמם בנאמנות אין-קץ, בלי פיקפוק, בלי היסוס, במסירות אשר אין בה מוּתְנֶה ואין לה מוֹנֶה
בהקרבה בלי שיעור, הקרבה אשר במציאות אין לה כליל רֵע, אָח או דוֹמֶה
מי יתן, וזכרם יִנוֹן, לא ימוש מאיתנו, ילוונו, ממנו נספוג חינוך, השראה, ערכים.
אחווה, שיתוף ואיחוד בינינו יקום ויהיה. משותף יהיה בינינו המכנה והמחנה.
יען עוז הן שמש לנו בדרכו מחנך, חלוץ, מדריך ומורה. עוז אף אלינו תמיד ידבר, מדבר ופונה
אל לבבנו, חיקנו, נאמץ מורשתו ככוח יוצר, מקורי, בריא, מדביק, מדביר, דוחף, ממריץ, פורה ובונה
מאופיים, פועלם, יכולתם והצלחתם של בנים כעוז וחבריו, נפרח, נלבלב, נשגשג, נשגה ונבנה
עד סוף ימינו, בארצנו, נחת נספוג ונרווה – מדמותם, ברכתם, השראתם ואצילותם לנצח לעד תמיד נהנה.
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דורי. |
|
|
|
|
|
| |
אֱלִיפֶלֶט
נְזַמֵּר נָא אֶת שִיר אֱלִיפֶלֶט
וְנַגִּידָה כּוּלָּנוּ בְּקוֹל:
כַּאֲשֶר עוֹד הָיָה הוּא רַק יֶלֶד,
כְּבָר הָיָה הוּא בִּיש-גַּדָּא גָדוֹל.
בּוֹ שְכֵנִים וּשְכֵנוֹת דִּיבְּרוּ דוֹפִי
וְאָמְרוּ: "שוּם דָּבָר לא יוֹעִיל –
אֱלִיפֶלֶט הוּא יֶלֶד בְּלִי אוֹפִי,
אֵין לוֹ אוֹפִי אֲפִילוּ בְּמִיל...."
אִם גּוֹזְלִים מִיָּדָיו צַעֲצוּעַ
הוּא נִשְאָר מְבוּלְבָּל וּמְחַיֵּיך,
מְחַיֵּיך בִּבְלִי דַּעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד, וּבְשֶל מַה זֶה, וְאֵיֵך.
וְנִדְמֶה כִּי סְבִיבוֹ – זֶה מוּזָר,
אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
בְּלֵיל קְרָב בִּרְעוֹם אֵש מְזַנֶּקֶת,
בֵּין אַנְשֵי הַפְּלוּגָה קוֹל עָבַר ;
הָעֶמְדָּה הַקִּידְמִית מְנוּתֶּקֶת,
מְלַאי תַחְמוֹשֶת אָזַל בָּהּ מִכְּבָר !
אָז הִרְגִּיש אֱלִיפֶלֶט, כְּאִילּוּ
הוּא מוּכְרָח אֶת הַמְּלַאי לְחַדֵּש,
וְכֵיוָון שֶאֵין אוֹפִי בְּמִיל לוֹ –
הוּא זָחַל כָּך יָשָר מוּל הָאֵש.
וּבְשוּבוֹ מְהוּמָם וּפָצוּעַ
הִתְמוֹטֵט הוּא, כָּרַע וְחִיֵיך,
הוּא חִיֵּיך בִּבְלִי דַעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד וּבְשֶל מָה זֶּה, וְאֵיךְ.
וּבְלִיבּוֹת חֲבֵרָיו, זֶה מוּזָר,
אָז דְּבַר-מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
וּבַלַּיְלָה חָבוּש קַסְדַּת פֶּלֶד,
אַט יָרַד הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל
וְנִיגַּש לִמְרַאֲשוֹת אֱלִיפֶלֶט,
שֶשָכַב בַּמִּשְלָט עַל הַתֵּל.
