בעניין המגעים שקיים עם הבית היהודי אחרי הפילוג, סיפר הרב מלמד כי יו"ר הבית היהודי, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, ביקר אצלו כמה ימים לפני חנוכה. בפגישה, הציע מלמד להרשקוביץ כי אולי מוטב יהיה לכתחילה להגיע להסכמה וללכת בשתי רשימות, כיוון שיש פערים בין הדעות וכך ניתן יהיה "להקיף" את כל חלקי הציבור, ואחר כך לעבוד ביחד. "הוא (הרשקוביץ) אמר: אחדות הרבה יותר טוב וכו'. אז אמרתי: צריך שיהיה ייצוג לכולם, ולא רק להבטיח ללחום על ארץ ישראל, ולהבטיח לחזק את התורה והציבור התורני. לא לראות רק בדיבורים אלא גם ברשימה - לראות אנשים עם קבלות במלחמה על ארץ ישראל". עוד הסביר הרב מלמד כי בשל הפערים הקטנים בין שתי רשימות צריכים לעבוד ביחד. "מלכתחילה, פניתי וביקשתי, דרך שליחים מהרב הרשקוביץ שהוא וכצל'ה יבואו אלי, ונגבש דרך, שבמקום מריבה תפנינה שתי המפלגות לאנשים שפונים למפלגות אחרות, ושהגבוליים [המתלבטים בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, ע.י.] יחליטו לבד לאן רוצים להצביע. העיקר זה להביא אנשים שפרשו מאיתנו ופנו למקומות אחרים, ואנחנו רוצים שיחזרו הביתה, לציבור שלנו, שרק הוא (עשה) בתחום החינוכי, תחום המוסדות. אף מפלגה אחרת לא מעניין אותה בתי כנסיות לציבור שלנו. ברגע שאנחנו לא חזקים - נפגעים, וזה מה שקרה".

בתוך כך, חשף הרב מלמד פרטים חדשים על אופן הקמתה של מפלגת האיחוד הלאומי, וגילה כי הרקע לפילוג לא היה אידיאולוגי אלא התבסס על ייצוג. "לפני כשנה", סיפר, "התעוררה המחשבה בקרב חברי הכנסת שהיו כולם מגובשים בסיעה אחת בכנסת [איחוד לאומי-מפדל, ע.י.] לאחד את כולם למפלגה אחת, לבטל את המפלגות. רעיון גדול ויפה. לעשות זאת על-ידי הקמת מועצה ציבורית. בתחילת הקיץ סיפרו לי איך בחרו את החברים, והבינותי שהבחירה הולכת להיות חד-צדדית בגלל תמימות של חברי הכנסת של תקומה, ולא ייצא דבר טוב. הזהרתי אותם שיעשו שינויים, ולא הצליחו. כי מה שלא מוסכם על כל חלקי הציבור יגרום למתחים ולאי הסכמות, ואכן כך קרה. הרכב חברי המועצה לא נעשה בצורה מאוזנת שיכיל את הכל". את האופן בו הוא רואה ייצוג נכון לציבור הדתי-לאומי הסביר הרב מלמד על-דרך השלילה: "לא הבינו [המועצה הציבורית של הבית היהודי, ע.י.] שעיקר הבעיה, כפי שאמרתי, היא לא שיהיה ייצוג סקטוריאלי - לנשים, לגברים, מהפריפריה מכאן ומשם. זה לא הנושא. הנושא שמעסיק את הציבור שלנו הוא ארץ ישראל". לדבריו, לחץ הזמן גרם שיקימו רשימה שלא הייתה לרוחם של חלק גדול מהציבור ושל הרבה רבנים, גם כאלה שהיו בתוך המועצה. "אמרתי שחברי הכנסת שטעו צריכים לשלם את המחיר, אבל לאט-לאט התברר שלא רק חברי הכנסת ישלמו את המחיר אלא הציבור". בשלב זה שבר הרב מלמד את המוסכמה וגרס כי הציונות הדתית יכולה לכלול גם כהניסטים ואנשי ימין חילוני. "חברי המועצה לא מרגישים את רחשי לב הציבור - לצרף את התקווה ושותפות של אנשי כהנא, ושכל הציבור צריך להיות מיוצג - גם הצד התורני". הרב מלמד העריך כי התוצאות של הרכב הרשימה שקבעה המועצה הציבורית יובילו לכך שרבים לא יצביעו לבית היהודי ויצביעו עבור מפלגת התקווה שלא תעבור את החסימה או שיצביעו לליכוד או שיצביעו לשס מתוך כעס, "והציבור שלנו ייפגע".

