"המטרה אינה מקדשת את האמצעים ולעיתים תבוסה היא הכרח מוסרי. הרג כרוך בדה הומניזציה של ההורג". כך אמר (יום א', 1.2.09) ד"ר יצחק בנבג'י מהפקולטה למשפטים ומהמחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת בר-אילן, בכינוס שנערך בנושא "המוסר בלחימה- המותר והאסור בלחימה בטרור".
בכינוס השתתפו פרופ' יפה זילברשץ מהפקולטה למשפטים, פרופ' נעם זהר ראש המגמה לפילוסופיה כללית וראש המחלקה לביו אתיקה, ד"ר יצחק בנבג'י מהפקולטה למשפטים ומהמחלקה לפילוסופיה, האלוף (במיל.) עמי איילון לשעבר מפקד חיל הים, ראש השב"כ ושר בממשלת ישראל, ועו"ד דן יקיר היועץ המשפטי באגודה לזכויות האזרח בישראל. הנוכחים בכינוס דנו בשתי סוגיות מרכזיות – האחת, זכותה של ישראל להתגונן מפני ירי טילים מיישות אשר עדיין אינה מוגדרת כמדינה, וזאת לאחר ההינתקות מרצועת עזה, והשנייה, המילכוד שבו נתון צבא אשר כפוף לדיני המלחמה (גם אם לא תמיד נאמן להם) אשר מתמודד אל מול ארגון טרור אשר פוטר עצמו באופן חד-צדדי מדינים אלו ואשר משתמש בנשים ובילדים כמגן חי.
על אף שאף אחד מן המשתתפים לא חלק על מורכבות הסיטואציה, התשובות וההסברים אשר נתנו היו שונים. בעוד שד"ר יצחק בנבג'י סבר כי בנסיבות של לוחמה באוכלוסיה צפופה יש והפסד יהא מוסרי יותר מניצחון (שכן האחרון יהא כרוך בהכרח בהרג אזרחים, הגם שלא במתכוון), הרי שפרופ' זוהר נועם היה פחות קיצוני בהשקפותיו וסבר כי יש להילחם גם במצבים אלו, אולם 'טוהר הנשק' מחייב לעיתים הגברת הסיכון הנשקף לחיילים וזאת בכדי להימנע מפגיעה לא מידתית באזרחים. בעוד שלדעת עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, ערך צה"ל דמוניזציה מוחלטת לפלשתינים במלחמה האחרונה (ועל כן היד הייתה קלה על ההדק), סבר פרופ' נועם זוהר כי לא נערכה דמוניזציה מוחלטת לצד השני, ולראיה, ניתן סיוע הומניטרי. לעמדתו זו הצטרף עמי איילון שהדגיש שהאיבוד המוחלט של המוסר התרחש דווקא בצד השני, אשר בו מחבלים יורים באזרחים, לעיתים גם מטווח אפס, כפי שהיה במקרה של משפחת חטואל.
פרופ' יפה זילברשץ נדרשה לסוגיית הליבה: האם המלחמה לגיטימית? זילברשץ מדגישה כי ההינתקות מרצועת עזה יצרה טווח לגיטימציה רחב יותר לפעולה מלחמתית, שכן רצועת עזה כבר אינה מצויה ב'תפיסה לוחמתית', אותו מעמד משפטי אשר מטיל על המדינה התופסת חובות הומניטריות של כובש כלפי נכבש. זילברשץ שללה עמדות שהובעו בידי משפטנים אחרים בתחום ולפיהן ישראל עדיין שולטת ברצועת עזה, ועל כן דיני הכיבוש חלים עליה בהתייחס לרצועה, שכן – לשיטת זילברשץ, ישראל ויתרה על השליטה על ציר פילדלפי. עם זאת, ציינה זילברשץ, לאור המצב ההומניטרי הירוד ברצועת עזה ולאור תלותם של הפלשתינים בישראל (היא לא אמרה זאת, אך ניתן להניח כי הכוונה היא שתלות זו נוצרה לאחר למעלה מ-40 שנות תפיסה לוחמתית באזור ע.ב-א.) – חלה חובה הומניטרית ומוסרית לדאוג למצבם ההומניטרי של התושבים שם.