הוּא אָמַר: "אֱלִיפֶלֶט, אַל פַּחַד,
אֱלִיפֶלֶט אַל פַּחַד וָחִיל,
בַּמָּרוֹם לָנוּ יֵש מִמְּךָ נַחַת –
אַף שֶאֵין לְךָ אוֹפִי בְּמִיל...".
זֶהוּ זֶמֶר פָּשוּט גַּם תָּמוּהַּ
אֵין רֵאשִית לוֹ וְסוֹף וְהֶמְשֵךְ,
זִיּמַּרְנוּהוּ בְּלִי דַעַת מַדּוּעַ
וְכֵיצַד וּבְשֶל מַה זֶּה, וְאֵיךְ.
זִיּמַּרְנוּהוּ סְתָם כָּךְ, זֶה מוּזָר,
כִּי דְבַר מָה הִתְרוֹנֵן כּה וָשָר.
בְּלִי מַדוּעַ וּבְלִי כֵּיצַד
בְּלִי הֵיכָן וּבְלִי אִיך וְלָמָה,
בְּלִי לְאָן וּמֵאֵיזֶה צַד,
בְּלִי מָתַי וּבְּלִי אָן וְכַמָּה.
כִּי סָּבִיב כְּכִּינוֹר וְחָלִיל
מַנְגִינָה מְאִירָה מְצַלְצֶלֶת,
אִם נַסְבִּיר לְךָ – מַה זֶּה יוֹעִיל.
אֵיזֶה יֶלֶד אַתָּה, אֱלִיפֶלֶט.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: אלכסנדר ארגוב
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן ואלכסנדר |
|
|
|
57 |
|
| |
"נֶאֱסַף תִּשְרֵי"
מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.
אֶל מְעָרַת דָּוּד הַשּוּנַמִּית
תַּצְמִיד אֶת יְרֵכֶיהָ הַקָּרוֹת
אֶל חוֹם הָאֲבָנִים שֶעַל קִבְרוֹ.
מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.
וְיֶלֶד זָר הוֹלֵך וְתָר כְּמוֹ שָאוּל
אֶת עִקְּבוֹתָיו שֶל אָב וְשֶל אֱלוּל
ּוּבֶעָמוּם הוּא מֱחַפֵּש אֶת הַצָּלוּל.
לֵך יֶלֶד לֵך, אוּלַי בְּסוֹף הַמַּעֲרָב,
בֵּין יָם וְיַבָּשָה, בֵּין אָב לִסְתָו
יְאוֹר שֶלְּךָ יָאִיר בֵּין חֲטָאָיו.
מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.
חֲטָאֵי הָאִיש וְהָאִשָּה וְהַנָּחָש
חַטַּאת דָּוִד בְּאוּרִיָּה, כִּבְשַת הַרָש
וְיוֹנָתָן וְיַעְרַת הַדְּבַש...
מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל. הַקַּיִץ שָב.
סִיפּוּר שֶלְּךָ, יַלְדִּי, מַתְחִיל עַכְשָיו
עִם כָּל הַדְּבַש וְהַנָּחָש וְהָאִשָּה.
מֵת אָב וּמֵת אֱלוּל וּמֵת חוּמָּם.
גַּם נֶאֱסַף תִּשְרֵי וּמֵת עִמָּם.
רַק נִשְאֲרָה גַחֶלֶת עֲמוּמָה
שֶל אַהֲבַת הַקַּיִץ הַגְּדוּמָה.
מילים: נתן יונתן
לחן: צביקה פיק
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
נתן וצביקה |
|
|
|
58 |
|
| |
התגובות לכתבה, שעניינה דבריו של השופט בדימוס וינוגרד כי הופנמו לקחי מלחמת לבנון השניה, הן אוסף מאוד-מאוד לא-שגרתי. יש כאן ציטוטים משירים ישנים, בעיקר ממלחמת השחרור (שכמוהם, וכמו מילותיהם ולחניהם, איננו רואים עוד ליופי, לעברית ולרגש). יש כאן דברי הגות מחורזים ודברי קטרוג על מנהיגים במירכאות ובלעדיהן, כמו פרס, רמון והנגבי.
