בית משפט בברלין פסק (יום ג', 10.2.09) כי יהודי תושב פלורידה, פיטר זקס, הוא הבעלים החוקיים של כרזה אמנותית נדירה שהחרים הגסטפו מאביו ב-1938. משמעותו המעשית של פסק הדין היא החזרתו של אוסף שלם של אלפי כרזות שהחרימו הנאצים. שוויו של האוסף כיום נאמד ב-4.5 מיליון אירו (5.85 מיליון דולר).
בית המשפט המנהלי בברלין קבע כי האב, הנס זקס, לא ויתר מעולם על 12,500 הכרזות שנלקחו מבית אביו על-פי הוראת שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס.
פיטר זקס, בן 71, הגיש תביעת ניסיון על שתיים מהכרזות - כרזה משנת 1932 לפרסום המופע "די בלונדה ונוס" ("ונוס הבלונדינית") בכיכובה של מרלן דיטריך, וכרזת פרסומת ל"סימפליציסימוס", שבועון סטירי גרמני, ובה נראה בולדוג אדום.
בית המשפט הגרמני פסק כי לא ברור אם "ונוס הבלונדינית" הייתה חלק מהאוסף של אביו, אך אין ספק לגבי כרזת סימפליציסמוס וחייבים להחזירה לידיו.
משמעותו של פסק הדין היא שהתקבלה תביעתו של פיטר סאקס מהעיר סרטוגה לקבל לידיו את החלק ששרד מתוך אוספו של אביו, כ-4,000 כרזות שבהן מחזיק כעת המוזיאון ההיסטורי הגרמני בברלין, אמר פרקליטו מתיאס דרובה. "חבל שלא קיבלנו גם את ונוס הבלונדינית, אך בסופו של דבר מה שחשוב יותר הוא שבסוגייה הכללית נפסק לטובתנו: פטר הוא הבעלים החוקיים של האוסף וזכאי לקבלו. לא יכולנו לרצות יותר".
הכרזות מכילות פרסומות לתערוכות, קברטים, סרטים ומוצרי צריכה, וכן תעמולה פוליטית - כולן נדירות.
רק קומץ מהכרזות מוצג בכל זמן נתון במוזיאון ההיסטורי הגרמני, אך פקידים טוענים כי הוא מהווה חלק אינטגרלי מאוסף של 80,000 פריטים. המוזיאון גם מדגיש כי את הכרזות המאוחסנות בוחנים מדי פעם בפעם אנשי מחקר.
גבלס חשק באוסף מנהל האוספים במוזיאון דיטר פורשטהר, שייצג את המוזיאון בדיון בבית המשפט, סירב לומר איזה נזק יגרום אובדן האוסף למוזיאון, אך הוסיף כי יוגש ערעור על פסק הדין.
פרשנים מציינים כי יהיה קשה למוזיאון להצליח בערעור, משום שבית המשפט, בהרכב של שלושה שופטים, דחה תביעה שכנגד שהגיש המוזיאון. המוזיאון ביקש לקבוע שזקס אינו הבעלים החוקיים של האוסף וכי גם אם הוא הבעלים אין לו זכות לקבל את הכרזות בחזרה. משמעותה של דחיית תביעה זו היא שזקס הוא הבעלים וכי הוא זכאי לקבל את כל האוסף.
מפסק הדין עולה כי הנס זקס, יליד 1881, היה רופא שיניים שהחל לאסוף כרזות עוד כשהיה תלמיד תיכון. ב-1905 כבר היה אספן הכרזות הפרטי הגדול ביותר בגרמניה, ולאחר מכן הוציא לאור כתב עת בנושא זה, שנקרא דאס פלקאט (הכרזה).
לאחר שעלו הנאצים לשלטון שם גבלס את עיניו על האוסף, כדי לצרפו למוזיאון. בקיץ 1938 החרים גבלס את האוסף, ובליל הבדולח, ב-9 בנובמבר אותה שנה, נעצר הנס זקס והושלך למחנה הריכוז זכסנהאוזן שמצפון לברלין. כעבור שבועיים שוחרר, והמשפחה לא המתינה עוד ונמלטה כולה לארה"ב.
לאחר המלחמה שיער זקס שהאוסף הושמד וקיבל ב-1961 פיצוי בסך 50,000 דולר מממשלת מערב גרמניה. אבל חמש שנים לאחר מכן התברר לו שחלק מהאוסף מצוי במוזיאון במזרח ברלין. הוא שלח בקשות לשלטונות הקומוניסטיים אך בלא הועיל. ב-1974 מת הנס זקס שלא שזכה לראות את הכרזות. לאחר נפילת הקומוניזם ב-1990 הועבר האוסף לידי המוזיאון ההיסטורי הגרמני.
פיטר זקס טוען כי על קיומו של האוסף נודע לו רק ב-2005, והוא החל אז במאבק משפטי לקבלתו. לדבריו, אינו יודע מה לעשות באוסף אך הוא רוצה שיהיה נגיש לציבור הרחב.
