משרד המשפטים פרסם (יום ג', 3.2.09) הצעה לתיקון בחוק שתמנע את החשיפה המיידית באינטרנט של חשודים ועצורים. על-פי התיקון המוצע, הפרסום יעוכב ביומיים כדי לאפשר לחשודים לפנות לבית משפט למנוע את הפרסום. בין החריגים לחוק: אישי ציבור ועברייני מין.
מדובר בתיקון לחוק בתי המשפט העוסק בפרסום שמות חשודים. על-פי ההצעה, "ייאסר פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום במשך 48 שעות מהמועד שבו הודע לו על דבר קיום חקירה נגדו, או עד שיתקיים דיון בעניינו, כדי שיוכל לפנות לבית המשפט ולבקש איסור פרסום שמו".
התיקון בא בין היתר בעקבות מצבים שבהם הלכה למעשה מתפרסם שמו של חשוד, בין אם בעיתונות או באמצעי תקשורת אלקטרוניים, ובפרט באינטרנט, בטרם הספיק לבקש איסור פרסום שמו. "מצב דברים זה פגע בתכלית אותה ביקש החוק האמור לקדם, ומכאן הצורך בתיקון המוצע", נטען בהצעת החוק.
ההצעה קובעת כי לא יעוכב הפרסום במקרים חריגים שבהם יש ענין לציבור דווקא בפרסום מיידי, למשל כאשר החשוד הוא "איש ציבור שהעמיד עצמו לבחירה או למינוי לכהונה מסוימת ופרסום שמו עשוי להשפיע על קהל הבוחרים".פרסום בשל ענין ציבורי הוא כאשר הפרסום כבר נעשה ו"היה בו כדי להחשיד את הרבים בייחוד אם הם אנשי ציבור וכי יש אינטרס ציבורי לנקות שמם של נקיים שמא ייגרם להם נזק עקב אי פרסום שמו של החשוד".
חריג נוסף בהצעה הוא כאשר הפרסום חיוני ודחוף ופנייה לבית המשפט עלולה לעכבו, כמו במקרים שיש צורך לאתר חשוד, נעדר, עבריין נמלט או להזהיר את הציבור מפני אדם מסוכן. בין היתר מדובר בחשדות כלפי עברייני מין אשר הפרסום עשוי לעודד נפגעים נוספים להתלונן על פגיעות מצד אותו חשוד.
חריג מעין זה עומד למעשה להכרעת בית המשפט העליון, אשר יידרש מחר (ד) להכריע בבקשת המשטרה לפרסם את שמות החשודים, הידוענים, בפרשת סוטי הפדופיליה. מדובר בחשודים במעורבות בתקיפת קטין באמצעות קשר באינטרנט. המשטרה טוענת כי העבירות נעברו גם כלפי קטינים נוספים, ויש לעודדם להתלונן באמצעות חשיפת שמות החשודים. כמו-כן, יש לפרסם מי הם המעורבים כדי להזהיר את הציבור מפניהם.
חריג נוסף, והפעם הפוך. כאשר חשוד עצמו יבקש לחשוף את זהותו לצורך הגנה על שמו הטוב. גם ענין זה אירע בפרשת סוטי הפדופיליה, כאשר בית המשפט התיר לעורך דין ארי שמאי לחשוף את עובדת מעצרו בדירת הקטין, לצורך פרסום הבהרת המשטרה לבית המשפט כי שמאי אינו חשוד בעבירות מין אלא בעבירה על פקודת המיסים.
על-פי התיקון לחוק, במקרה כזה "כדי לוודא שאכן החשוד עצמו הוא המעוניין בפרסום, ולצמצם החשש שהדבר נעשה ללא גמירות דעת. הדבר צריך להעשות לבקשתו או בהסכמתו האישית בכתב ולא די בהסכמה של עורך דינו או הסכמה בעל פה".
כותבי ההצעה מצטטים את דברי בית המשפט לפיהם: "דימוי שלילי כי ידבק באדם, עלול הוא הדימוי ללוות אותו כל ימי חייו ולמיצער שנים רבות..פרסום עלול להביא ל'שפיטה מוקדמת' בידי הציבור ועל דרך זו לגרוע מחזקת החפות החברתית.. על כל אלה נזכור כי מדברים אנו בשלב הראשוני של חקירה וכי לעיתים אין בידי המשטרה אלא חומר דל של ראיות וכי במקרים רבים אין חשודים מועמדים לדין לסופה של חקירה".