תמוה מאוד, מה שקרה כאן. גם שמות המגיבים אינם מהסוג הרגיל, ככל שהשמות אמיתיים ולא שמות מתחזים. אך מי יתחזה כאביו של חלל צה"ל?. איננו מוצאים צבר כזה של תגובות לידיעות ולמאמרים אחרים, ואני תוהה מה הסיבה לכך. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין |
|
|
|
59 |
|
| |
''אם הנחת העבודה שלנו היא כי הצפון הולך להיות מותקף, אני מציע שלפני שאנו מגיבים, לנקוט פעולות בשביל להגן על האוכלוסייה בצפון וראוי לעשות את זה שעה אחת קודם ולא להמתין להידרדרות. אני מציע לפני זה לעשות את כל פעולות ההכנה בצפון, בשביל לראות איך אפשר לצמצם את הנזקים בעניין, לפני שאנחנו תוקפים. ואם צריך להמתין כמה שעות - אז צריך להמתין אותן''. מאיר דגן, ראש המוסד, ערב המלחמה.
''אל-יתהלל חוגר כמפתח''. מלכים א', כ', י''א
''יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו''. שמואל ב', ב', י''ד.
משה רודובסקי, אבא של גל רודובסקי זכרונו לברכה אשר נפל בפעולתה הכושלת-מרושלת של השייטת בלבנון אמר בשעתו: ''הם (מתכנני המבצע) חשבו שהם יוצאים עם כתה ז' לטיול שנתי בלבנון''. על משפט זה מבוסס השיר.
''''טִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....''
הֵם בָּחֲרוּ שֶלא לִשְעוֹת, לא להַאֲזִין כְּלָל, לְהִתְעַלֵּם לַחֲלוּטִין
מהַצָּעַתוֹ-הַתְרָאָתוֹ ומאַזְהָרוֹתָיו שֶל רֹאש הַמוֹסָד, מֵאִיר דָגָן
חָשְבוּ.... כָּך עָשוּ לְעַצְמָם חֶשְבּוֹן.... כִּי לְכָּל הַיוֹתֵר הֵם יוֹצְאִים
לְטִיוּל שְנָתִי בִּלְבָנוֹן עִם עוֹד כַּמָה יְלָדִים בַּגַּן....
לא קָלְטוּ, לא תָּפְשוּ, לא הִשְכִּילוּ לְהַבִין, כִּי הִכְרִיזוּ מִלְחָמָה (לא ''קְרָב'' או "מִבְצַע")
אַך אֲבוֹי... כַּמָּה חָגָג לְפֶתַע ''פִּתְאוֹם'' הַבַּאלָאגַן ....
יָם הַדְמָעוֹת אֲשֶר נִשְפַּך מֵאָז בְּעֶטְיים
הָפַך כְּבָר מִזְמַן לִהְיוֹת אַגָּן.
''באלאגן, באלאגן'' אמר סרן בניה ריין זכרונו לברכה לאמו חגית בשיחת הטלפון האחרונה שלו מלבנון.
מאיר דגן (ראש המוסד) ביום החטיפה: לפני שמגיבים - להכין את העורף
ראש המוסד, האלוף (מיל') מאיר דגן, המליץ ביום פתיחת המלחמה בלבנון לעכב את התגובה הישראלית לחטיפת שני חיילי המילואים בידי חיזבאללה. דגן אמר בדיון: ''לדעתי, אנו הולכים במהלכים האלה להידרדר לעימות ארוך טווח. הפוטנציאל של עימות כזה לפגוע במטרות עורפיות בישראל הוא גבוה מאוד. לא חייבים לתקוף מחר בבוקר. אפשר להתכונן, להכין. מה יקרה אם נתקוף בעוד יומיים?''
