הילדים הבדואים בנגב, בעיקר בכפרים בלתי מוכרים, סובלים יותר ממחלות זיהומיות, ממשקל לידה נמוך, מבעיות גדילה, מחוסר דם ואבץ, מתת משקל ומחסרים תזונתיים - בהשוואה לכלל האוכלוסיה בישראל. כך עולה (א', 8.2.09) מדוח שמפרסם משרד הבריאות.
מתוצאות הדוח עולה, כי לא נרשם שינוי משמעותי לאורך השנים בשיעור ההיארעות של מחלות זיהומיות במערכת העיכול ואף עדיין קיימים מקרים ספורים של מחלות המועברות מבעלי חיים לבני אדם בקרב הילדים הבדואים.
בעיות גדילה ותת משקל מהנתונים עולה, כי 9.5% מהילדים הבדואים נולדו ב-2004 במשקל לידה נמוך (פחות מ-2,500 גרם) לעומת 8.2% מהילדים בישראל. כמו-כן, נמצא כי כ-10% מילידי 2004 בכפרים הבלתי מוכרים נולדו במשקל לידה נמוך לעומת 9.2% מהיילודים ביישובי הקבע.
סובלים מחוסר דם, אבץ וויטמינים על-פי הממצאים, 56.6% מהתינוקות הבדואים בגילאי שישה חודשים, ילידי 2005, סבלו מחוסר דם ו-9.9% ממחסור באבץ. 27% מהילדים הבדואים ילידי 2002-2001, בהגיעם לגיל שנה וחצי (בממוצע) סבלו מחוסר דם, 11.5% ממחסור באבץ, 5.0% ממחסור בוויטמין A ו-3.0% ממחסור בוויטמין E.
סובלים מחוסר גדילה ותת משקל עוד עולה, כי כ-9% מילידי 2002-2001 סבלו מחוסר גדילה (גובה נמוך לגיל) ו-4.4% סבלו מתת משקל, לעומת 2.3% באוכלוסיית הייחוס. כמו-כן, כ-16.9% מהתלמידים הבדואים בכיתות א' ו-ב' ב-2004 סבלו מתת-משקל ו-12.9% סבלו מגובה נמוך לגיל. הימצאות של תת-משקל גבוהה פי 2.4 בקרב ילדים בדואים שגרים בכפרים הבלתי מוכרים לעומת ישובי הקבע.
עוד נמצא, כי שיעור השמנת יתר גבוה פי 3.6 בקרב תלמידי כיתות א', ב' ב-2004 מיישובי הקבע, בהשוואה לתלמידים מהכפרים הבלתי מוכרים.
מהנתונים עולה, כי היעדר הנקה באוכלוסיה בדואית בנגב קשור לסיכון יתר של חסרים תזונתיים, גובה נמוך לגיל ותת-משקל.
בריאותם של ילדים בכפרים בלתי מוכרים פחות טובה מתוצאות הדוח עולה, כי לילדים בדואים שגרים בכפרים הבלתי מוכרים, מספר מדדי בריאות פחות טובים מילדי יישובי קבע: אחוז גבוה יותר מקרב הילדים הבדואים שגרים בכפרים הבלתי מוכרים נולדים במשקל לידה נמוך, כיסוי החיסונים בקרבם נמוך יותר ושיעור גבוה יותר מקרבם סובלים מתת-משקל בכיתות א' ו-ב'.
ירידה בתמותת תינוקות למרות הנתונים על שיעורי תחלואה גבוהים בקרב האוכלוסיה הבדואית, הממצאים מצביעים על מגמת ירידה בשיעורי תמותת תינוקות בקרב הבדואים משנת 2004: מ-16.9 ל-1,000 לידות חי ב-2004 ל-11.5 ב-2007, כאשר הגורם העיקרי לתמותת התינוקות באוכלוסיה זו הינו מומים מולדים ומחלות תורשתיות, שגרמו ל-43% ממקרי התמותה בין השנים 2006-2004. עם זאת, קיים פער משמעותי בשיעור תמותת התינוקות בין האוכלוסיה הבדואית לאוכלוסיה הארצית - 4.1 ל-1,000 ב-2007.
מניעת מחלות זיהומיות מהדוח עולה, כי משנת 1999 לא התקבלו דיווחים על מקרי תחלואה בחצבת, חזרת, אדמת, קרמת (אסכרה), טטנוס (פלצת), פוליו (שיתוק ילדים) ודלקת כבד B, בקרב ילדים בדואים מתחת לגיל 5. במקביל, משנת 2001 התקבלו דיווחים על מקרים ספורים של דלקת קרום המוח ואלח דם, שנגרמו על-ידי המופילוס אינפלואנזה b (בממוצע 1.2 לשנה) ואף אובחנו מקרים בודדים של דלקת נגיפית A. כמו-כן, מאובחנים מדי פעם מקרים מעטים של שעלת (בממוצע 7.3 לשנה).
ממשרד הבריאות נמסר, כי הירידה במספר מקרי התחלואה הינם תוצאה של הפעלת פרויקט לשיפור הכיסוי החיסוני במגזר הבדואי.
בנוסף לכך, נמצא כי ישנו פער באחוז כיסוי החיסונים בגיל שנתיים בין ילדי הכפרים הבלתי מוכרים ובין ילדי ישובי הקבע: כיסוי החיסונים של ילדי הכפרים הבלתי מוכרים שנולדו בשנת 2000 היה כ-80% עבור רוב החיסונים ו-90% עבור חיסון נגד חצבת, לעומת כיסוי חיסון של כ-92% עבור אותם החיסונים בקרב ילדי ישובי הקבע ו-96% עבור חיסון נגד חצבת.
על-פי הממצאים, 90.4% מהילדים הבדואים משיגים כיסוי חיסונים מלא עד גיל 5 שנים (קבלת כל מנות החיסונים השגרתיים המומלצים על-ידי משרד הבריאות בתוכנית חיסוני השגרה בילדות המוקדמת). עם זאת, קיים פער בין ילדי הכפרים הבלתי מוכרים ובין ילדי ישובי הקבע: כ-94% מהילדים שגרים ביישובי הקבע ו-87% מהילדים שגרים בכפרים הבלתי מוכרים, מגיעים לכיסוי חיסונים מלא.
בעקבות ממצאים אלו, ממליץ משרד הבריאות לחזק את השירות המונע לאם ולילד העומד לרשות האוכלוסיה הבדואית בנגב בתחנות
טיפת חלב. כמו-כן, ממליץ המשרד להמשיך את הפרויקט להפחתת תמותת תינוקות באוכלוסיה הבדואית בנגב.
המשרד ממליץ לבנות ולהפעיל תוכניות לעידוד תזונה נכונה של ילדים בדואים, תוך מתן דגש על עידוד הנקה, שימוש נבון בתוספי תזונה והקפדה על תפריט מגוון ומתאים לגיל וכן ממליץ על אספקת תשתיות תומכות בריאות עבור האוכלוסיה הבדואית, לצורך קידום בריאות (אספקת מים וחשמל סדירים, דרכים סלולות, סילוק שפכים, פינוי אשפה).