בית המשפט העליון קיבל את הערר שהגישה המדינה והורה לעצור את העבריין מאיר אברג'יל עד למתן החלטה בעתירה להסגרתו. זאת תוך ביטול פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ואשר הורה לשחרר את אברג'יל למעצר בית.
בפסק הדין כתבה שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה כי קיימת תשתית ראייתית של ממש המערבת את אברג'יל בעמידה בראש ארגון פשיעה ובביצוע מעשי עבירה ספציפיים במסגרתו.
"לאור עברו הפלילי העשיר בעבירות חמורות שבגינן ריצה עונשי מאסר ארוכים בחוץ לארץ, אין להוציא מכלל אפשרות כי קיימת מסוכנות משחרורו, ואפשר אף חשש לשיבוש הליכי משפט", כתבה בפסק הדין.
לדברי השופטת חשש זה מתגבר ומוחמר במיוחד לנוכח "הקלות המאפיינת את תנועתיו של המשיב [אברג'יל, א.ו.] בעולם, המשתקפות בין היתר בעבירות שעליהן הובא לדין במדינות שונות ולאור תושבותו בארץ אפריקנית אליה יוכל להימלט על נקלה אם ישוחרר".
עוד הוסיפה כי תנאי מעצר הבית המחמירים שהושתו על מאיר אברג'יל בבית המשפט המחוזי אינם מעניקים מענה ממשי לחששות אלה להימלטותו לארץ זרה.
בשל כל זאת, הוסיפה, קיים חשש שישראל עלולה לעמוד במצב שבו תידרש לקיים את התחייבותה הבינלאומית במסגרת אמנת הסגרת מבוקש ולא תוכל לעשות זאת.
"איזון השיקולים מביא למסקנה כי שחרור המשיב, גם בתנאים המחמירים שהוטלו עליו בהחלטת השחרור, יתקשה להשיג את מטרות המעצר, ולא יקנה את הביטחון הנדרש ולו ברף המינימלי מפני הימלטותו מישראל וחשש לפגיעה ביכולתה של ישראל לקיים את התחייבויותיה על-פי אמנת ההסגרה", ציינה.
השופטת פרוקצ'יה הוסיפה כי לא מצאה שההיבט הרפואי בעניינו של אברג'יל מצדיק את שחרורו.
עוד התייחסה לטענה של אברג'יל שהייתה אפליה בין התיחסות המדינה לפסק הדין בעניינו - שזכה לערעור - לבין פסק הדין בעניינו של אוזיפה, איש הארגון, שהשתחרר למעצר בית מבלי ערעור כלל. לדבריה, אין מקום לטענה שכזו כלל.
"האבחנה הבסיסית בין המשיב, כמי שלכאורה עמד עם אחיו בראש ארגון פשע, לבין אוזיפה ששימש "איש שטח" בעבירות הסמים המיוחסות לו היא, כשלעצמה, עשויה לתרץ את השוני בהתייחסות לכל אחד מהם", לשון פסק הדין.