דגן סבר כי יש לנקוט צעדים בסיסיים לשיפור ההתארגנות בעורף הישראלי לקראת מתקפת קטיושות של חיזבאללה, בטרם יתקוף צה''ל בלבנון. הדברים נאמרו בהערכת מצב מיוחדת שכינס שר הביטחון, עמיר פרץ, בלשכתו בעקבות החטיפה. הישיבה התקיימה ב-12 ביולי אשתקד, בשעה 14:30. להערכת דגן כי מהלומה בלבנון תביא להסלמה ניכרת וממושכת שבמהלכה יותקף העורף, הצטרפו גם ראש השב''כ, יובל דיסקין וראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, האלוף (מיל') עמוס גלעד.
דיסקין טען, כי ''אין דרך להימנע מחזית בצפון. אם אנחנו יורים עליהם, אם אנו הולכים ליזום כעת, משמעות הדבר כי הם יירו עלינו חזרה ואנחנו נצטרך להמשיך, מתגלגל הגלגל''. עמוס גלעד צפה: ''הוא (חיזבאללה) יכה אותנו קודם כל בקטיושות רגילות, שמספרן עצום. הטווח שלהן הוא 20 קילומטר והעומק שלהן בגליל הוא גדול. זה אומר שהגליל יכול להיות די שומם''. גלעד הוסיף אזהרה לפרץ: ''אתה צריך להתכונן למלחמה ארוכה כשאין מקלטים בגליל - זה גם אחד הסודות הגלויים. אין בו מספיק מקלטים''. חרף האזהרות בישיבה בצהריים, המליצו בערב לממשלה שר הביטחון ובכירי צה''ל על תקיפה אווירית נרחבת ובכלל זה השמדת מערך הרקטות. בטרם התקיפה לא ניתנה הנחיה לנקיטת צעדים מיוחדים להכנת העורף בצפון, כמו גיוס מילואים משמעותי לפיקוד העורף או תדרוך של האוכלוסייה. בשורת תחקירים שנעשו לאחר המלחמה |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה. |
|
|
|
60 |
|
| |
|
|
|
61 |
|
| |
מרוב הוד התנוונותו, התנשאותו, התנתקותו, התרחקותו, יהירותו ושְפַנוּתוֹ לא רואים יותר לא את הארץ, לא את החוק, לא את הצדק ולא את הדין...
שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המשפיל, המדכא, המביש והמבייש (בג"ץ 6728/06 ו- 7607/06) . שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב אשר ברחו, לא סתם ברחו, ברחו כמו שפנים מאחריות אישית-ממלכתית והפגינו אדישות תהומית-מקוממת לנוכח מראה דם השווא והחינם אשר נשפך כמים על פני אדמת לבנון במלחמת לבנון השניה. אחרי ככלות הכל הרי הדם אינו דמם. שופטיו ה"עליונים" העלובים של בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס.
"ונתת לעבדך לב שֹמע לשפוט את-עמך להבין בין-טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את-עמך הכבד הזה". מלכים א', ג', ט'.
מרוֹב הוֹד שְפַנוּתוֹ ושִפְלוּתוֹ לא רוֹאִים כְּבָר יוֹתֵר את האָרֶץ...
אִיש מבינינו איננו עוֹמֵד כלל בפֶּרֶץ
רַק שוֹפְטֵי "העֶלְיוֹן" בפסיקותיהם
מֵיטִיבִים, מַפְלִיאִים, מַדְהִימִים בִּיְכוֹלְתָם את הכּל לתָרֵץ
איש מביניהם אף אֵיננו טוֹבֵל וביָדוֹ שֶרֶץ .
