"המיטיב להניע את היריב, יוצר צורה - והיריב חייב לנוע בעקבותיו. מציע - והיריב חייב לקחת. הנע אותם על-פי התועלת, והמתן להם עם גייסות". (סון דזה, אמנות המלחמה)
ההדחה של מעין אתמול הייתה המהלך המתוחכם ביותר עד-כה בעונה השנייה של הישרדות. אופיר, שעד לפני כמה פרקים נדמה היה שתרומתו תסתכם בלהיות הומו המחמד של ההפקה, מתגלה כזאב טורף, ומי שמבין את המשחק טוב מכולם: תן לאחרים לעשות בשבילך את העבודה. תן להם רעיון, שכנע אותם שהוא שלהם, ותן לדברים לקרות. הוא סידר את קוביות הדומינו מספיק טוב, כך שלא רק שאיש לא קושר אותו לתוצאה - ההדחה של מעין - אלא שיש גם מי ששמח לקחת בעלות על העניין.
אין ספק שאופיר יודע איך להפעיל אנשים. אבל העסק תיקתק כל-כך טוב גם בגלל שמסביבו יש אנשים קלים להפעלה. איגור, לדוגמא, הוא אדם נעדר כל יכולת חשיבה אבסטרקטית. איגור הוא עצים ואבנים. כל מה שמתרומם מילימטר מעל הקרקע אל עבר המופשט מתאייד מעולמו.
ואיגור גם אימפולסיבי. הבוטות שלו - הדרך שבה כיסח את מעין במועצת השבט, הנינוחות שבה הוא מטיח במיכל "יהיה פחות פה להאכיל ופחות פה שיזיין את השכל" - נובעת מכך שאין שום פילטר בין מה שהוא מרגיש למה שהוא מוציא אל החוץ. וזה מעיד שגם בתוכו אין שום מחיצה בין השכל לרגש - ההחלטות שלו כולן באות מהבטן, וזה שהיא ריקה לא ממש עוזר. לכן אופיר בחר בו כדי להתחיל את תגובת השרשרת.
לעידן ולדיווה יש תכונה משותפת, שגם גורמת להם בין השאר להסתדר כל-כך טוב: שניהם מאוהבים בתפקיד המנהיג. על דיווה קל לראות את זה, אבל אל תטעו בעידן. מתחת לצניעות מסתתר נפוליאון קטן. הכי הם מאוהבים באשליה שהם מנהלים את השבט יחד. זה גורם להם להרגיש כשליטים נאורים. וההתאהבות הזו בעמדת הכוח מסמאת את עיניהם. אופיר עשה להם מה שעשה טוני סופרנו לדודו ג'וניור: הוא נתן להם את כיסא המלכים, בשעה שהוא מושך באמת בחוטים. והם התלבשו על התפקיד בחפץ לב.
אבל המהלך של אופיר, מחוכם ככל שיהיה, לא נעדר נקודות תורפה. הוא פועל לפי דבריו של סון דזה המצוטטים כאן, אבל רק עד המשפט האחרון: "הנע אותם על-פי התועלת, והמתן להם עם גייסות". אופיר אכן הניע את כולם על-פי תועלתו, אבל עם איזה גייסות הוא מתייצב לקרב הבא? את הטריו עידן-איגור-דיווה הוא יתקשה מאוד לשבור, וזה אומר שהוא יצטרך לאחד את כל שאר ארבעת החברים. לאור מה שאמר במועצת השבט קשה לראות את מירית משתפת איתו פעולה.
למזלו של אופיר השבטים מתערבבים בפרק הבא. החלפה של חבר שבט אחד יכולה לשנות מהותית את יחסי הכוחות, החלפה של שניים ומעלה בכלל טורפת את הקלפים. אם אופיר אכן קורא אנשים היטב ויודע לתמרן אותם, הוא ינצל את זה לטובתו.
מה שכן עלול להפיל אותו זה שהשתן יעלה לו לראש. ככל שהוא יספר לעצמו כמה הוא מוצלח, ככל שיתאהב בתפקיד האסטרטג הדגול, כך הוא יחשוף את עצמו. מועצת השבט הדגימה שזה בהחלט עשוי לקרות לו. הסקילה הפומבית שהוא עשה למעין הייתה מיותרת לגמרי. זה בסדר שהתנקשת בה, אבל למה לשפד אותה ולפשוט לה את העור?
ובלי קשר לאסטרטגיה, אי אפשר לסיים בלי להזכיר את המשפט המופלא של איתי לקראת קרב היריות שלו עם דיווה באי הגלות: "אמרתי לעצמי שאם אני לא לוקח את המשימה הזו, זו הפדיחה הכי הגדולה של חייל ישראלי אי פעם". אין ספק, פדיחה יותר גדולה אפילו מלהפסיד לערבי.