הרב מלמד שלח חיצים גם לעבר הימין החילוני, והעריך כי לא ישרוד. "כל האנשים שיקרה להם ארץ ישראל ויקרה להם התורה צריכים להבין ששתיהן דבר אחד, ואי אפשר לתמוך במפלגה שרוצה את ארץ ישראל בלי תורה. אין סיכוי, לפי עניות דעתי, לימין החילוני לשרוד, כי מי שאינו מאמין בריבונו של עולם ובסגולת ישראל, אין אצלן הצדקה לכל מה שאנחנו עושים כאן בארץ ישראל, וכך מרגישים אנשי השמאל בטעותם שזה לא מוסרי, וסבורים שאין זכות מוסרית לקחת להם שום דבר, ואנחנו כאן (בארץ) רק כי אין ברירה. רק מי שמאמין יכול לשמור על ארץ ישראל. לכן אין אלטרנטיבה למפלגה אמונית שלוחמת על ארץ ישראל והתורה.

גם על הרבנים שנתנו גיבוי להתפלגות האיחוד הלאומי מהבית היהודי הרחיב רב האיחוד הלאומי את הדיבור. לדבריו, מי שבעיקר דרש את ההפרדה היו הרבנים והבולטים שבהם הם רבה של צפת הרב שמואל אליהו, ראש ישיבת ההסדר ברמת-גן הרב יהושע שפירא ורבה של בת ים דוד חי הכהן. אליהם הצטרפו עוד רבנים בדרג נמוך יותר, "שאמרו שצריכים להקים מפלגה ששומעת בקול התורה ושככה נתחיל. גם בציונות הדתית צריכה להיות מפלגה כזו". מי שהוזכר בתחילה לעמוד בראשות המפלגה היה הרב שמואל אליהו אולם אביו, הרב מרדכי אליהו, לא נתן לו רשות להיכנס לפוליטיקה. שני להיות מוצע לעמוד בראשות האיחוד הלאומי היה הרב יהושע שפירא, שהסכים לקבל את ההצעה, אך לא קיבל רשות לכך מרבה של רמת-גן יעקב אריאל, משום שקיבל על עצמו את מרותו כנשיא הישיבה בה הוא מלמד. "הרב אליהו צדק והרב אריאל צדק. כשביקשו ממני שאשכנע את הרב אריאל, אמרתי שאני לא הולך לשכנע, כי אני לא בטוח שזה נכון, אף על-פי ששניהם היו תורמים תרומה גדולה אם היו עומדים בראש. גם הרב אליהו הוא תלמיד-חכם ואיש ציבור אהוב ומקובל, ובן של צדיק בן צדיק. לא הסתייע הדבר.

את הדרך בה הובא לשמש כמנהיג האיחוד הלאומי יעקב כץ תיאר הרב מלמד כך: "ואז ממש ברגע האחרון, היה לחץ על כצל'ה שהוא יסכים לכך. כצל'ה התנה: בתנאי שהישיבה [ישיבת בית אל] לא תיפגע. לא מצאנו כל-כך דרכים שתורמים יבטיחו שלא תיפגע. לא הבטיחו, ולא הבטיחו, ובסוף הבטיחו למחצה ולשליש, והוא בכל זאת נעתר". הרב מלמד הסביר כי בחר בכץ למרות יהיה כואב ולמרות שהאיחוד הלאומי תושמץ מאוד, משום שהתוצאות תהיינה להערכתו טובות מאוד. הוא אף צופה בעיני רוחו את ההישגים הכבירים אותם יוכל איש אמונו להשיג: "לעניות דעתי, הוא מועמד בסדר גודל חדש לציבור שלנו עם כוחות עצומים ויכולת גדולה מאוד... בשלב הבא כצל'ה יהיה מסוגל לאחד את כל הימין, ואת כל הדתיים כולם לגוש מלוכד חזק שמוביל את המדינה. על-פי כל הסוקרים, הגוש הזה מונה כיום 65% מהיהודים במדינה. יש לו את כל הזכות לנהל את המדינה ולשנות את התקשורת, המשפט ושאר מוקדי השלטון. לזאת צריך לשאוף".