מִפְּאַת הוֹד כְּבוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ לא רוֹאִים יוֹתֵר אֶת היַעַר
לא דוּבִּים, לא זְאֵבִים, לא פִּטְרִיוֹת, אֲפִילוּ לא כִּיפָּה אֲדוּמָה
לא שִלְגִיָה, לא גַמָּדִים, אַף לא, אוּלַי, סְתָם דְבוֹרָה, תְּאֵנָה, תוּתִּים או פִּרְחֵי-בָּר
הֵם שָם, מִמַעַל, בְּאַרְמוֹן השֶנְהָב: סְפוּנִים . נִינוֹחִים. נִישָאִים. מְחוּסָנִים. מְדוּשָנִים.
כְּנוּעִים. עֲלוּבִים. שוֹתְקִים. מְשוּתָקִים. מְרוּחֲקִים. מְנוּתָקִים.
נֶהֱנְתָנִיים. תּוֹעֲלְתָנִיים. נִקְלִים. נְלוֹזִים. פּוֹחֲזִים. בַּזִים. מְבוּזִים. מִתְבַּזִים.
מְרוּקָנִים. מְנוּוָנִים. מְאוּסִים. מְנוּמָסִים. מְנוּסִים. מְבוּסָסִים.
לְעוּסִים. מְעוֹשִים. מִתְפַלְמֵסִים. מִתְפַּרְנֵסִים. כלום ייתכן אֳפָסִים ?
עַל כָּל צַעַד ושַעַל, מִכָּל פִּנָה, זָוִית וקֶרֶן מְכוּסִים.
כוֹכָבִים. נִתְעָבִים. מַרְקִיבִים לֹא רַק כְּמוֹ רִימוֹנִים רְקוּבִים. מְלַבְלֵבִים.
אַך חֲרִיפִים, מְפוּלְפָּלִים וְחַדִים מִתָּמִיד כַּתַּעַר.
אֲנַחְנוּ כָּאן, על פְּנֵי אֲדָמָה (טוֹבָה?) זו מִתַחַת, סוֹפְגֵי מוּסָר תּוֹכֵחָה וגַעַר.
מִי היה מַאֲמִין, כִּי עד כְּדֵי כך, ביניהם לבינינו יִיוָוצֵר כָזֶה, כּה רָחָב ועָמוֹק, אוֹתוֹ פַּעַר ? ? ?
הֵן כְּסִיל לא יבִין זאת, לא אֱווִיל, לא חָכָם, וודאי לא שוֹטֶה או איש בַּעַר
אֱלוֹהִים, שא-נא תְפִילָה, קַבֵּל מְחִילָה, פְּתַח לָנוּ בְּעֵת נְעִילָה את השַעַר .
מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ,
רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
|
|
|
| |
יְפֵה נוֹף, מְשוֹש תֵּבֵל, קִרְיָה לְמֶלֶך רָב,
לְךָ נִכְסְפָה נַפְשִי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב !
הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם,
כְּבוֹדֵך אֲשֶר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶר חָרָב.
וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָרִים, עַד
אֲרַוֶה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב !
דְרַשְתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם
צְרִי גִלְעֲדֵךְ – נָחָש שָרָף וְגַם עַקְרָב,
הֲלא אֶת-אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָקֵם
וְטַעַם רְגָבַיִך לְפִי מִדְּבַש יֶעְרָב !
רבי יהודה הלוי
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רבי יהודה הלוי |
|
|
|
|
|
| |
מֵחֲמַת הוֹד כְּבוֹד מְאוֹדוֹ ומַעֲמָדוֹ,
רוּחַ כְּבוֹד אַהֲבַת-האָדָם וחֵירוּתוֹ הפוֹעֶמֶת, יוֹקֶדֶת בִּלְבָבוֹ.
