הופרכה טענת בר-לב שצותתו לו ולפרקליטו

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נאלץ להורות על בדיקה בדבר חשד לכאורה לפיו בוצעו האזנות סתר בלתי חוקיות לניצב אורי בר-לב, וזאת ביוזמת מפכ"ל המשטרה וגורמים נוספים. בבדיקה לא נמצא בסיס לטענותיו של בר-לב. הבדיקה נפתחה בעקבות פניית השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, ששמע טענה/האשמה חמורה זו מפיו של בר-לב עצמו, בשיחה שהתקיימה. הטענות נבדקו ונמצאו משוללי יסוד. כך מגלים השר דיכטר ומפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, בתצהירים שהגישו לבית המשפט העליון. טען שבוצעו האזנות סתר בתצהירים שנמסרו (יום א', 15.2.09) לבג"צ מבקשים השניים לדחות את העתירה שהגיש בר-לב, וזאת מחמת חוסר האמון שנוצר והתנהגותו של בר-לב, שלא נמנע מהטחת האשמות בלתי נכונות ובלתי מבוססות. כדוגמא להתנהלותו הבעייתית הם מציגים כאמור את ההאשמות חסרות השחר שהטיח במשטרה, כאילו בוצעו האזנות סתר לשיחותיו עם פרקליטו. כתב על-כך השר דיכטר:"כאן המקום לציין כי ב"כ העותר אף העלה חשד, לפיו ניתנה הוראה להאזין לשיחותיו עם העותר. הערתי לב"כ העותר כי מהיכרותי את ההליך, איני מעלה בדעתי שדבר כזה אכן נעשה. ואולם למען הסר כל ספק, העברתי את החשד שעלה לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר לאחר שבדק את הדברים, הודיעני כי נשללה כל אפשרות לכך שאכן התקיימה האזנת סתר כאמור. מיותר לציין מה פירושה של אמירה שכזו כשהיא באה מפיו של קצין בדרגת ניצב כלפי הארגון, ומה מידת האמון המוקרנת מאמירה שכזו". בתצהיר שהגיש המפכ"ל הוא מתייחס כאמור לסוגיה זו: "כעולה מן הדברים המפורטים בתצהירו של השר (ס' 43 לתצהיר), אשר הובאו לידיעתי רק לאחרונה, הרי שהעותר לא הסתפק בהשמצות הנזכרות, אלא אף ייחס למשטרה, בעת השימוע בפני השר, ביצוע האזנות סתר לשיחות שבינו ובין בא-כוחו. מסתבר כי במסגרת מאבקו נכון היה העותר לייחס לי או לגורמים אחרים במשטרת ישראל עבירות פליליות חמורות, אשר גם בעלי דמיון מפותח לא יעזו להעלות על דעתם". המפכ"ל: אין לי אמון בבר-לב המפכ"ל הוסיף כי בנסיבות שנוצרו "אין לי אמון כלשהו בבר-לב ואין כל אפשרות שאפקיד בידיו ולו נתח קטן מן האחריות המוטלת על כתפי המפכ"ל". בתצהירו, כהן גילה עוד כי אין זו הפעם הראשונה שבר-לב "מנסה להכתיב לארגון אלו תפקידים יאות למלא ואלו לא. כך בשנת 2003עת שימש בר-לב כסגן מפקד מחוז המרכז בדרגת תת-ניצב, החליט מפקד המחוז, ניצב יהודה בכר, לפרוש מתפקידו מיום אחד למשנהו, עקב רצונו להתמודד על תפקיד ראש רשות מקומית....בר-לב הפך באחת לממלא-מקום מפקד המחוז ואף ראה את עצמו מועמד מוביל למינוי הנכסף של מפקד המחוז. בסופם של דברים החליטו המפכ"ל דאז רב-ניצב אהרונישקי והשר לביטחון פנים צחי הנגבי על מינויו של תת ניצב בני קיניאק לתפקיד וב-1.12.03 אף הועלה לדרגת ניצב. בתגובה, עזב בר-לב את תפקידו וישב בביתו, על חשבון משלם המיסים, ולא שב לשרת עד ל-1.2.04 לאחר שנמצא עבורו תפקיד כנציג המשטרה במטה ללוחמה בטרור ולאחר שבאופן חריג הוחלט להעניק לו דרגת ניצב". כהן הוסיף כי "כמי שעומד בראש ארגון הירארכי, לא אוכל להשלים עם מצב בו קצין בכלל וקצין בכיר בפרט, יקרא באופן פומבי תיגר על סמכותי. פרשה זו אשר ממאנת לרדת מסדר היום הארגוני והציבורי, מעמידה במבחן את השאלה עד כמה רשאי קצין בארגון הירארכי, בכיר ככל שיהיה, להכתיב לארגון את סדר היום בהתאם לרצונו האישי. למעלה מ-28 אלף שוטרי ישראל ועוד עשרות אלפי המשרתים בארגונים הירארכיים דומים, מביטים מן הצד וממתינים בציפיה דרוכה לראות כיצד ייפול דבר. ..אכן שעת מבחן היא לארגון, לניהולו התקין וליכולתו לעצב את דמותו ואת ערכיו". ההחלטה נוגעת לכל הקברניטים לדבריו, "עיני הציבור כולו נשואות לבית המשפט המבקש לדעת אם ראשי ארגונים יכולים להכתיב לפקודיהם כיצד לנהוג או שמא כפופים הם לתכתיביהם של אלה, האם קברניטים יכולים לנהל את ארגוניהם, לעשות שימוש בסמכות שנמסרה להם ולממש את האחריות שהוטלה עליהם, או שמא נגזר עליהם להתנהל בהתאם לרצונות של ולשאיפות של פרטים או גורמים בעלי ענין". כהן מוסיף כי נכונה טענת בר-לב לפיה, לא היה כמקרה הזה עד היום, "ותקוותי כי לא יהיה. בר-לב חצה קווים אדומים ורמס במודע וברגל גסה נורמות בסיסיות ועקרונות מקובלים בשירות הציבורי בכלל ובארגונים ביטחוניים בפרט. את הנעשה אין להשיב ולא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור. פעלתי כדין ועל-פי חובתי המקצועית והערכית".