שוֹכֶנֶת, שוֹרָה, לִפְרָקִים חָבוּיָה (עִיתִּים אֲבוּדָה) מְקַנֶנֶת (לֹא-תָּמִיד) בְּקוֹדְקוֹדוֹ
מַעֲלָתוֹ, כְּבוֹד זוּלָתוֹ, תְּזוּנָתוֹ, מְדוּשָנוּתוֹ, חָזוּתוֹ, חָזוֹנוֹ, מְזוֹנוֹ,
הֶגְיוֹנוֹ, פִגְיוֹנוֹ, אֲרֶשֶת פָּניו, לְשוֹנוֹ, קִלְשוֹנוֹ,
סַבְלָנוּתוֹ, סוֹבְלָנוּתוֹ, אִיפּוּקוֹ, שְבִיעוּת-רְצוֹנוֹ-העַצְמִית, קוֹר-רוּחוֹ, קוֹרַת-רוּחוֹ
שְנִינוּתוֹ, נְחִישוּתוֹ, נִמְרָצוּתוֹ, נֶחֱרָצוּתוֹ, עֶלְיוֹנוּתוֹ, הָגוּתוֹ, דַקּוּתוֹ, יַנְקוּתוֹ,
מוֹרָשְתוֹ, תוֹרָשְתוֹ, מַחֲרַשְתוֹ, יַבָּשְתוֹ, אִשְתוֹ (?) תִּלְבּוֹשְתוֹ,
עוֹמֶק אֱנוֹשִיּוּתו, הֵיקֵף תוּשִיָתוֹ, מִבְנֶה אִישִיוּתוֹ, עוֹצְמָת יֵישוּתוֹ,
...לא רוֹאִים יוֹתֵר את האָרֶץ
איש מִבֵּינֵינוּ כְּבָר אֵיננוּ עוֹמֵד כְּלָל בפָּרֶץ.
תודה על השיר ל"ת הצופה מהצד, 07/08/07 23:32
54. למגיב 3 אמרת גרוניס וחיות, גם לי זה מביא קבס בוכמן, 24/11/07 21:57
ראיתי אותם ''בפעולה'' ..
אכן צדקת- הם הביאו גם לי שאט נפש, ורצון לבוז להם בפניהם,
ראיתי כיצד הם משליכים בבוז אדם מבוגר שבא לבקש זכויות רשומות בחוק, שנשללו ולהם ניתנה הסמכות למנוע עושק, אבל הם רק הוסיפו משלהם,
קריאות תדהמה בין היושבים, והם מפנים מבטם הצידה..
משלא יכולתי לקרוא להם בוז לכם שם, בהיכל ''הצדק'' המפואר שלהם, ואני עושה זאת עתה, אכן אוי למדינה שאלה שופטיה, הגב לתגובה זו
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
|
62 |
|
| |
עַרְמוֹנִים מִן הַאֵש
בית-מִשְפָּט עֶלְיוֹן אשר מצפה או מבקש
כי אב שָכּוּל או אֵם שָכּוּלָה יוציאו עבורו את העַרְמוֹנִים מן האֵש...
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שאת יִצְרוֹ לא כוֹבֵש
מוּג לֵב... את שְמוֹ, מַעֲמָדוֹ וכְּבוֹדוֹ מְבַייֵש !
בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, שמתפקידו מְנסֶה-מִשְתדֵל לְהִתְחַמֵק
הוא בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן שבנושא כלל אינו רוֹצֶה-מעוניין להתעמק
כמו מָנוֹע שוֹרֵק וחוֹרֵק... מִשְתַּנֵק... סוֹף-סוף מִשְתַּתֵּק.
את שְאִיפוֹת החוֹפֶש, הדְרוֹר, המוּסָר, האֱמֶת וְהצֶדֶק בְּקֶרֶב הדוֹר, שוֹלֵק, מוֹלֵק וחוֹנֵק !
בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן שמלכתוב פְּסַק-דִין משתדל להימנע
הוא בית מִשְפָּח עָגוּם ועָצוּב, עָלוּב וכָּאוּב, מיופייף, מְזוּייף, מתנהג כמו בַּת-יַעֲנָה.
מערכיו מְרוּשָש. מְנוּוָן, מְרוּחָק, מְשוּתָק, מְנוּתָק, מְקוֹמֵם, חֲסַר-תַּקָּנָה.
בפסיקותיו הֲפַכְפָּך, משנה אוֹפְיוֹ וצבעיו כְּמו זִיקִית...
כְּמוֹ מֶזֶג אֲווִיר מעוֹנָה לעוֹנָה... מְקוֹמוֹ ברפּוּבְּלִיקָה של בָּנָנוֹת...
לא, חָלִילָה וחָס, במְדִינָה המתיימרת להיות מְדִינָה נְאוֹרָה !
בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן מְיוּסָר, מְלא-מַכְאוֹבוֹת ויְדוּע חוֹלִי
גוּף חֲדַל-אִישִים, חֲסַר-אוֹנִים, שוּלִי-גְּבוּלִי, המהווה עומס ועוֹל לעמו, לעצמו ואף לי
שִטְחִי ורָדוּד, אָבוּד, יָרוּד ומָרוּד, מָרוּט ושָדוּד, בינוני-ממוצע...
האם זה לא ייגמר לעולם... ? ענני-נא... הוֹי אֵלִי !
קוֹרְבָּן הנכנס לתוכו יכול רַק לזְעוֹק ולִצְעוֹק: ''...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי ! ...אוֹי לִי !''
בית מִשְפָּח עֶלְיוֹן אשר אינו מוכן להתעמת כלל עם רמטכ''ל
הוא בית מִשְפָּט עֶלְיוֹן, דַּל, עָנִי ואֶבְיוֹן, לוֹקֶה ונִקְלֶה, נִבְזֶה, מוּכֶּה-גּוֹרָל ואוּמְלָל
צִידְקָתוֹ, מוּסָרוֹ, יישוּתוֹ – כָּל כּוּלוֹ הִנוֹ מְשוּלָל
והוא עֶצֶם מעצמותינו... בָּשָר מבשרינו... איך וכיצד כך נהיה מְחוּלָל ? ? ?
"מי שרוֹדֵף אַחֲרֵי הכָּבוֹד... הכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶנוּ..." יאמרו לנו חז"ל
ואנו נפְטִיר... בבית-המִשְפָּח העֶלְיוֹן...
לזַלזַל אַחֲרוֹן שצָנַח...
מָה חֲבָל...
ז"ל !
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
|
63 |
|
| |
מי ייגאל את כבוד הנופלים במלחמת לבנון?
יום שישי, כט אלול , 09:53, 22 בספטמבר 2006
כולם מברכים את כולם בשנה טובה. כולם מאחלים כי השנה החדשה תשס''ז, תהייה טובה מקודמתה, אולם איש אינו מציין ומעלה את זכרם של 156 חללי צה''ל ואזרחי מדינת ישראל שנהרגו במלחמה בלבנון. בשבוע שעבר, ביום חמישי 14.9, מלאו 30 יום לסיום המלחמה וכניסת הפסקת האש לתוקפה. לא הממשלה, לא צה''ל, ולא אף אחד אחר לא ערכו שום טכס לכבודם של הנופלים במלחמה. כאילו לא היו נופלים. כאילו לא הייתה מלחמה. איש לא הוריד לכבודם דגלים עד לחצי התורן. איש לא הצדיע על קברותיהם. המדינה וצה''ל לא דאגו להניח ערב ראש השנה זרים על קברותיהם. עוד לא היה כדבר הזה בכל 58 שנות קיומה של מדינת ישראל. לא צריך להרחיק לכת כדי להבין כי לא לראש הממשלה אהוד אולמרט, לא לשר הביטחון עמיר פרץ, ולא לרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ, וגם לאף אחד משרי הממשלה אין אומץ הלב לעמוד בפני המשפחות, בפני העם. בפני הקברים. מתבצרים מאחורי לשכותיהם, מסתתרים מאחורי מסכי הטלוויזיה, וכתבי העט להשכיר שלהם, מפטירים שלושת האחראיים לכישלון המלחמה מילים בודדות של השתתפות בצער המשפחות. ראש הממשלה אולמרט צועק בכאבו הפוליטי, 'הניחו לחיילי צה''ל הגיבורים, באמת הנפלאים האלה. הפסיקו לתקוף את הרמטכ''ל,' אתו הוא עצמו אינו מדבר. ובאותה נשימה, בצביעות, ציניות, ונבזות, שאין למעלה מהן, מוריד מעליו את האחריות למלחמה ומה שהתרחש בה. 'אני לא עשיתי שום שגיאות מהותיות'. ומעביר אותה לצבא. 'שם היו ליקויים', לא אצלו. כלומר, המפקדים והחיילים, הם האשמים! אם ממשלה, צבא, ועם דוחקים ומתעלמים מזכר הנופלים, חודש אחד בלבד לאחר סיום המלחמה, אין צורך לא בוועדות חקירה ולא בוועדות בדיקה, כדי להבין מה הוא המצב האמיתי בו נמצא עם ישראל ערב ראש השנה תשס''ז.
מתוך תיק דבקה (DEBKA.co.il)
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דבקה. |
|
|
|
|
|
| |
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
רְאִי, אֲדָמָה
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ... לא עוֹד
פְּנִינֵי זְגוּגִיוֹת שֶל כּוּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אֲשֶר נְשָקָתַם הַשֶּמֶש מִנְּשִיקָתָה רִאשוֹנָה,
מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
וְעַד שֶיָדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶל בּוֹקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם.
הֵא לָך הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדוֹ שֶתִי, אֶרֶג תִּקְווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לָנוּ טוֹבִים מִכָּל אֵלֶּה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?
וְאַתְּ תְּכַסִּי עַל כָּל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בְּעִתוֹ !
מֵאָה שְעָרִים הוֹד וָכוֹחַ, קוֹדֶש לְעַם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוּך קָרְבָּנָם בְּסוֹד מָוֶת, כּוֹפֶר חַיֵינוּ בְּהוֹד...
רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאד !
שאול טשרניחובסקי
תל-אביב, 3.9.1938
עצוב,וכל כך נכון... ל"ת רונית, 25/08/06 09:31
איך לא תבושי מדינה שאננה לרמוס את ילדיך ל"ת מ/שה, פ''ת, 24/09/06 23:32
ראי אדמה רעות, מרכז, 17/09/06 21:51
אי אפשר לאמר זאת נכון יותר
אולמרט ''בזבז'' ילדים של אחרים. ל"ת
לילדים שלו יש, פטור מצה''ל, 24/07/07 16:05
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שאול טשרניחובסקי |
|
|
|
|
איתן אבריאל
מארק צוקרברג ל-TheMarker: מרגע שמערכת ההתאמה לשפות מימין לשמאל תושק, הגרסה העברית תיבנה במהרה על-ידי גולשים מישראל  20% מגולשי ישראל משתמשים בפייסבוק
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עידן יוסף
נתוני הצריכה וסגנון החיים של TGI מעידים על שינויים בעמדות הצרכן בעקבות המשבר הכלכלי העולמי – מוציאים פחות ומחפשים את המחיר הזול, אך לא שוכחים לדאוג לסביבה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סוכנויות הידיעות
כך קובעת קרן המטבע הבינ"ל חתכה התחזית מ-2.2% ל-0.5% הפסדי בנקים בעולם יוכפלו ל-2.2 טריליון דולר כלכלת בריטניה תתכווץ ב-2.8%
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עופר וולפסון
במהלך קבלת הפנים שערך נסיך חבל אסטוריה לשרי התיירות שהתכנסו בספרד, ניסתה שרת התיירות לקדם שיתוף פעולה על בסיס "כוח נשי" עם השרות הפלשתינית והירדנית אלו מצידן חמקו ממנה באלגנטיות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלעזר לוין
הציעה לרכוש את החברה ב-90 מיליון שקל, אך אלעזרא דחה את ההצעה
|
|
|
